חדשה כאן, צריכה עייצס

[AlinaGil1]

חדשה כאן, צריכה עייצס

הי לכל יושבי הפורום החשוב הזה, תודה מראש על התמיכה, עזרה ותחושת החברות שאתם מקנים, זוהי הפעם הראשונה שלי פה, קצת רקע : בני 36, גרים בקנדה שניי IVF שנכשלו, התחלנו תהליך אימוץ מרוסיה, גילינו שבהריון ספונטני, הבת שלנו בת 3 בעוד חודש. עכשיו אנחנו שוב בשלב של רצון לאמץ . מכיוון שרצינו תמיד לאמץ ואנחנו עדיין רוצים אבל עם הבת שלנו עלו כמה נושאים חדשים שלא היו קודם לכן, אשמח לעיצה ממנוסים, אני גם מבינה שהמצב בארץ אולי שונה מבקנדה אבל אנחנו ישראלים בדם אז אני מקווה שתוכלו להתייחס

1. מה לדעתכם יותר טוב לאמץ ילד יותר צעיר מביתנו, אותו גיל או יותר מבוגר, בכמה שנים? ואם כן לדעתכם יש הבדל לגבי מין הילד?? 2. נושא היהדות בוודאי נדון פה הרבה אבל בגלל שאנחנו בגולה, יש גם אפשרות לא לגייר ולהשאיר את דת הילד כפי שהיא ( בהנחה שהוא לא יהודי, מה שיותר סביר שיקרה) , לדעתכם זה יגרום בעיות של שייכות אלינו? ואולי כשיגדל יכעס שלא גידלנו אותו לפי הדת שנולד איתה ( בעיקר אם זה בן ונערוך לו ברית) נורא מתלבטים בנושא הזה, ואולי זה סתם נושא שאין מה לחשוב וללכת על תחושת בטן וזהו. 3, האם כדאי לשכן את שני הילדים בחדר אחד בהתחלה? או בהמשך? טוב זה יספיק להפעם , יש לי ראש מלא שאלות...

אלינה

 

[English]

ברוכה הבאה, אלינה ../images/Emo140.gif

אני אישית חושבת שעדיף לאמץ ילד קטן מהבת שכבר בבית. כשמצטרף אח למשפחה זה לא פשוט לילד שכבר גר בבית שהיה עד עכשיו ילד יחיד ופתאום צריך לפנות מקום לעוד מישהו, להתחלק איתו בהורים ובצעצועים ובכל. אם הוא גם מאבד את הבכורה זו בעיני תוספת של קושי. מקובל לשתף את הילד הגדול בטיפול באח הקטן כדי להקל עליו את השינוי: הוא מרגיש גדול וחשוב וורואה שאי אפשר בלעדיו. לא חושבת שמין הילד משנה בהקשר הזה. בקשר לגיור - אנחנו רצינו שילדינו יהיו בני דתנו, עמנו, משפחתנו. כמו שלא השארתי אותם עם אזרחותם המקורית (ולמה לא בעצם? לא עדיף דרכון אירופי על ישראלי?) כך לא עשינו הבדלים בינם לבינינו ולשאר המשפחה והסביבה. גם כך האימוץ יכול להיות פתח לתחושת חוסר שייכות והיה לנו חשוב לחבר אותם אלינו איפה שאפשר. בקשר לחדר - קודם כדאי לדעת בן כמה הילד השני ומה מינו. נראה לי לא רלוונטי כרגע לקבל החלטה כזאת. אנחנו שמנו אותה בחדרו. היא היתה אז בת שנה וחצי והוא בן 6 וקצת. הם נפרדו רק לפני שנה - שנה וחצי. עד אז רצו להיות ביחד. וכמובן - שיהיה בהצלחה

 

[AlinaGil1]

תודה !!!!

הכל מאוד ראשוני כרגע אבל יכול להיות מאוד מהיר תלוי במסלול בו נבחר, אני חושבת שגילה של ביתי הוא כזה שיאפשר לנו לאמץ ילד צעיר מספיק אך כבר לא תינוק, בתקווה שהכל יסתדר

ביתי כבר שואלת איפה התינוקי שלנו ( לחברים יש)... אנחנו חושבים שגיור הוא הדרך, כנראה שזה יהיה פשוט טבעי ככה ... לגבי החדר אולי לא תהיה לנו ברירה כי יש לנו שני חדרים למעלה( אחד שלנו) ושניים למטה כך שנראה לי שהם ישנו יחד לפחות עד שיגדלו טיפה ויקבלו חדרים בקומה התחתונה... אבל זה עוד פתוח...

 

[משתפרת]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

כפי שבוודאי הבחנת כבר בפורום בוודאי תקבלי הרבה שאלות- שיעזרו לך לחשוב על הדברים, דעות ודעות הפוכות לגמרי, קצת עצות והרבה רעיונות. לגבי הגיל- אני מצטרפת לדעתה של אינגליש. בתכם רגילה לכך שאתם שלה באופן בלעדי. כשתאמצו- תשומת הלב שלכם (לא האהבה, האהבה תוכפל!) תתחלק בין שניים. יהיה לכם הרבה פחות זמן עבורה. לה יהיה יותר קל לקבל את זה כשהילד/ה החדש/ה הוא קטן, והיא יכולה להצטרף לטיפול בו. ועוד נקודה למחשבה: ילד גדול מבתכם יגיע אליכם בגיל 4 או יותר. שהות בבית ילדים (טוב ככל שיהיה, ויש גם בתי ילדים שאינם טובים) איננה תורמת להתפתחותו של ילד- בלשון המעטה. יהיו לו תופעות של שהות ממושכת בבית ילדים. הוא קיבל הרבה פחות גירויים מאשר ילד שגדל בבית. בנוסף- יצטרך לקלוט שפה חדשה. בתכם תקבל אח/ות גדול/ה שמבחינה התפתחותית ת/יהיה בעל/ת צרכים מיוחדים, וסביר שתהיה פחות מפותחת ממנה. זה מבלבל ומקשה, לא? הצעירה תצטרך ללמד ולחנוך את הגדולה. לגבי הדת- לטעמי עדיף להפחית את השוני בין חברי המשפחה. אבל זו דעתי הלא מחייבת. ויש לי הרבה שאלות: איך אתם מתנהגים? האם אתם נוהגים לחגוג בביתכם את החגים? אולי אפילו מגיעים לבית כנסת מדי פעם? האם אתם שייכים לאיזו קהילה? אם הילד שתאמצו ישתייך לדת שונה- האם הוא לא ירגיש חריג בחוג המשפחתי? מכירה אנשים שלא גיירו את ילדיהם ומרגישים שהמשפחתיות שלהם שלמה. מכירה בן שנימול אך לא גויר, בבר המצווה שלו הוא דאג שהדברים ישונו והוא יוכל לעלות לתורה כמו שאר חבריו. בפורום היה בחור אחד שכתב על הרגשת השייכות שלו לנצרות, למרות שגויר. רוב הילדים שאני מכירה גוירו ומרגישים שייכים למשפחה ולחברה, בודדים מביעים כעס על החלפת הדת. מה עדיף לכם? את זה תחליטו אחרי שתענו לעצמכם על השאלות ששאלתי ותחשבו על הדוגמאות שתקראו. לגבי החדר- התשובה לגמרי שלכם. מה שנראה לכם מתאים. כשלינדו הגיע הביתה בתנו היתה כבר נערה. היא מאד רצתה שיגור איתה בחדרה, אנחנו אמרנו שתינוק שזקוק לארוחה בלילה ובוכה עלול להפריע לה, והיא זקוקה למנוחה בתקופת הבחינות. הכנו עבורו חדר אחר. היא כעסה ואמרה שלא אכפת לה, שהיא רוצה אותו איתה, שתקום לטפל בו בלילות. החלטנו בכל זאת להפריד ביניהם. בלילה הראשון לא היו בעיות. בלילה השני, אחרי הפעם ה-37 שצרח, שמענו את דלת חדרה נטרקת ברעם. אני מניחה שאילו היה הפרש הגילים קטן יותר, ואילו היה לינדו תינוק קל שלא מבלה את לילותיו בלהעיר את כל השכונה- היא היתה יכולה לקבל את מבוקשה והיינו מצרפים אותו אליה- עד שהיתה זקוקה לפרטיות. מהנכדים שלי (שישנים באותו חדר ומדי פעם עוברים זה למיטתה של זו וזו למיטתו של זה) אני רואה שהביחד הזה עושה להם טוב. אצל אחרים הבכי של אחד מעורר בעיות אצל השני. כך שתחליטו כשיגיע הזמן על פי מה שתרגישו באותו רגע.

 

[AlinaGil1]

תודה!