חדשה בפורום

[פלגיה]

חדשה בפורום

ההריון שלי לא כל כך חדש, אבל עד עכשיו לא חשבתי שאני צריכה תמיכה בקשר אליו. ההריון הקודם התחיל באפריל (הייתי אמורה ללדת בחודש הקרוב). ההריון הנוכחי התחיל חודש אחריו, וחשבתי שהוא מחק את הקודם לחלוטין. זה לא מה שקרה. בכל כמה שבועות יש לי חרדה חדשה שקשורה להריון: בשבוע 8 דימום (קורה שסתם יש דימום בהריון והכל תקין) בשבוע 12 נפצעתי בפיגוע - ושוב דאגה להריון. בסקירת מערכות עלה חשש לטריזומיה 18 ודובר על הפסקת הריון (שוב, הכל תקין) בשבוע 22 צירים, ושוב רצתי לרופא, והכל תקין. אני מדי היסטרית? או שזה הגיוני? הדבר הכי נורא קרה היום - היתה לי חברה שהתחילה איתי את ההריון הקודם, ודי היינו "ביחד". היא גם היתה מאוד שותפה באובדן שלי והכל. אתמול, בשבוע 38 היא ילדה עובר מת. אני על הקרשים. קרסתי לגמרי, ואני לא מסוגלת לתפקד. לא מאמינה שמההריון שלי יצא תינוק בריא. מה אפשר לעשות?????

 

[דונדונית]

פלגיה יקרה

אני מאמינה שיוולד לך תינוק בריא. כל הריון שונה מקודמיו, הקושי קשור לכך שאנחנו לא יכולות למחוק את מה שהיה. מה שלדעתי משפיע על התפיסה שלנו את ההריון הנוכחי. מאוד מצטערת לשמוע על אובדנך ועל אובדנה של חברתך. שמחה שהצטרפת אלינו ואין לי ספק שתמצאי כאן תמיכה הדדית. אין לי המלצות מרגיעות למעט. להיות עסוקה ככל שניתן. ושוב אני בטוחה שיוולד לך תינוק בריא.

 

[פלגיה]

תודה רבה על העידוד

אני יודעת שכל הריון שונה מקודמיו (יש לי ברוך ה' ילדים בריאים) אבל ההריון הזה כל כך לחוץ וכל כך היסטרי, שזה מפחיד. גם קודם הצטערתי לשמוע על אובדנים של אחרות, אבל הסיפור של החברה היום נגע בי כל כך, שאני לא מסוגלת להעסיק את עצמי במשהו ולהרגע. אפילו התנועות שאני מרגישה לא עוזרות לי להרגיש שזה הולך להיות תינוק...

 

[ליאתיש]

להמשיך יום אחרי יום

מה אומר לך? איך לאף אחד ביטוח על החיים. את שואלת אם את נורמלית? בעיניי את מאוד נורמלית. את מתנהגת בהתאם למציאות שאת מכירה, ולצערנו, זו המציאות שלנו. רק להמשיך יום אחרי יום, לנסות ולהאמין בעצמנו, בכוח הנשי שלנו, בחום של הרחם שלנו, ובאהבה. ובנתיים, להנות ממה שכבר יש, ולהודות.

 

[קטיה 007]

לעבור יום יום

ולהאמין והמון לנסות להאחז באופטימיות הכי חזק שאפשר קטיה

 

[happy]

יקירה קודם כל ברוכה הבאה

כואב לי לקרוא על חברה לך. אך לצערי מנסיון לא כל הריון מסתיים בלידת תינוק/ת בריא/ה. זה נורא ואיום ואין לי מילים לנחם את החברה. מחזיקה לך אצבעות שההריון שלך ימשיך להיות תקין ויסתיים בלידת תינוק/ת בריא/ה. לפעמים אנחנו חייבים להתעלות על עצמינו ולחשוב חיובי אפילו שבאופן אוביקטיבי זה מאוד קשה.

 

[רונה 4]

ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo24.gif

כולנו כאן ידענו אובדנים כואבים וקשים, וכמו שכתבה happy מודעות לזה שלא כך הריון מסתיים בלידת תינוק/ת בריא/ה. אני לא חושבת שאת הסטרים מדי, את נורמלית לחלוטין, כולנו כאן היינו נלחצות ממה שעבר עליך בהריון הנוכחי. קשה לי קצת לייעץ לך מה לעשות, אני בשבוע 34, מתוכננת ללדת בעוד כשבועיים, ועדיין לא מצליחה להאמין בסוף הטוב. עד שלא נראה אותו כבר בידיים. מאחלת לך רגיעה עד כמה שאפשר, והריון ארוך בריא ותקין.

 

[רונה 4]

הסטרים=הסטרית

 

[פלגיה]

תודה לכולן, חיממתן לי את הלב

ניסיתי השבת להרגע ולחשוב בצורה בונה יותר. האם יכול להיות שלא "סגרתי" נכון את ההריון הקודם, ולכן אני מרגישה את זה עכשיו? לא רוצה להצטער על מה שעשיתי, רוצה לחשוב קדימה. כאשר ההריון ההוא הסתיים הרגשתי רק הקלה גדולה מאוד (הוא היה הריון "רע" מבחינת ההרגשות שלי, ועברתי שלושה ימים כואבים מאוד עד הגרידה). גם הקשבתי לכל הנחמות שאומרים לכולם - שאם נפל, סימן שלא היה תקין, ושמזל שלא נפל מאוחר יותר, וכמה טוב שיש לי ילדים בבית... אז פשוט שכחתי ממנו והמשכתי הלאה. כל הדברים שקרו לאחרונה מראים לי שלא שכחתי ולא נעלים. האם יש דרך שבה אני יכולה לעבד את האובדן עכשיו? לא רוצה להגיע כך ללידה. ועשיתי עוד משהו - הלכתי לבקר חברה שילדה והחזקתי את התינוק. וכן - זה מרגיע שיש הריונות (אולי אפילו רובם) שמסתיימים בזמן בתינוק בריא ושלם. אז שוב תודה לכולן על העידוד, אני מנסה להתאושש, ועוד אחזור לכאן

 

[Tנקר בל]

פלגיה- איזו תקופה קשה עברה עלייך../images/Emo10.gif

סבלת גם את אובדני ההריון שלך ושל חברתך, וגם את הפיגוע שנאלצת לראות, ואפילו נפצעת בו. את לא ציינת מה הייתה דרגת הפציעה, אבל אפילו אם היא היתה קלה מאוד- עצם הנוכחות במקום הפיגוע היא טראומטית, והיא מעמתת אותך עם מוות פתאומי וחסר משמעות. הפגישות החוזרות הללו עם המוות, באופן טבעי מולידות פחדים, כך שההרגשה שלך כל כך טבעית ונורמלית. את שואלת מה אפשר לעשות - אין פתרונות קסם, והפחדים מן הסתם ימשיכו ללוות אותך עד שתלדי (ולמזלך, התל"מ לא כל כך רחוק

), ויחד עם זאת, אפשר לדבר הרבה על מה שאת מרגישה (כאן זה מקום מצויין לצורך העניין); אפשר לחזור ולשנן לעצמך שוב ושוב, שההריון תקין והתינוק שלך שעבר את כל האירועים המפחידים שהיו לך במהלך ההריון- הוא תינוק שורד וחזק וככזה הוא חייב להיוולד חי ובריא.

 

[פלגיה]

תודה לך טינקרבל על העידוד

גם אם ראיתי אותו קצת באיחור. הטראומה שעברתי עדין טראומה, והלכתי לטיפול פסיכולוגי כדי לסגור אותה לפני הלידה (אני גם כותבת את חוויותי בבלוג הנקרא "פוסט טראומה" כאן בתפוז. מי שרוצה לקרוא - מוזמנת בחום.) הפורום כאן הוא טוב. אבל נראה לי שאצרוך אותו במנות קטנות יותר, כי כל סיפור עצוב קורע לי את הלב