חדשה בפורום אבל לא בתחושות הכאב

חדשה בפורום אבל לא בתחושות הכאב

אני לא יודעת מאיפה להתחיל... ואיך הגעתי אל הפורום הזה... אני נכנסתי לתפוז כי אני בהריון ואני עם סכרת הריון אז אני לרוב כותבת שם בפורום סכרת הריון, משהו בי משך אותי לחפש פורום יתומים... לא יודעת למה אולי כי אוטוטו אני אהיה "אמא" בעצמי... אולי כי לפני שבוע לאבי הייתה אזכרה של 4 שנים ובעוד חודש יש לאימי אזכרה של 8 שנים הסיפור שלי ארוך ועצוב כששומעים על העבר אבל היום ההווה שלי הרבה יותר משמח...(ומקווה שגם העתיד) אני כיום בת 26.7 את אימי איבדתי בגיל 18.5 שלושה שבועות לפני גיוס כשבאתי להעיר אותה משינה בבוקר והיא פשוט לא התעוררה... הייתי לבדי בבית כשזה ארע זה היה הלם וטראומה שכנראה תישאר איתי לנצח...(היא אפילו לא הייתה חולה) נשארתי לבד עם אבי בבית כי אחיי כבר היו נשואים וגרו בביתם ...זה לא היה פשוט, הוא לא היה איש קל , אבל הוא היה אבא שלי היה לי אוזן קשבת ובית לחזור אליו ומישהו שהייתי חשובה לו למרות כל הוויכוחים . אבל לפני כארבע שנים כאשר פרצה מלחמת לבנון ה 2 ואבי היה מחוייב לעבוד (הוא היה נהג משאית בחברת מזון) הוא נהרג בתאונת דרכים פעם ראשונה שהאיש הזה עבר תאונת דרכים במשך 40 שנות נהיגה על משאיות פעם ראשונה ואחרונה. נשארתי לבד בבית של ההורים להיות לבד בלי אף אחד שחושב עליך או דואג לך פתאום להיות בודדה כלכך.... הייתי בוכה בלילות מתחננת שמשהו טוב יקרה לי ... בסוף אחרי כמעט חצי שנה של בדידות הכרתי את בעלי כיום... התחלנו לצאת פחדתי שכל הטוב שלו זה מרחמים עלי למרות שאף פעם לא הפגנתי לידו שאני חשה בודדה או מסכנה כי באמת השתדלתי להמשיך את החיים ולחייך מבחוץ ולהיות חזקה בשביל עצמי. לאחר תקופה קצרה עברנו לגור יחד - עזבתי את הבית של ההורים משהו שכנראה נתן לי כוחות להיות יותר חזקה נפשית (השהייה בבית עם כל הזכרונות מהילדות ומההורים הייתה קשה) לאחר כשנתיים התחתנו זכיתי במשפחה חמה... ההורים שלו הם פשוט מדהימים לא יכלתי לבקש יותר מזה!!! היום אני בהריון ויותר מהכל אני זקוקה להורים שלי למישהו מאד קרוב שיחווה איתי את השמחה הזאת את זה שאני בעצמי בקרוב אהיה אמא... וזה כלכך קשה שאין את זה אני לפעמים כלכך כועסת שזה קרה דווקא לי ועוד את שניהם. אבל אני מחזיקה מעמד בשבילי בשביל בעלי והכי חשוב בשביל התינוקת שתיהיה לי. אפילו לכתוב את כל זה היה לי קשה אני כותבת עם דמעות בגרון ... אבל אני מרגישה הקלה בשיתוף הזה משהו משוחרר יותר.
 
ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo140.gif

צר לי על אובדנך
אני אמא בעצמי אמנם למתבגר לפני גיוס מבינה את הכאב שלך כואב לאבד שני הורים שולחת לך המון חיבוקים עוטפים ונשמח להיות לאוזן קשובה כאן
 

EsMa

New member
וואו זה ככ מעודד!

יש חיים!אני ככ מצדיעה לך שהמשכת בחיים נורמאטיביים ולא צללת למעמקי הדיכאון שהיה ודאי קל לך מאד להגיע אליו. זה נותן לי כח להמשיך מהמקום שאני נמצאת בו. תודה על השיתוף. יש בי גם איזה רצון עז כזה להיות גכ בשלב הזה שלפני האימהות. אני עוד רווקה כך שזה אולי יקח קצת זמן .אבל מקווה שלא הרבה. אני מאחלת לך שתעברי את ההריון הזה בשלום ותזכי את ובעלך להיות לילד הזה מה שאיבדת את. בתקווה-----
 
וואי עד שמצאתי פורום הזה, אין מנהל או מנהלת

אז אין מי שיתן תמיכה, כמה עצוב מאוד. אמשיך לכאוב לבד.
 

JASAMBA

New member
וואי,תמיכה תקבלי גם בלי מנהל או מנהלת

אל תדאגי בקרוב ימנו מנהל או מנהלת שיעשו את התפקיד שלהם נאמנה.הרבה זמן?בתחילת יולי פתחת כרטיס.
 
למעלה