חדשה אני.

D a R k i T

New member
חדשה אני. ../images/Emo28.gif

הממ, אני כותבת כבר הרבה זמן, ואר - פעם הייתי נכנסת לפה לפעמים, שהייתי יותר קטנה, אבל מאז די שכחתי מהפורום הזה. אבל, אר, עכשיו הוא ממש מתאים לי והכל, אז, המ, היי.. אני הילע, איילת בתכלס, אבל קראו לי הילע. ולכבוד האמ, הצטרפות שלי, הנה, אר, סיפור קטן. רובוט מנשק/דארקית. לפעמים אני חושבת, שאתה רובוט. לא, באמת. כל פעם שאתה מנשק אותי ככה, במורד הצוואר, מביט בעיניים האטומות שלי ומחייך חיוך של חצי הנאה. אתה אף פעם לא שם לב, אז למה להעמיד פנים? לפעמים, כשאני שוכבת על הכריות והדובים שלי בחדר, בוהה בפוסטר שתלית לי על הקיר, זה של הזמרת הלטינית שאתה חושב שאני נורא אוהבת - אני מעיזה אפילו לדמיין איך זה היה בלעדייך. שמש, צחוק, אולי אפילו שמחה קלה. אבל אז, כשמיכל צועקת מלמטה "אירי, ניב בא!" הכל מתמוגג ואני שוב קמה מהכריות שאני כל כך אוהבת, והמגע הנעים של דובי הפרווה שלי, ומחבקת אותו ומנשקת בעיניים אטומות. ומיכל אומרת שלא נורא, ושאני אסתדר. שטוב לי איתו, גם אם אני לא רוצה להאמין. אבל אפילו אני והנפש הפסיכוטית שלי כבר הבנו שזה לא ככה. שלא הכל מושלם. ואני לא אומרת למיכל שום דבר, כדי לא לקלקל לה את האשליה. היא עוד צעירה. "איריתוש שלי," הוא אומר לי בקול הענוג הזה שלו. אני רועדת, אפילו שאני מצונפת בתוך זרועותיו החמות, ואפילו שאמצע הקיץ ושכל האחרים מזיעים. אני רועדת. אבל הוא אף פעם לא שם לב. "איריתוש מתוקה שלי," הוא אומר שוב ומחייך את החצי חיוך הזה שלו, אבל העיניים שלו רחוקות רחוקות והנשיקה שלו כבר לא חמה ומתוקה כמו שהיא הייתה פעם, כשעוד היינו צעירים ומאוהבים. מיכל מסתכלת עלינו ומתמוגגת. היא מחבקת את ליאור שלה, והוא מעביר יד על עורפה והיא מצטמררת, אבל לא כמו שאני מצטמררת. היא מצטמררת מעונג, ומאהבה ולא מכאב ומהשפלה. תמיד ידעתי שאתה מין רובוט כזה. כשהסתכלת על מירב השכנה הרזה והחטובה במין מבט עורג כזה, כשהבטת על המלצריות הבלונדיניות בבר שאליו אתה והחברים שלך הולכים כל יום שישי, ומשתכרים וצוחקים כאילו אני לא שם. ואז היית מסתובב אליי, מחייך אליי חצי חיוך ואומר "מה איתך, איריתוש, תהני קצת!" והוא היה לוקח עוד לגימה מהבירה השישית או השביעית או השמינית שלו, מעיף מבט על ירכיה המצומקות של אחת הדוגמניות שהלכו בבר כאילו הוא היה המסלול שלהן, נישק אותי נשיקה של רובוט והסתובב בחזרה. אבל באמת, שעכשיו מיכל לא יכולה להגיד כלום. אחרי שהוא הלך לו עם הבלונדינית הרזה הזו, זאתי שהוא תמיד היה מסתכל עליה כשהייתה עוברת במכולת או בספריה. באמת שעכשיו מיכל לא יכולה לתרץ את איך שהוא מתנהג. ובסוף כל מה שנשאר לי לעשות הוא להתכרבל עם הכריות והדובים שאהבתי כל כך, ולחשוב על נשיקת הרובוט הבאה שלא תבוא לעולם. +*+*+ זה קצת צולע, אבל שרתה עליי המוזה. מקווה שאהבתם, הילע.
 
מאוד נחמד :):)

אני חושבת שזה מצוין, אני לא רגילה לסיפורים כאלה וזו לדעתי הייתה ממש הצלחה. ממ.. רק תיקון אחד: ""והוא היה לוקח עוד לגימה מהבירה השישית או השביעית או השמינית שלו," משפט לפני את דיברת עליו בגוף שני ובמשפט הזה את מדברת עליו בגוף שלישי, תקני את זה חח..
 

D a R k i T

New member
אר תודע!! |קוסם|

אני בד"כ כותבת פאנפיקים, וסיפורים קצרים בד"כ עצובים. אני כותבת גם שירים אבל לרוב שירים עם מנגינה שבלעדיה הם נראים קצת מעפנים. אני בנאדם שמח, רק שיוצאים לי סיפורים עצובים.
 

S u p e R C a T

New member
חמוד

בהתחלה חשבתי שזה סתם סיפור חמוד, אבל אז עברתי עליו שוב, וגיליתי את השורה הבאה: "היא מצטמררת מעונג, ומאהבה ולא מכאב ומהשפלה.". וזו השורה ששבתה אותי. כל הכבוד
הסיפור כתוב רהוט ויפה, העלילה זורמת (חוץ מקצת קרטוע בהתחלה), אבל החזרה על ההתחלה והסוף קצת משעממת, אבל אם לדעתך היא נחוצה - היא שלך. כל הכבוד
 

swirrrly

New member
../images/Emo118.gif

כתיבה יפה מאוד. את בת 11 וזה, מדהים אני מניחה, אני בעצמי לא יכולה לכתוב ככה. את פשוט יודעת לכתוב בצורה סוחפת ולא צורמת..
 
למעלה