חג שמח לכולם

בראדשו00

New member
חג שמח לכולם ../images/Emo13.gif ../images/Emo162.gif ../images/Emo155.gif ../images/Emo142.gif

על ארבע אנשים דיבר הפורום - אמהות תומכות
אלהוריות נחמדות
אבות חביבים
אלהוריים טובי לב
וכולם שיודעים לשאול
ומי יתן שכולנו נצא מהעבדות ומהשיעבוד של כלל הדפוסים החברתיים או הדפוסים המקבעים הקיימים בתוכנו ונחיה בתוך שלווה, קבלה ואמונה פנימית. אמן
 

1984 Gargar

New member
חופש איסטר שמח!!!

יש לי שבועיים חופש ולחבר שלי אין : ( אני מוצאת את עצמי מנקה את הבית בטירוף, כי בזמן נורמלי אין לנו שום אנרגיה לעשות את זה (אני מוציאה את האנרגיות על פורום מסויים, הה הה). אולי אפשר לקרוא לזה "נקיון איסטר"?
 

XUXA141

New member
אתמול היה לי "ליל סדר " הכי כיף שבעולם.

אחרי שהדפנו במאמצים רבים נסיונות (אפילו אלימים מילולית..) להזמין אותנו, ה"מסכנים" ש"אין להם סדר" (כי הילד בצבא וזה רק שנינו) לכל מני משפחות אוהבות, חלקן הציעו אפילו להזמין את עצמן אלינו...(אנשים מלאי נימוס כנראה..) עם "אל תדאגו, אנחנו נבוא (עם שלושת הילדים הקטנים וההורים שלא ממש טורחים לרסן אותם) ואפילו נביא את האוכל"), בקיצור אחרי כל זה, כשנעשה שקט בשכונה, אחרי נמנום צהרים כייפי, התיישבנו בערב לארוחת ערב משובחת (הזמנתי ממסעדה), עם בקבוק יין בכיף, שמנו סרט בVOD, משהו מצחיק וקליל עם אפס אחוזי מאמץ מחשבתי, כרסמנו שוקולדים שקיבלנו באיזה בונבוניירה, והיה ה"סדר" הכי כייפי שהיה לי אי פעם. אחרי זה שינה ארוכה עם הבריזה של הלילה, שנמשכה עד היום בשמונה וחצי בבוקר... תענוג. הלוואי כל הזמן ככה.
 

mirit2468

New member
גם לי

סוף סוף קנינו באיקאה את השיגה אחרי התלבטות ארוכה, אכלנו במסעדה הודית עם ההורים של בעלי, ואז הרכבנו את השידה האמורה. איזה שקט, איזה רוגע.
 

J u n k y

New member
על ה"הנאה" שבעשיית סדר בפסח עם פעוט בן שנתיים

ולחשוב שאנשים חושבים ש"צריך" להביא ילדים ו"צריך" לעשות סדר - וכך הם מכניסים את עצמם לדבר הזה גם אם הם לא ממש רוצים...
 

dhara

New member
אחד הפוסטים המצחיקים!!!!

אם כי אפשר לקרוא בין השורות את הקלישאה "זה שווה את הכל"
 

herouth

New member
היה ליל סדר מתיש אך דווקא נחמד...

אחרי 24 שנה שלא עשיתי סדר, אחותי הציעה שנעשה הפעם אצלי, ואני הסכמתי, וכך מצאתי את עצמי מתרוצצת בקניות באמצע החמסין המזעזע שהיה שלשום ואתמול עם דברים של הרגע האחרון... אמא שלי היתה אחראית על האוכל המסורתי. אחותי החליטה שהיא חייבת "ממש סדר", אז היא דאגה לצלחת פסח (של סבתא) וגם הביאה הגדות אחידות, כרפס, מרור וחרוסת (שני האחרונים תוצרת אמא, כמובן), ואני בישלתי ביצה וזרוע (מה עושים טבעונים דתיים?) ודאגתי ליין ותירוש וסידור נאה של השולחן ומצות. הקונפליקט היה בין אחותי חובבת הטקסים לבין גיסי (שאיננו יהודי ולא ממש משתגע אחרי החג הזה) ואמא שלי (שלה בכלל בא רק לשיר שירים וקיוותה להיפטר מחובת ההגדה אם כבר היא לא עושה עם אחיותיה). אז קראנו את ההגדה בחלק הראשון, וזימרנו את השירים, לפחות אלה שזכרנו, וקפצנו מהר על חלקים ארוכים ומשעממים (אמור מעתה, על הים לקו ככה וככה). וככה הגענו לאוכל. האוכל היה סטייקים (עוף לאמא שלי) ענקיים, עם סלט ותוספות (כמובן לאחר המרק והגפילטע) ובשלב הזה גיסי כבר התחיל לשמוח שהוא הגיע. אחרי הארוחה אחותי הרבנית רצתה להמשיך בהגדה, אבל כולנו התנגדנו בתוקף לאור העובדה שגם בבית סבא אף פעם לא המשכנו בסדר אחרי שולחן עורך. בסוף שרנו אחד מי יודע, על תקן חידון טריויה (מי זוכר 11? הא?) וניסינו לשיר חד גדיא. ואז הגיע חלק הכיף של הערב, שבו פנינו למשאלתה של אמא שלי, פתחתי את הפסנתר, והתחלנו לשיר שירי אביב וארץ ישראל בליווי הקלוקל שלי (אני לא מספיק מיומנת להחליף אקורדים פעמיים בתיבה בשירים עליזים...). אחותי שאלה אם יש במקרה גיטרה. יש ויש! היא התלהבה קשות, וכך ישבנו וזימררנו, וגיסי היה בהלם, כי הוא מכיר אותי בתור תוכניתנית עצבנית ולא בתור אחת שמנגנת ושרה... ואני לא חושבת שהוא שמע את אשתו פורטת על גיטרה אי פעם... באחת עשרה בלילה סגרנו את הבאסטה ("החגיגה נגמרת" של נעמי שמר בתור סיום, כמובן). אני לגמרי הייתי מיוזעת (מי ידע שפסנתר זה כזה כושר גופני), ועכשיו הזרועות שלי תפוסות לגמרי. אבל נורא כיף לשיר, ואמא שלי היתה כולה בדמעות על איזה כיף לבלות ככה עם המשפחה וצריך לעשות את זה יותר ולא רק בפסח. אז מי אמר שחייבים לצאת מליל הסדר עצבניים ואומללים?
 

בראדשו00

New member
הי herouth

24 שנים בלי ליל סדר
? אם זה בסדר מבחינתך לשאול, בת כמה את? ועוד שאלה, מחתימתך - את עוסקת/לומדת שפות? נשמע מעניין.... במיוחד שפה יחודית כמו יפנית.. איך הגעת לזה?
 

herouth

New member
אני בת 42.

אני לומדת יפנית, כבר איזה 6 שנים, בעיקר לימוד עצמי. זה סיפור ארוך, אבל בגדול, היתה לי חברה לעט מיפן בתקופת התיכון, שלימדה אותי קצת יפנית. הקשר התנתק בגלל נסיבות חיים, אבל לפני כמה שנים היתה מישהי בחברה שבה אני עובדת, והיינו אוכלות יחד צהריים ומקשקשות, והיא היתה יפנופילית וסיפרה על התקופה שהיתה ביפן וכו', והזכירה לי את חברתי מהילדות, מה שגרם לי לרצות ללמוד שוב.
 
למעלה