חג שמח- אני ממש שמחה שמצאתי את הפורום../images/Emo177.gif
בוקר טוב
קודם אני אציג את עצמי: יתושה בת 25 עם בן זוג שגדול ביותר מעשור (טוב נו, 38) בזוגיות שאומנם אינה הרבה זמן אך, מאוד רצינית וצמודה. לפני שנה גילו אצלי שאני פוליציסטית ובמקביל לגילוי ההשלכות הרפואיות של סיכוי גבוהה לאי פיריון, הפלות ועקרות גיליתי שאומנם חבל לי שאולי אין בי את היכולת ללדת, מצד שני זה לא מטריד אותי למרות חיבתי אליהם שיהיו לי ילדים ואולי אני אפילו לא רוצה- קשה לי לראות את עצמי עושה טיפולי פוריות או משהו בסגנון ולדעתי יכולה להיות זוגיות נהדרת וחיים מלאים ללא ילדים ובאופן כללי מבחינתי בן הזוג שלי אמור לרצות להיות איתי עם או בלי ילדים. הבעיה היא הזוגי הנוכחי שבגילו כבר לחוץ חתונה דבר שאומנם לא עומד כרגע על הפרק, אבל, עולה לא פעם. אני רק בתחילת התואר שלי וכבר אמרתי שאין לי בעיה להתחתן במהלכו (גם ככה אני לא טיפוס של חתונת ענק ורואה בחתונה טקס מחויבות) וגם סיפרתי לו על העניין עם השחלות ופתאום היום במהלך שיחה בהתכתבות (נסעתי להורים) הוא שואל מתי אני ארצה ילד ועניתי שאחרי התואר הראשון עוד 3 שנים ואם אני אמשיך לתואר שני עוד 5 והוא נפגע מאוד. קרה לכם עם בני הזוג שלכם? איך הם התמודדו? מה עושים כאשר הבן זוג מאוד רוצה ילדים ואת לא בקרוב או בכלל? ואיך לעזאזל אני אמורה להגיד לו שלא מטריד אותי אם לא יהיו לי ילדים?
בוקר טוב