חגיגות העשור לאייקידו בגונן
אתמול אני, המורה שלי והתלמידים האחרים חגגנו עשור לדוג'ו (למרות שבעצם הדוג'ו קיים כבר כמעט אחת עשרה שנים). עשינו סמינר מיוחד- קודם שיעור לוחמת קרקע שהעביר הבעלים של האולם, סנסיי עמוס גלעד (דאן 7 בג'ודו, מבכירי המורים בארץ וממפתחי הג'ודו בארץ). בסמינר למדנו על עבודת הקרקע וטיפה על חניקות, דברים אשר לא קיימים באייקידו, וזה בהחלט היה מרחיב אופקים- אם כי זה לא שינה את דעתי הכללית על הג'ודו התחרותי... הפסקה קצרה, ואז שיעור אייקידו מיוחד עם מורה שבאה במיוחד מחיפה, ענת מירון. בשיעור המיוחד היא שמה דגש על להרגיש מה קורה בתוך הגוף שלנו כשאנחנו מבצעים את הטכניקה. עוד הפסקה ואז עשינו שיעור מיוחד עם ג'וליאן. האמת היא שג'וליאן תכנן לעשות את מה שענת עשתה (והוא אומר שזאת לא הפעם הראשונה שהיא עושה את מה שהוא רוצה לעשות לפניו), אז הוא לקח את זה צעד קדימה במקום. הוא הבהיר נקודה מאוד מעניינת באייקידו: כשאתה מנסה לגרום ליריב לזוז בכח, כשאתה מנסה לשנות אותו, אתה לא תצליח לרוב. אבל כשאתה מזיז את עצמך, משנה את עצמך, אתה משפיע גם על היריב ואתה יכול לגרום לו לזוז לנקודה שיותר נוחה לך ביתר קלות- עקרון אשר תקף גם בחיים. בהמשך השיעור הוא לקח את זה עוד צעד קדימה- לפעמים השינוי יכול לבוא באפס מעשה. הוא חילק אותנו לזוגות, ובזוגות האלו האחד החזיק את ידו של השני וניסה לדחוף אותו, והשני היה צריך חהשיאר במקום בלי לזוז. הפלא ופלא, דווקא כשהתקשחנו וניסינו להתנגד זה היה יותר קשה להישאר במקום. סיימנו את השיעור וחגגנו בארוחה חגיגית במועדון של גונן. כל אחד הביא אוכל משלו והתחלקנו. לבסוף, אחרי שבע שעות כמעט שמתוכן 5 שעות היו אימון חזרנו הביתה, עייפים ומאושרים. בתמונה מצולמים כל חברי הדוג'ו שהגיעו. למי שתוהה, אני הבחור בחולצה הלבנה.
אתמול אני, המורה שלי והתלמידים האחרים חגגנו עשור לדוג'ו (למרות שבעצם הדוג'ו קיים כבר כמעט אחת עשרה שנים). עשינו סמינר מיוחד- קודם שיעור לוחמת קרקע שהעביר הבעלים של האולם, סנסיי עמוס גלעד (דאן 7 בג'ודו, מבכירי המורים בארץ וממפתחי הג'ודו בארץ). בסמינר למדנו על עבודת הקרקע וטיפה על חניקות, דברים אשר לא קיימים באייקידו, וזה בהחלט היה מרחיב אופקים- אם כי זה לא שינה את דעתי הכללית על הג'ודו התחרותי... הפסקה קצרה, ואז שיעור אייקידו מיוחד עם מורה שבאה במיוחד מחיפה, ענת מירון. בשיעור המיוחד היא שמה דגש על להרגיש מה קורה בתוך הגוף שלנו כשאנחנו מבצעים את הטכניקה. עוד הפסקה ואז עשינו שיעור מיוחד עם ג'וליאן. האמת היא שג'וליאן תכנן לעשות את מה שענת עשתה (והוא אומר שזאת לא הפעם הראשונה שהיא עושה את מה שהוא רוצה לעשות לפניו), אז הוא לקח את זה צעד קדימה במקום. הוא הבהיר נקודה מאוד מעניינת באייקידו: כשאתה מנסה לגרום ליריב לזוז בכח, כשאתה מנסה לשנות אותו, אתה לא תצליח לרוב. אבל כשאתה מזיז את עצמך, משנה את עצמך, אתה משפיע גם על היריב ואתה יכול לגרום לו לזוז לנקודה שיותר נוחה לך ביתר קלות- עקרון אשר תקף גם בחיים. בהמשך השיעור הוא לקח את זה עוד צעד קדימה- לפעמים השינוי יכול לבוא באפס מעשה. הוא חילק אותנו לזוגות, ובזוגות האלו האחד החזיק את ידו של השני וניסה לדחוף אותו, והשני היה צריך חהשיאר במקום בלי לזוז. הפלא ופלא, דווקא כשהתקשחנו וניסינו להתנגד זה היה יותר קשה להישאר במקום. סיימנו את השיעור וחגגנו בארוחה חגיגית במועדון של גונן. כל אחד הביא אוכל משלו והתחלקנו. לבסוף, אחרי שבע שעות כמעט שמתוכן 5 שעות היו אימון חזרנו הביתה, עייפים ומאושרים. בתמונה מצולמים כל חברי הדוג'ו שהגיעו. למי שתוהה, אני הבחור בחולצה הלבנה.
