חבר נפש

אדם 08

New member
חבר נפש

שלום לכולם, אני רוצה להתייעץ ולשאול שאלה קצת מוזרה- אני סטודנט בן 24. שנה ראשונה באונ' הייתה מדהימה עבורי. אני בחור די חכם. שלאחרונה מקבל גם מחמאות שנראה טוב. פעיל. יוזם. עם תחילת הלימודים שנה שעברה- גרמתי להרבה אנשים להתחבר אלי. הרגשתי באיזה מקום מרכז העניינים. אהבתי תשומת לב מהרבה אנשים. הייתי מארגן מפגשים, סרטים, פיצה, על האש. כמה גורמים (בין היתר עומס ולחץ מלימודים, וסיפור רומנטי קצת בעייתי) גרמו לי להתבודד. להרגיש מעין קדוש מעונה. שרוצה להיות לבד. אבל מצד שני רע לו שאין לו חבר נפש. מישהו שאפשר לשפוך לו את הלב בשיחות הכי עמוקות ואמתיות שאפשר. אני אציין שמאז שאני זוכר את עצמי. לא הייתי בחור מקובל. אבל עם הגיל התחלתי להיות יותר ויותר חברותי. תמיד הייתי בחור שמסתובב עם מעט מאוד חברים קרובים (אחד או שנים) וגם לפעמים תקופות ארוכות לבד. השאלה שלי -היא איך אני יכול לייצר אופציות למצוא חברים ממש קרובים כאלה. שנה ב' התחילה באונ'. אני מרגיש שיש לי חברים. אבל אלה חבירם של שיחות חולין. של מפגשים. לא חברים שאני חושב שיחזיקו איתי מעמד לתקופה של אחרי הלימודים ולא חברים של "מעבר". תודה מראש לכל עזרה
 

גרא.

New member
אדם 08,חבר נפש,ידיד קרוב שאפשר הדדית לשפוך

אליו את הלב,בשיחות הכי עמוקות ואמיתיות שאפשר,אי אפשר למצוא לפי הזמנה, אלא זה תהליך של התקרבות,התחברות,חשיפה ושתוף ברגשות/מחשבות הדרגתי. כמובן דו כיווני.ולכן לא כל כך קל באמת לפגוש אדם כזה.אלא בתהליכים של התנסות, של מעבר חוויות משותפות,ויצירת אקלים חברתי נוח והולם ליצירת קשר ותקשורת בינאישית טובה.נשמע מעט כמו סיסמאות,אבל אין דרך יזומה ,להבטיח לך את הצרכים שלך,ובו זמנית לספק גם את צרכי בר שיחך.בדרך כלל חברויות כאלה,ממשיכות עוד מילדות.לרוב דרך גדילה והתחות יחד,למידה משותפת,דרך ביתספר יסודי,תיכון,וכדומה. לעיתים גם השירות הצבאי,מזמן לך הזדמנויות טובות להכרות.אבל כיוון שזה כנראה לא קרה,מה שנותר הוא למצוא חבר כלבבך במסגרת לימודך באוניברסיטה.אחת הדרכים בה גם אני הלכתי,היא יצירת קבוצת לימוד קטנה של שניים/שלושה/ ארבעה,חברה שלומדים יחד,מתכוננים לבחינות יחד,ועוברים את רגעי הלחץ והקשיים הכרוכים בלימודים. עבודה משותפת כזאת,שאינה פגישה שטחית ליד מנגל,גם לא הליכה למועדון,או לסרט/ הצגה,עבודה משותפת כזאת,פותחת לבבות,ועשוייה להתפתח מעבר לננושאי הלימוד בכלל.נסה את זה.
 

אדם 08

New member
הבעיה היא באופי שלי...

1. אני אחד שמאוד מאוד מעריך את ה"לבד" עם עצמי. חשוב לי הזמן הזה. איך אני עובד על עצמי להפתח יותר?? 2. הלימודים - גורמים לי הרבה פעמים להתבודד. כי אני לא מצליח ללמוד עם עוד אנשים סביבי. 3. קרה לי שהתאכזבתי כמה וכמה פעמים מהאנשים שהיו החברים הכי טובים שלי. זה גורם לי להיות חשדן. להיות חסר בטחון ביצירת חברים חדשים. אני מנסה לחשוב על מסגרות בהם אכיר חברים טובי וקרובים ממש. אבל בגלל הלימודים- כיאלו הכל נדחק הצידה. ובלימודים - יש לי את החברים שציינתי קודם. אבל כמאור אני לא מצליח להגיע איתם לשיחות נפש. אני כיאלו "כלוא" איתם. ולא יכול להתחבר לקומנה אחרת בלי שזה ירגיש לי או להם מוזר ואולי יותר מכל - אני פשוט מתאכזב בשלב מסוים מאנשים. אני שם לב שבד"כ אנשים מרוכזים כ"כ בעצמם. קשה לי להסביר את זה. אבל זה גובל לפעמים אפילו בפגיעה בי. אני יודע שאני לא אמור לצפות מאחרים מה שאני מצפה מעצמי. אבל זה פשוט פוגע בי לפעמים לסמוך עליהם ולהתאכזב.
 
אבל

אם תסתכל על מה שכתבת, גם אתה מרוכז בעצמך ויכול להיות שפה ושם גם אתה פגעת במישהו שהיו לו ציפיות ממך ואפילו לא ידעת. אין מתכון לדבר הזה של "ידיד נפש" - מה שכן, לא רק אתה צריך ללמוד להיפתח בהדרגה, אלא ללמוד לזהות את הצורך של הצד השני להיפתח אליך בהדרגה, ולאפשר לו עד שיסמוך עליך. אותו הדבר שלך קשה בלהשיג ידיד נפש, גם קשה לאחרים ולכן רוב הקשרים הם יותר קלילים ופחות עמוקים.
 
למעלה