חברים לילד, חילופי ביביסיטר,וטיולים
הי חבר'ה, מה שלומכם? כבר מזמן לא הייתי פה, והחלטתי לקפוץ לביקור. 1. אז למי שלא מכיר, אני אספר, שיש לי ילד בן 6.5, עוד מעט 7, בכיתה א'. הילד שלי, הוא בן יחיד. אנחנו גרים בבית דגן. לבן שלי, יש חברים, ויש בני דודים, הצרה שרובם ככולם ילדים להורים נשואים, וכיון שכך, אני חשה, שהוא מרגיש חריג ביניהם במידה מסויימת, למרות שהוא זרק אולי שתי מילים על זה. ככל שהוא גדל, אני מרגישה שיותר ויותר חסר לו עם להזדהות, על מנת שלא ירגיש חריג. את תחושת החריגות הזו, הוא לוקח איתו, גם כשאני מבקשת ממנו לישון אצל אחי הנשוי, שגר לא רחוק ממני. שלא לדבר על זה, שלי, אין הרבה כסף לביביסיטרים (ויש לי גיסה אחת שממש מרגישה קדושה מעונה כשהבן שלי ישן שם..למרות שהוא ילד טוב, ואהוב מאוד על חבריו והוריהם, אבל זה סיפור אחר). במילים אחרות, חסרים לנו שני דברים: לו- חברים מהרקע שלו, ולי, בעיקר ביביסיטר. אלא מה? חברות, לא ניתן לאלץ בין ילדים. או שהיא מתפתחת, או שלא. הגעתי איתו לא פעם למפגשים בפורום, שנינו, גם אני וגם הוא, חשים בנוח יותר בקבוצות קטנות, הלכנו לאיבוד בפורום הענק, בחלק מהזמן. הלוואי שזה לא היה ככה, אבל זה נובע כנראה מהאופי המסויים שלנו, שלמרות הכל, אנחנו די מופנמים בסופו של יום. וכן, ככה זה. טוב, לא טוב, זה פשוט עניין של אופי. פה ושם הילד התחבר לילדים מהפורום, אבל התדירות הנמוכה שבה ראינו אותם, לא הספיקה על מנת לבסס קשר חברי. אני יכולה לומר, שגם אני הצלחתי לבסס קשר רציף רק עם מעטים בפורום, בעיקר מכיוון שכל אחד גר במקום רחוק ממני, ואין מפגשים מעבר למפגשי הפורום. אם זה בגלל שהילדים לא באותו גיל, אם זה בגלל שגרים רחוק, או בגלל שאני והאמא, עובדות בשעות לא חופפות, ואין זמן להיפגש מעבר למפגשי הפורום. וכאן, אני באמת לא מאשימה, רק מספרת לכם את הדברים כמו שהם, אז אל תתחילו להטיף לי מוסר. המטרה שלי היום, ואני אשמח אם מישהם, ירימו את הכפפה, בעיקר אם יש להם אותן בעיות, למצוא "חברים לצרה", שגם גרים קרוב אלינו, ונוכל לנסות לבנות איתם חברות, ואולי חילופי ביביסיטר, על מנת שנוכל לאפשר הורה להורה, לעשות שברים בשעות הערב, בלי לפשוט את הרגל. לנסות לבסס קשר חברות בין הבנים/בנות, לביניהם, ואם זה יצלח, לעשות "חילופי ביביסיטר". כמובן, שלא בהכרח זה חייב להצליח, כי צריכה להיות כימיה בין הילדים לבינם, וגם בין ההורים לבינם, אבל הייתי רוצה לנסות. אני גם מבינה, שביסוס קשר חברי, יכול לקחת זמן, וגם "חבלי" היכרות, ואני מוכנה לקחת את הזמן הזה. ילך, מה טוב. אז, אני אשמח, אם יש מישהם, עם ילד/ילדה בגיל של בני, שננסה לעשות "שידך" חברות ביניהם. אשמח לקבל מסרים. 2. ואם אנחנו באותו עניין, אנחנו גם חושקים מאוד בחוג, שבו נארגן טיולי מסלול של ממש, סופי שבוע. פעם עם הילדים, ופעם בלי. לא חייב להיות כל שבוע, אבל לפחות פעם בחודש וחצי. יש מעוניינים? אשמח לקבל מסרים. אני, שלחתי את לחמי על פני המים.... מעבר לזה, אני סומכת על כולכם, שאתם חוגגים בשמחת החיים האופינית לחברי הפורום. שיהיה לנו שבוע נעים!
הי חבר'ה, מה שלומכם? כבר מזמן לא הייתי פה, והחלטתי לקפוץ לביקור. 1. אז למי שלא מכיר, אני אספר, שיש לי ילד בן 6.5, עוד מעט 7, בכיתה א'. הילד שלי, הוא בן יחיד. אנחנו גרים בבית דגן. לבן שלי, יש חברים, ויש בני דודים, הצרה שרובם ככולם ילדים להורים נשואים, וכיון שכך, אני חשה, שהוא מרגיש חריג ביניהם במידה מסויימת, למרות שהוא זרק אולי שתי מילים על זה. ככל שהוא גדל, אני מרגישה שיותר ויותר חסר לו עם להזדהות, על מנת שלא ירגיש חריג. את תחושת החריגות הזו, הוא לוקח איתו, גם כשאני מבקשת ממנו לישון אצל אחי הנשוי, שגר לא רחוק ממני. שלא לדבר על זה, שלי, אין הרבה כסף לביביסיטרים (ויש לי גיסה אחת שממש מרגישה קדושה מעונה כשהבן שלי ישן שם..למרות שהוא ילד טוב, ואהוב מאוד על חבריו והוריהם, אבל זה סיפור אחר). במילים אחרות, חסרים לנו שני דברים: לו- חברים מהרקע שלו, ולי, בעיקר ביביסיטר. אלא מה? חברות, לא ניתן לאלץ בין ילדים. או שהיא מתפתחת, או שלא. הגעתי איתו לא פעם למפגשים בפורום, שנינו, גם אני וגם הוא, חשים בנוח יותר בקבוצות קטנות, הלכנו לאיבוד בפורום הענק, בחלק מהזמן. הלוואי שזה לא היה ככה, אבל זה נובע כנראה מהאופי המסויים שלנו, שלמרות הכל, אנחנו די מופנמים בסופו של יום. וכן, ככה זה. טוב, לא טוב, זה פשוט עניין של אופי. פה ושם הילד התחבר לילדים מהפורום, אבל התדירות הנמוכה שבה ראינו אותם, לא הספיקה על מנת לבסס קשר חברי. אני יכולה לומר, שגם אני הצלחתי לבסס קשר רציף רק עם מעטים בפורום, בעיקר מכיוון שכל אחד גר במקום רחוק ממני, ואין מפגשים מעבר למפגשי הפורום. אם זה בגלל שהילדים לא באותו גיל, אם זה בגלל שגרים רחוק, או בגלל שאני והאמא, עובדות בשעות לא חופפות, ואין זמן להיפגש מעבר למפגשי הפורום. וכאן, אני באמת לא מאשימה, רק מספרת לכם את הדברים כמו שהם, אז אל תתחילו להטיף לי מוסר. המטרה שלי היום, ואני אשמח אם מישהם, ירימו את הכפפה, בעיקר אם יש להם אותן בעיות, למצוא "חברים לצרה", שגם גרים קרוב אלינו, ונוכל לנסות לבנות איתם חברות, ואולי חילופי ביביסיטר, על מנת שנוכל לאפשר הורה להורה, לעשות שברים בשעות הערב, בלי לפשוט את הרגל. לנסות לבסס קשר חברות בין הבנים/בנות, לביניהם, ואם זה יצלח, לעשות "חילופי ביביסיטר". כמובן, שלא בהכרח זה חייב להצליח, כי צריכה להיות כימיה בין הילדים לבינם, וגם בין ההורים לבינם, אבל הייתי רוצה לנסות. אני גם מבינה, שביסוס קשר חברי, יכול לקחת זמן, וגם "חבלי" היכרות, ואני מוכנה לקחת את הזמן הזה. ילך, מה טוב. אז, אני אשמח, אם יש מישהם, עם ילד/ילדה בגיל של בני, שננסה לעשות "שידך" חברות ביניהם. אשמח לקבל מסרים. 2. ואם אנחנו באותו עניין, אנחנו גם חושקים מאוד בחוג, שבו נארגן טיולי מסלול של ממש, סופי שבוע. פעם עם הילדים, ופעם בלי. לא חייב להיות כל שבוע, אבל לפחות פעם בחודש וחצי. יש מעוניינים? אשמח לקבל מסרים. אני, שלחתי את לחמי על פני המים.... מעבר לזה, אני סומכת על כולכם, שאתם חוגגים בשמחת החיים האופינית לחברי הפורום. שיהיה לנו שבוע נעים!
