חברים (וחברות) אני יכול

[עדי 4]

מסכימה עם קודמותיי ועם קודמי

אנחנו מנסים לצאת ולבלות לבד בלי הילדים . לחופשות אנחנו לרוב לוקחים את הילדים אבל מנסים לצאת ליום יומיים לבד לצימר או מלון. למדנו לארגן לנו זמן איכות זה עם זו גם בבית. לאחר שכולם ישנים אנחנו יושבים לשתות קפה ביחד, מדברים על מה שעבר עלינו במשך היום. זוגיות היא לא רק סקס, צריך להשקיע גם בתקשורת בין בני הזוג. שלא כל אחד יהיה שקוע בעבודה שלו. צריך לזכור שהאהבה צריכה שישקיעו בה ולא לתת לחיים המשותפים להתגלגל בעצמם ולחכות שהכל יהיה בסדר. אומרים ששיגרה זה רע ואני מסכימה עם זה. אסור שחיי האהבה יהפכו לשיגרה, צריך להשקיע ,לפנק,לפרגן. אז בואו ונשתה לחיי האהבה. עדי

 

[אורן של איה]

אולי זה שאני מרשה לעצמי לדבר

על השיגרה כבעיה, מוכיח לי באמת שהתגברנו בפאזה מסויימת על מה שעברנו. אז דבר ראשון - תודה שנתתם לי לשים לב. אבל זה לא פותר לי את המחשבות לחיים. אם עכשיו זה ככה, אז אם שניים, שלושה ואולי יותר ילדים זה יהיה קשה לתיאור בכלל. אני מת לילדים ולא איכפת לי להתפטר מהעבודה בשביל זה, אבל התחתנו לא רק בשביל ילדים, נכון? גם בשביל להיות אחד עם השניה. פה צימר, פה ארוחה, שלא לדבר על סרט (זה שזה לא כיף יותר מדי בשנתיים האחרונות, זה ענין אחר). אבל איך נובעים לחודשיים לחו"ל? אני לא מוכן בלי איה. ואז, זה שונה. שונה מאוד...אין לי ספק שזה יותר קל מאשר לטייל עם הכלבה, אבל עדיין, ירח דבש זה לא......

 

[sarush]

תזכיר לי בת כמה איה?

 

[הילהל]

אולי תאלץ לשנות קו מחשבה

אם חודשיים בחו"ל זה מה שחסר לך. אני לא רוצה לדכא, אבל ההורים שלי לא מרשים לעצמם חודשיים בחו"ל כי: אחד הילדים בצבא - הוא זקוק לנו בסופ"שים שלו, הבת שלהם אמורה ללדת, הבת שלהם ילדה וזקוקה לעזרה, חודשיים בחו"ל זה כמו לממן סמסטר לימודים במכללה לבן שלהם ועוד ועוד ועוד. ככה שסביב גיל 50, עם "ילדים" בגילאי העשרים, יש דברים שהם "עדיין" לא מרשים לעצמם. אבל לא נראים לי שהם בכלל חושבים על זה. יש להם הנאות אחרות לגמרי בחיים (כמו 4 ימים באתונה עם ה"ילדים").

 

[נ ס ע]

אז אנחנו טיילנו עם ילד בן שנה

וחודשיים. לא נרשם הבדל בסגנון הטיול. הדבר היחיד הוא שלא יצאנו בערבים, היה לי קצת חבל ובכל מקרה אנחנו לא "יצאנים" גדולים. היה נפלא !!!!! לא שינינו במסלול שום דבר, חלק מהחוויות חווינו דרכו (תאר לעצמך, פעם ראשונה לראות דגים באקווריום גדול! זרחניים, כרישים, גדולים, קטנים ! ועוד מגובה של 75 ס"מ ! WOW !) מצד שני, פעם הבאה שניקח אותו לחו"ל, הוא יהיה לפני צבא

צימר? לוקחים איתך או שמים אצל סבא/סבתא. ארוחה רומנטית קלה לארגון. סרט? DVD.

 

[אמא של מוריה]

אבל למה לחודשיים?

אפשר לנסוע לחו"ל גם "רק" לשבוע בלי הילדים. אבל אני גיבורה גדולה עוד לא עשינו את זה בעצמינו. אבל למשל נסעתי לארבעה ימים לאילת לבד. היה קשה מאד בלי מוריה, אבל שווה. אני חושבת שאנחנו חייבים את זה לעצמינו

 

[אמא של מוריה]

אבל למה לחודשיים?

אפשר לנסוע לחו"ל גם "רק" לשבוע בלי הילדים. אבל אני גיבורה גדולה עוד לא עשינו את זה בעצמינו. אבל למשל נסעתי לארבעה ימים לאילת לבד. היה קשה מאד בלי מוריה, אבל שווה. אני חושבת שאנחנו חייבים את זה לעצמינו

 

[ashlaya]

אני דווקא מסכימה איתך!

יותר מזה אני מרשה להגיד מה שהמון מחברותי טוענות שלא... כשעדי נולד היו בי רגעים רבים של "פחד" - שמה שבנינו אני ובן זוגי נגמר שזה כבר לא יהיה אותו הדבר שזהו הכל השתנה לכל החיים ואני מדברת על פחד עם דפיקות לב! אבל הימים עברו החודשים חולפים ואז למדתי להתיחס יותר לרגעי האושר שלא הכרנו - הדברים ה"קטנים" שאם לא היה לנו את עדי לא היינו חווים אותם אבל...אולי זה לא כזאת חכמה כי אצלנו בן זוגי הוא ה"חזק" יותר בקטע הזה הוא זה שתמיד צריך לתת לי הרבה חום ואהבה ולהשאיר אותי חזקה

 

[אמא של ע,ק,ת]

מנסיון עם 3 ילדים

ובהפרשים לא גדולים שנתיים ורבע, שנתיים וחצי) אני מוכנה לגלות לך את הטריק שלנו - אני גמורה מעיפות (זה בילדאין עם האמהות, עוד משלב ההריון) ולכן הולת לישון מעט אחרי הילדים (אם לא איתם). בנזוגי שרק מגיע הביתה לקראת ערב מנצל את הזמן אחרי שהילדים (ואני) נרדמים לעצמו (בדר"כ השלמת עבודה על המחשב) וכשהוא בא למיטה לישון הוא מעיר אותי ואז יש לנו זמן לדבר ולהיות ביחד. לי אין בעיה להתעורר ולהרדם ובשבילנו זה פתרון מעולה לזמן איכות זוגית. רציתי גם לספר לך שכשבננו הבכור היה בן 7 חודשים יצאנו לחודש וחצי טיול בארה"ב. איתו! לא חשבנו על אפשרות אחרת! כמובן שלא יצאנו לדיסקוטקים ולמופעים בערב אבל לא וויתרנו על שום טיול. ישנו באוהל והלכנו בכל הפרקים ברגל עם הילדון על הגב. היה מדהים!!! גם הנופים אבל בעיקר החוויה המשפחתית! החזק מעמד! דברו בינכם וסכמו על זמן איכות שמתאיחם לשניכם. בהצלחה!!!

 

[אמא שלמאי להבmy love]

אור אין ספק שכל הזוגיות משתנה

אבל מעבר לסבלנות הנדרשת שהעלו החבר´ה. אני רוצה לומר לך שלך יש חלק גדול בעניין,אוטוטו תתרגלו לחיים עם איה´לה היא תישן בלילות ותדביק את פער ההתפתחות שלה אל מול העקומות. ובנתיים אל תיתן לעייפות ולחוסר האנרגיה בסוף כל יום להכתיב לכם או לרמוז משהו לגבי הזוגיות שלכם - הכל זמני (פיזית /נפשית), מה גם שילד שני ושלישי תגדלו כבר באופן יותר ספונטני . תפנק את אשתך תן לה מחמאות והרבה אהבה , תהיה המאהב שלה, היא זקוקה לכך כמו תמיד. תתכננו נופש עם איה באיה בית מלון לסופ"ש . בהצלחה. נ.ב נרגעת מהתמונה אני מקווה.

 

[אמא שלמאי להבmy love]

הקלק ../images/Emo127.gif בקובץ הקודם הפעם ../images/Emo45.gif

 

[אמא של ים]

זה הכל עניין של החלטה ושל סדרי

עדיפויות. ואני רוצה להתייחס רק לנקודה של טיולים ארוכים בחו"ל, כי לכל היתר כבר ענו לך. יש לי זוג חברים שיש להם ילדה בת ארבע. הם היו עם הילדה חודש בהודו, חודש בניו זילנד, חודש במרוקו וחודש בויאטנם. מאז שהילדה בת שנה הם נוסעים אחת לשנה לטיול בן חודש. אז נכון שאופי הטיול משתנה, אבל זה אפשרי בהחלט ונותן בהחלט מימד אחר ונוסף לחוויה כולה. אנחנו אמנם לא טיילנים כמוהם, אבל היינו עם הבכורה שלנו בכמה וכמה טיולים בני עשרה ימים עד שבועיים וחצי, ועם שתיהן יחד היינו בטיול של חודש וחצי בארה"ב. ולמה אני אומרת עניין של החלטה וסדרי עדיפויות? כי אתה צריך להחליט שזה בסדר לקחת עוד אדם נוסף (גם אם נמוך יותר ממטר

) בתכנון הטיול. וכי לטייל עם ילד זה המון הוצאות נוספות - גם הכרטיס עצמו שמעל גיל שנתיים זה מחיר מלא כמעט וגם רמת הטיול שעולה (צריך אוטו גדול יותר, לפעמים צריך קרוואן במקום רכבות וכו´, מקומות השינה נבררים בקפידה רבה יותר). בקיצור - זה בהחלט אפשרי ואל תיתן לעניין הטיולים להדיר שינה מעיניך (יש מספיק דברים אחרים שיעשו את זה).

 

[אמא של דפנה]

די טובה.

עכשיו אחרי הילד השלישי אפילו עוד יותר טובה ממה שהיתה בילד הראשון. וזה למרות שישנם ימים חסרי אנרגיה וכל היתר.

 

[אורן של איה]

אני רוצה לנסוע עם איה

ואני רוצה עוד ילדים. ואני רוצה זוגיות מושלמת. אני חי בכדור הארץ? אני יודע ששום דבר לא מושלם, אבל צריך להתאמץ כדי להגיע כמה שיותר קרוב, וזה קשה ומתיש. למי יש כח? זו אחת הבעיות- אין כח!

 

[nightroll]

לא מסכימה עם הטענה שהזוגיות משתפרת

קשה לשפר זוגיות כשיש צלע שלישית. אם הזוגיות לא היתה בסיס טוב לפני הילד, הוא יכול אפילו לפגוע בזוגיות. במובן הפשוט של זוגיות, אחרי הילד יש תקופת הסתגלות שכל זוג עובר חווה אותה באופן שונה. זה הזמן ללמוד להכיר את הילד, ללמוד להכיר את עצמך בתור הורה, את בת הזוג שלך בתור אמא. גברים נדהמים לפעמים מתחושת ההזנחה הפתאומית, כשהם הופכים להיות מספר שתיים בחיי האישה, והילד הופך להיות מספר אחת. במובן המיני - זה מסובך יותר. שלושה שבועות אחרי הלידה גם ככה אסור. אח"כ, הרבה פעמים אין חשק. עייפים מדי פיזית ונפשית, וכשכבר יש שקט - מעדיפים לישון ולא להתנות אהבים. האמא מרגישה שמנה ולא סקסית לפעמים. אישית היו פעמים שבעלי היה זקוק לי ואני הייתי יותר מדי מתוחה וקשובה אם הילדה תתעורר ולא ממש התחשק לי לתת לו את תשומת הלב שהוא רצה... קחו את הזמן, תנו לעצמכם להתרגל להורות. זה יכול לקחת המון זמן, אפילו שנה. אל תנסה להאיץ את התהליך, זה בלתי אפשרי.

 

[מחשבות]

תזכיר לי מה זה זוגיות?

 

[ashlaya]

אפשר גם אפשר

כשיש תקופות קשות במיוחד שולחים את הגוזל לסופשבוע אצל סבתא שתמיד שמחה לבלות איתו אפילו לילות ורק אז יש זמן לשיחות נפש בהקשבה מלאה זמן לבלות יחד ולהרגיש קצת כמו "פעם" בשאר הזמן....שנינו נופלים שנינו חסרי כוח אפילו לשיחות כי....הטיפול בגוזל נופל על שנינו במידה שווה כך שלא קורה שרק אחד עייף

 

[שחר של טללים]

זה אחד הנושאים שנדונים לא מעט

ברור שזה משפיע...ישנן גם מגבלות פיסיות בעקבות ההריון או הלידה והעייפות הזו הורסת כל חלקה טובה! בכלל טוענים שישנו גם העניין ההורמונלי שההורמון שמייצר את החלב מדכא מעט את החשק המיני. תינוקות שישנים במיטה של ההורים ו/או קמים בלילה בתכיפות גבוהה גם לא מאפשרים תימרונים מי יודע... אבל אלו נושאים פיסיים חולפים שחברות טובה תתגבר עליהם די מהר. בתקופות האלו הכי חשוב לדעת לחבק הרבה. יותר מתמיד. זה כבר עושה את העבודה.

 

[מיכלקו]

../images/Emo31.gif

 

[Kalla]

קשה בתקופה הראשונה

מכמה סיבות.קשה כשתינוק לא ישן טוב בלילה. קשה כי לגוף האישה לוקח מספר חודשים להתאושש לגמרי מהלידה, קשה כי סחוטים מהעומס החדש שנופל עלינו. למען האמת, אצלנו מראש היה ברור שבתקופה הזאת החיים לא יהיו אותו הדבר במובן הזה, לא היו לנו ציפיות ולכן לא התאכזבנו. שנינו לקחנו את זה רגוע, לא נלחצנו ולא לחצנו, לא החשבנו את זה לבעיה אמיתית בזוגיות, שנובעת מפגיעה ביחסים ביננו, אלא למשהו שנגרם בעל כורחנו, כמו מחלה או מילואים, פשוט תקופה שצריך לעבור ואין טעם לקחת ללב. מה שהיה חשוב לנו זה להמשיך לתת את ההרגשה שאנחנו אוהבים אחד את השני, במבט, במילה, בחיבוק. השיפור המשמעותי מתחיל כשהתינוק מתחיל לישון בלילה באופן סדיר. באופן טבעי ולאט לאט העניינים פשוט חוזרים לעצמם. זו אחת הסיבות שלדעתי חשוב שהילדים ישנו בחדר שלהם, במיטה שלהם, ושישנו טוב בלילה. אצלנו מ- 8:30 בערב אין יותר ילדים, יש רק אותנו. אנחנו משתדלים לבלות יחד את הערבים (לא תמיד מתאפשר בגלל עבודה, סידורים וכו´, אך רוב הפעמים כן) באיזו תעסוקה משותפת, ואח"כ ללכת ביחד לישון. אז נכון, לא כל יום יש כוח דווקא לזה, אבל עדיין יש מספיק ימים שיש בהם כוח וחשק. אני מרגישה שבהחלט מצאנו את האיזון שמתאים לנו ושבסה"כ הזוגיות והאינטימיות לא נפגעו, והאהבה והקשר רק הולכים ומתחזקים במשך השנים, והילדים גם תורמים לכך. אני חושבת שאיפה שיש אהבה אמיתית ורצון אמיתי - הכל מסתדר בסוף על הצד הטוב ביותר.