זר לא יבין זאת
איך אפשר להסביר לזר את האזנה ראשונה לאיירון מיידן? להאזנה של דיסק חדש? את תחושת הכבוד בעת החזקת הדיסק (החוקי! אני מוכן לשלם הון ולהמשיך לממן את איירון מיידן שלי) את מצמוץ העיניים למראה העטיפה את לקלוקי השפתיים, מההנאה שתבוא את רגשי הכבוד שאני חשב בעת פתיחת הדיסק האווירה חייבת להיות מושלמת קודם כל, הגדרה של שטח סטרילי הכולל חגורת בטחון אליה אף אחד לא יוכל להתקרב. במקרה שלי (אישה פלוס שניים) הרחקתי עד וינה על מנת שאוכל ליצור לי את האווירה המתאימה ללא הפרעות (מדוע וינה ? מדוע עכשיו? - אני מניח שיהיה לזה פוסט נפרד). אווירה חשוכה תאורה מעומעמת בלבד ושקט...... אני יושב על המיטה, מחזיק את העטיפה ביד זר לא יבין זאת אולי חרדים כן לפחות אני מרגיש איזו התרוממות בעת קריאת הטקסטים אני לא רוצה להגזים ולאמר שיש בהם משהו אלוהי, אבל קריאת הטקסט של אלבום מיידן חדש בהחלט גורמת לתחושת התרוממות מסויימת אני אולי יכול לאמר שאני מקנא בהם, החרדים. אם ככה הם מרגישים ביוםיום בעת קריאת התנך, אז אני יכול להבין את ההתמסרות שלהם. האזנה ראשונה חייבת לכלול מעבר מקביל על המילים. לפחות במקרה שלי, אני מנסה להתעלם מפרסומים ומפוסטים שונים החושפים את המילים. במקרה שלי, זה חייב להיות מושלם קריאת המילים וחשיפה ראשונה אליהם חייבת להיות מלווה בהאזנה לשיר עצמו ואין האזנה כשם האזנה לדיסק המלא. המתנתי בסבלנות. הצלחתי להתעלם מפוסטים המפרסמים סינגלים ואפילו את הפיתוי של קליפים באתר של מיידן צלחתי זר לא יבין זאת את דפיקות הלב המתגברות בעת האזנה ראשונה אני כבר מכיר את מיידן שלי אני והם כבר שנים יחד (אם אני מחשב נכון, כבר מ- 1987-1988) אני כבר יודע למה לצפות ובעצם לא? אני מחכה למעברים המוזיקליים לקטעי הסולו לקטעים האקסטרומנטליים לפתיח של באס, ולאיך שהוא מתפתח לשירה איטית ולוחשת של ברוס, ואת הרעד הקל בקול שלו כשהיא מתעצמת והולכת עד להתפרצות אבל האם לאחר מכן תבוא דעיכה שקטה או התפרצות נוספתו ואולי לפתיח גיטריסטי מתכתי? חדש או דג'ה וו? משהו שיזכיר לי את "Mother russia" או אולי את "childhood end". אני מוצא הרבה דימיון בפתיח זה או אחר הם לעיתים ממחזרים את עצמם או שלא? כי הינה זה לוקח את זה לכיוון אחר לחלוטין... אני מכיר ולא מכיר יודע למה לצפות -אבל הם יודעים להפתיע אותי כל הזמן מחדש זר לא יבין זאת את הקשר המקודש שבין טקסט למוסיקה את אמנות תכנון הדיסק מבחינת סדר השירים במשך שנים מצאתי היגיון בסידור סדר השירים בדיסק, ואת אותו היגיון אני מחפש בכל דיסק חדש והם מקיימים ומפתיעים כאחד תמיד הדיסק ייפתח באיזה שיר מהיר. ואולי הפעם לא? ותמיד תמיד, אני מחפש את אפקט ה- WOW את השיר שיר הבודד שהוא באמת יגרום לי להגיד WOW זה יהיה השיר המושלם באלבום ברוס יישמע בו מצויין ויערב תמהילי שירה שונים באותו השיר יהיה לו פתיח איטי וסיום מוחץ יהיו בו מעברים רבים קטעים אקסטרומנטליים מיוחדים ובסופו אני אגיד - WOW בכל אלבום יש אחד כזה DOD, FOD, SSOASS - לא בכדי שם האלבום כשם השיר במקרה כזה כבר עור ברווז עוקץ אותי לפני בוא השיר כי אין כמו אפקט ה- WOW כאשר אתה יודע כשהוא מגיע אבל יש את האלבומים שזה קצת אחרת somewhere in time לדוגמא אפקט ה- WOW שלי היה דווקא על שיר אחר לחלוטין ("בדידותו של האצן למרחקים ארוכים") ויש אלבומים שהם פשוט מצויינים, אבל בלי שיר של אפקט WOW Power slave לדוגמא... איזה אלבום זה יהיה עכשיו? אני פשוט מתרגש אז אני כותב את הפוסט הזה אופליין, ומן הסתם אדביק אותו כתהיה לי גישה לאינטרנט יותר מאוחר אני מניח שפה זה יהיה המקום לשתף את הפוסט הזה... אהבתי את התגובות לפוסטים קודמים שלי זה בא מהלב מאהבה אמיתית זר לא יבין זאת אז אני לא אקצין ואומר שמיידן זה הדת שלי המרחק ביני ובין דת הוא כמרחק בין קניבל לצמחוני אבל בהחלט אומר שהאזנה ראשונה לדיסק של מיידן הוא אירוע מקודש מיסטי אי אפשר לשנות רושם ראשוני ואי אפשר לשמוע האזנה ראשונה פעמיים אני מקדש את החוויה ומתייחס אליה בהתאם, גם אם הפוסט הזה נראה לכם משתפך וטפשי שמיעה ראשונה של אלבום מיידן חדש זה אירוע מיוחד עבורי זר לא יבין זאת
איך אפשר להסביר לזר את האזנה ראשונה לאיירון מיידן? להאזנה של דיסק חדש? את תחושת הכבוד בעת החזקת הדיסק (החוקי! אני מוכן לשלם הון ולהמשיך לממן את איירון מיידן שלי) את מצמוץ העיניים למראה העטיפה את לקלוקי השפתיים, מההנאה שתבוא את רגשי הכבוד שאני חשב בעת פתיחת הדיסק האווירה חייבת להיות מושלמת קודם כל, הגדרה של שטח סטרילי הכולל חגורת בטחון אליה אף אחד לא יוכל להתקרב. במקרה שלי (אישה פלוס שניים) הרחקתי עד וינה על מנת שאוכל ליצור לי את האווירה המתאימה ללא הפרעות (מדוע וינה ? מדוע עכשיו? - אני מניח שיהיה לזה פוסט נפרד). אווירה חשוכה תאורה מעומעמת בלבד ושקט...... אני יושב על המיטה, מחזיק את העטיפה ביד זר לא יבין זאת אולי חרדים כן לפחות אני מרגיש איזו התרוממות בעת קריאת הטקסטים אני לא רוצה להגזים ולאמר שיש בהם משהו אלוהי, אבל קריאת הטקסט של אלבום מיידן חדש בהחלט גורמת לתחושת התרוממות מסויימת אני אולי יכול לאמר שאני מקנא בהם, החרדים. אם ככה הם מרגישים ביוםיום בעת קריאת התנך, אז אני יכול להבין את ההתמסרות שלהם. האזנה ראשונה חייבת לכלול מעבר מקביל על המילים. לפחות במקרה שלי, אני מנסה להתעלם מפרסומים ומפוסטים שונים החושפים את המילים. במקרה שלי, זה חייב להיות מושלם קריאת המילים וחשיפה ראשונה אליהם חייבת להיות מלווה בהאזנה לשיר עצמו ואין האזנה כשם האזנה לדיסק המלא. המתנתי בסבלנות. הצלחתי להתעלם מפוסטים המפרסמים סינגלים ואפילו את הפיתוי של קליפים באתר של מיידן צלחתי זר לא יבין זאת את דפיקות הלב המתגברות בעת האזנה ראשונה אני כבר מכיר את מיידן שלי אני והם כבר שנים יחד (אם אני מחשב נכון, כבר מ- 1987-1988) אני כבר יודע למה לצפות ובעצם לא? אני מחכה למעברים המוזיקליים לקטעי הסולו לקטעים האקסטרומנטליים לפתיח של באס, ולאיך שהוא מתפתח לשירה איטית ולוחשת של ברוס, ואת הרעד הקל בקול שלו כשהיא מתעצמת והולכת עד להתפרצות אבל האם לאחר מכן תבוא דעיכה שקטה או התפרצות נוספתו ואולי לפתיח גיטריסטי מתכתי? חדש או דג'ה וו? משהו שיזכיר לי את "Mother russia" או אולי את "childhood end". אני מוצא הרבה דימיון בפתיח זה או אחר הם לעיתים ממחזרים את עצמם או שלא? כי הינה זה לוקח את זה לכיוון אחר לחלוטין... אני מכיר ולא מכיר יודע למה לצפות -אבל הם יודעים להפתיע אותי כל הזמן מחדש זר לא יבין זאת את הקשר המקודש שבין טקסט למוסיקה את אמנות תכנון הדיסק מבחינת סדר השירים במשך שנים מצאתי היגיון בסידור סדר השירים בדיסק, ואת אותו היגיון אני מחפש בכל דיסק חדש והם מקיימים ומפתיעים כאחד תמיד הדיסק ייפתח באיזה שיר מהיר. ואולי הפעם לא? ותמיד תמיד, אני מחפש את אפקט ה- WOW את השיר שיר הבודד שהוא באמת יגרום לי להגיד WOW זה יהיה השיר המושלם באלבום ברוס יישמע בו מצויין ויערב תמהילי שירה שונים באותו השיר יהיה לו פתיח איטי וסיום מוחץ יהיו בו מעברים רבים קטעים אקסטרומנטליים מיוחדים ובסופו אני אגיד - WOW בכל אלבום יש אחד כזה DOD, FOD, SSOASS - לא בכדי שם האלבום כשם השיר במקרה כזה כבר עור ברווז עוקץ אותי לפני בוא השיר כי אין כמו אפקט ה- WOW כאשר אתה יודע כשהוא מגיע אבל יש את האלבומים שזה קצת אחרת somewhere in time לדוגמא אפקט ה- WOW שלי היה דווקא על שיר אחר לחלוטין ("בדידותו של האצן למרחקים ארוכים") ויש אלבומים שהם פשוט מצויינים, אבל בלי שיר של אפקט WOW Power slave לדוגמא... איזה אלבום זה יהיה עכשיו? אני פשוט מתרגש אז אני כותב את הפוסט הזה אופליין, ומן הסתם אדביק אותו כתהיה לי גישה לאינטרנט יותר מאוחר אני מניח שפה זה יהיה המקום לשתף את הפוסט הזה... אהבתי את התגובות לפוסטים קודמים שלי זה בא מהלב מאהבה אמיתית זר לא יבין זאת אז אני לא אקצין ואומר שמיידן זה הדת שלי המרחק ביני ובין דת הוא כמרחק בין קניבל לצמחוני אבל בהחלט אומר שהאזנה ראשונה לדיסק של מיידן הוא אירוע מקודש מיסטי אי אפשר לשנות רושם ראשוני ואי אפשר לשמוע האזנה ראשונה פעמיים אני מקדש את החוויה ומתייחס אליה בהתאם, גם אם הפוסט הזה נראה לכם משתפך וטפשי שמיעה ראשונה של אלבום מיידן חדש זה אירוע מיוחד עבורי זר לא יבין זאת