זקוקה לרעיון - איך מלמדים להרדם

[לבנה123]

בהדרגה -

התחלנו לתת לה את הבקבוק של הלילה לפני האמבטיה על כסא האוכל, ומשם לאמבטיה, ואז שוב בקבוק במיטה (זה היה שלב ביניים שנועד להבהיר לה שתמיד יהיה בקבוק לפני), ואז כמובן שהיא לא אכלה כבר הרבה במיטה (יען כי אכלה חצי שעה קודם...), ואז העברנו את הבקבוק של הלילה לגמרי לפני האמבטיה - בקבוק, אמבטיה, צחצוח, ובקבוק מים שתמיד מונח במיטה. לדעתי - תעבירו לאט לאט לבקבוק לפני ארוחת הערב, ותייסו טקס לילה שלם, שהנוהל שלו ובעיקר הסדר שבו ברורים לגמרי (בקבוק, אמבטיה, צחצוח, סיפור מברשת שיער, ליטוף, אמירת לילה טוב לבית וליושביו, וחושך). בהתחלה תשזרו עוד בקבוק במיטה, ואז תורידו אותו כליל.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

אני התייחסתי אחרת לאוכל בלילה

מגיל מסוים, בערך שנה, אולי אפילו קצת לפני, הבנתי שהיא לא מתעוררת מרעב. היא מתעוררת ממשהו אחר (כנראה שיניים) ואז היא מרגישה את הרעב. גם לי היתה מתחילה לקרקר הבטן כשהיא העירה אותי עם הצרחות שלה. לא ניסיתי לא לדלל ולא לתת מים או משהו אחר. הכנתי בקבוק ונתתי לה. כשנרגע קצת עניין השיניים היא חדלה להתעורר. אם הרעב הוא אמיתי, כמו שהיה אצלנו, בקבוק מדולל לא יעשה את העבודה.

 

[לבנה123]

אצלנו יישום השיטה למשך דקה

לקח בערך יומיים או שלושה עד שהיא "הבינה" שאין יותר הרדמות "על הידיים". מה שכן - טקס השינה עדיין משתנה לפעמים. אתמול למשל עברנו ללהרדם עם דיסק מרגיע, במקום ליטופים על שמיכה עם אמא על השטיח (בעסה, אבל ככה היא בוחרת). העקרון - קצת כמו בהתנתקות - נחישות ורגישות. להיות עקביים, ברורים מאוד, בסדר קבוע ופרוסי מאוד, אבל עם הרבה אמפתיה לזה שלא ברור להם מה קורה, ושזה קשה מאוד להם. ממש "הרעת תנאים".

 

[tamara5]

כן, אני רוצה הדרכה. ובפרט כזאת

שמתאימה לתאומים. (כמו שאמרתי, לא נראה לי לתת לה לבכות 5 דקות בלילה, כשבינתיים אחותה תתעורר ותצטרף לחגיגה. זו הסיבה שאנחנו (טוב, לא אני. בד"כ האיש ההיסטרי) מזנק עם ציוץ ראשון.

 

[לבנה123]

אני לא מבינה למה צריך 5 דקות?

אבל רגע, עוד קודם - אתם מזנקים בפיפס הראשון? אני גיליתי שלפחות בהתחלה הייתי מזנקת על כל פיפס - אליה, כשבחלק מהמקרים היא היתה חוזרת לישון בעצמה אחרי כמה שניות-חצי דקה. אני מציעה להתחיל מלספור עד 20 לפני שקמים מהמיטה. זה לא "חינוך" בעיניי, אלא הסבר לזה שקשה לי לקום באמצע הלילה אליה. שווה ניסוי לדעתי - לראות אם במקרה זה נגמר בזה. מה עוד? כשהייתי מגיעה אליה משמ לא הייתי נחמדה. ז"א - לא שהייתי מגעילה, אבל הייית מאוד עניינית. בלי חיוכים, ליטופים, כמעט בלי לדבר בעצם. רק להגיד - "לילה", "חושך", ישנים", "שימי את הראש" (טוב נו, די נהמתי את כל אלה), ויצאתי. ולגבי שיטת 5 הדקות - כלומר - למה שדקה - דקה וקצת לא יספיקו? וגם לא ברורה לי השיטה של להעלות כל פעם את מספר הדקות בעוד קצת. ככה שאם אתם מחליטים ללכת על זה, אני בעד דקה-דקה וחצי. קצת יו יו, אבל בעיניי מספיק בהחלט. מה שחשוב ממש ממש - שבמה שלא תבחרו - תהיו עקביים. אם תסקרי את ההודעו שהיו בנשוא בפורום (ואת הרי מעולה בסקירות יסודיות של מידע, רואים עלייך...) תגלי שה"נפילות" הכי גדולות היו ממקום של חוסר עקביות. בכל מקרה- הרבה הרבה בהצלחה!

 

[tamara5]

אני דווקא לא כ"כ מעולה בסקירות../images/Emo3.gif

הנה, עובדה שאני אף פעם לא מוצאת את מה שאני מחפשת. לגבי ה"דווקא 5 דקות", אענה לך מניסוי שעשיתי ממש הבוקר, לאחר לילה מתיש. שמתי אותה לישון (שנת בוקר). יצאתי מהחדר בהחלטה שאני לא נכנסת לפני שחלפו 5 דקות. כרגיל, התחיל בכי [זה לא בכי היסטרי, אלא יותר קיטורים כאלה, ויללות, והיא מתחילה לטייל בחדר (אני שומעת את נקישותיה על הפרקט...)]. לא נכנסתי. הבכי עבר כמה פאזות - היא ניסתה את כוחה בשיעולים, והגברת הבכי כמעוט לכדי צעקה. לא נכנסתי. לאחר כ-5 דקות (שבמהלכם היו ניסיונות שונים מצידה בסוגי בכי שונים, שלא הניבו גישה מצידי) - היא הפסיקה. הפלא ופלא. אפילו שמעתי שהיא זוחלת בחזרה למזרון. אחרי 2 דקות נוספות, שוב התחיל קיטור כזה. הפעם נכנסתי. הבאתי לה את הבקבוק, ומוצץ, ויצאתי. ובאה מנוחה לייגע - היא נרדמה. אני נשמתי לרווחה. אני מניחה שאם הייתי נכנסת אחרי דקה או שתיים - הסצינות שלה היו ממשיכות עד עכשיו, ובסוף, שתינו היינו יגעות ועצבניות. אז כנראה ש-5 דקות זה בכל זאת זמן סביר לתת לה להתגבש על עצמה. וכן, בלילה אנחנו בד"כ נכנסים לאחר הפיפס הראשון. מקסימום השני,כדי שלא תעיר את אחותה. אם היתה לבד היינו מחכים יותר, אני מניחה.

 

[tamara5]

כמעוט=כמעט

 

[tamara5]

אגב, לגבי הלילה - שמתי שאם אנחנו

לא נגיב לפיפס הראשון (ניסינו) - היא מהר מאוד תגביר את הקול, עד כדי צרחות. יכול להיות שאם נתעלם מהצרחות היא תירגע לבד (גם זה קורה לפעמים), אבל כאמור, החשש שהיא תעיר את אחותה, ויווצר כאן פוגרום כללי - מטיסה אותנו אליה בד"כ לאחר היללה השניה, לכל היותר.

 

[לבנה123]

אני לא מנוסה בתאומים...

אבל מה עם האפשרות להפריד את הכוחות ללילות האלה (אחת בסלון למשל?). באמת מסובך...

 

[chompi1]

גם אצלנו זה ככה

אני בהתחלה מתחילה עם 2 דקות, פשוט כדי שלא ירגיש נטוש. אבל למדתי שצריך לתת לו קצת יותר זמן, כי אחרת הבכי הופך להיות הסטרי, וכל כניסה שלנו לחדר מגבירה את העוצמות. אם נותנים לו קצת יותר זמן, הוא יכול לפעמים להרגע בעצמו וללכת לישון. כשהייתי נכנסת כל דקה, כל התהליך התארך עד מאד כי הוא רק המשיך והמשיך לבכות. כמו שאמרתי, הייתי מאד נגד השיטה, והיום, אחרי שניסיתי כבר כל מיני, אני חושבת שאצלנו זה הדבר שעובד הכי טוב. הוא מבין שהוא צריך לישון והוא גם מצליח להרגיע את עצמו ולהרדם לבד. אנחנו מאד עקביים בנושא, גם בלילה, ונראה שיש השלמה והפנמה, אבל עדיין יש מאבק עיקש מאד שלו. ולי כאמור, מאד קשה עם הקושי שלו. אני בהחלט מבינה את הרעת התנאים שלו, אבל הוא מאד מאד מתעקש לחזור לסדר הקודם, וזה קשה...

 

[מיכל @]

ממש לא חייבים 5 דקות

וצריך להבין את כל השיטה בשביל לקבוע דעה עליה. חשוב לא להסתפק רק בכותרת. גם כמו שפרבר כותב, אני לא אוהבת את ההסתכלות בשעון. השעון הפנימי שלנו עובד יותר טוב. היו פעמים שנכנסתי אחרי 2 דקות כי הרגשתי שצריך, והיו פעמים שלא נכנסתי גם 15 דקות כי לא היה טעם. אבל זה סיפור ארוך ובאמת צריך לכתוב הכל מההתחלה ולא להתחיל מהאמצע.

 

[לבנה123]

דווקא קראתי על השיטה

בספר של אבי שדה ("לישון כמו תינוק"), וגם שם לא ראיתי את החובה ב-5 דקות.

 

[chompi1]

ותמרה, מצטערת שקצת נדחפתי לך

לשרשור, פשוט זה מאד נוגע לגבינו כרגע, בגלל שאנחנו בעיצומו של התהליך, והוא קשה לי נפשית, אז אני מחפשת קצת תשובות והרגעות, והשרשור שלך פשוט בא ממש בזמן... אז סליחה

 

[tamara5]

חופשי. ולגבי שנת הצהריים - אני כבר

שבעת מאבקים מהלילה, אז אני לא ממש נאבקת בשנת הצהריים. רוצות לישון - ישנו. לא רוצות - לא ישנו. ויש בהחלט ימים שהן לא ישנות מ-10 בבוקר עד 19 בערב. לא תדיר (חמסה.חמסה) אבל קורה. אין לי כוח להאבק גם בלילות וגם בימים.

המדהים הוא שהן עוברות כ"כ הרבה תהפוכות בשנתן. היתה תקופה שדווקא זאת (שעליה מדובר כאן) היתה נרדמת בקלות מרבית. היינו שמים שמיטה, עם בקבוק, והופ...היא ישנה. שעתיים-שלוש... בשלב מסויים השתבשה עליהן שנת הצהריים (בדיוק כמו שאת מתארת), ואז זרמנו (בקושי רב, אבל זרמנו. לא התעקשנו על שינה. לא רוצות שלא ישנו). כמובן שאין לי שום כוונה לזרום איתן בשעות הקטנות של הלילה, ולאורך כל הלילה כולו. NO WAY. ועוד משהו לגבי שנת צהריים - כשאני 'במשמרת' שלי - אני משתדלת לשים אותן לישון רק כשהן ממש כבר מראות 'מצוקה שנתית' (על משקל "מצוקה נשימתית"...

), כלומר, ממש קורסות מעייפות, וממש 'מבקשות' ללכת לישון. ורק אם זה עד השעה 17:00 בקירוב. דהיינו, אם מתחיל מאבק על השינה (נניח בשעה 2-3 בצהריים) - אני מוותרת. אנימדליקה אורות, ומחזירה את הבית לפעילות שגרתית. שלא ישנו. ב-7 הן כבר מתמוטטות, ונרדמות בלי שום מאבק (עד אמצע הלילה...). גם סוג של פתרון...

 

[chompi1]

ירדן היה רגיל לישון פעמיים

במשך היום, בסביבות 10 ובסיבות אחר הצהריים. עכשיו עברנו לשנת צהריים אחת, בסביבות 12-13, פשוט כי אנחנו לא רוצים להאבק איתו פעמיים וחשבנו שאולי הוא באמת לא צריך לישון פעמיים. הבעיה היא שהוא בכל זאת עייף (לא ברור לי למה אחרי שנת לילה הוא עייף כבר בסביבות 9-10, אחרי שהוא קם ב- 7), אבל זה גורם לו להיות עצבני מאד ונודניק, והוא מקטר כל הזמן, רוצה על הידיים כל הזמן ובוכה המון מכל שטות. זה לא נחמד לבלות איתו ככה את שעות הבוקר ובכל זאת אנחנו מנסים להעביר איתו את השעות האלה, פשוט כי אי אפשר לריב על השינה. אם הוא לא מת מעייפות כמו שתארת, המאבק על השינה יכול לקחת הרבה זמן, יותר מדי. כשהוא גמור הוא באמת "נופל" וישן. גם אנחנו חשבנו שזה פתרון מסויים (למרות שככה פשוט עקפנו את הבעיה של ההרדמות העצמית), אבל היום גם כשהוא גמור, הוא עדיין בוכה, רק פחות. אני חשבתי שהיום, 5 ימים אחרי, אנחנו כבר נהיה אחרי זה והוא ילך למיטה שלו בלי בכי. גם אם הוא עדיין לא נרדם, פשוט יישכב שם עד שירדם. לא חשבתי שזה יהיה מאבק כזה ארוך וקשה. אוף, כבר לא יודעת מה טוב לו ומה לא

.

 

[רוית ב]

אצלינו זה עובד טיפה אחרת

עובד בערך.. לפחות ההרדמה נהייתה קלה בהרבה אבל הוא קם כל שעתייםש לוש לפחיבוק קצר והופ למיטה חזרה בלי אוכל! שזה הישג מכובד לבולען הבקבוקי לילה שלנו... המון סבלנות להגיע למצב הזה לקח חדשיים עם צעד קדימה וארבע אחורה נורא מעצבן. שיטת 5 הדקות לא עובדת פה הוא צורח פשוט שעות בלי הפסקה אני לא יכולה לסבול את זה. לפחות הוא נרדם לבדו במיטה חצי רדום אחרי אוכל אני שמה אותו עם מוזיקה שקטה ואור קטן והולכת בהפגנתיות מהחדר. בדרך כלל הוא נרדם לעיתים רחוקות נדרשת כניסה נוספת לחדר ועודחיבוק קטן או קצת מיים וזהו. בלילות פשוט לא האכלתיאותו את כל הארוחות דילגתי על אחת (מיים...) ולאט לאט על השניה (מיים והוצאתי את הבקבוק אחרי 2-33 שלוקים רציניים) בדרך כלל נרשמת התנגדות קצרה אבל אני מתעלמת, לא יוצרת קשר עין (בינכך העיניים שלי הפוכות בשעות כאלו) מניחה במיטה והולכת מיד בלי ליטופים או התלחששויות. 90 אחוז מהמקרים זה עובד באחרים.. נו אז כמה דקות חיבוקים וזה עובד זה מאוד לאט ואני מניחה שעד שנה וחצי זה ייפסק אחרת אני בורחת מהבית סופית לישון באוטו.

 

[אפרסקה]

כמו תמיד אני מפנימה שירשורי שינה...

עצות עבורך תמרה, לצערי, לא אצלי. דווקא בלילה (ברוב המקרים טפו חמסה) ענבר נרדמת מהר, אבל גם אצלנו טקס ה"הרדמות" הוא די סיוטי (צ'ומפים, חיבוק הזדהות) ועשינו צעד אחד כשלימדנו אותה להרדם לא בידיים - אבל לא במיטה אלא במיטת נוער. ועכשיו עם כל החופשים וארוחות החג גם זה די התחרבש ובקיצור המצב היה כבר יותר טוב... לא ממש עזרתי - אבל שתדעי שאת לא לבד (צרת רבים...)

 

[tamara5]

זה היתרון בתאומים ../images/Emo3.gif

פשוט לא מלמדים אותם להירדם על הידיים. אני יודעת שעדת העייפים היא לא קטנה. זה לא עוזר לי לישון טוב יותר.

 

[סוכריה על מקל]

אני כותבת לפני שקראתי הכל

כשהחלטתי שתמרי צריכה להירדם לבד התחלתי לדלל לה את הבקבוק שהיתה מקבלת בהתעוררויות הליליות שלה (היו 2 כאלה). לאט לאט הגענו למים, ומשם עברנו למוצץ - הייתי מוציאה אותה מהמיטה, אוחזת אותה כמו לבקבוק אבל נותנת לה מוצץ. בשלב הבא היא נרדמה עם מוצץ במיטה. היום אם היא מתעוררת מוצץ מספיק להרדים אותה. מצד שני - אצלי היא מעולם לא ישנה איתנו במיטה. אולי משהו בשינה המשותפת מפריע לה? חשבת לנסות להעביר אותה לישון לבד?

 

[tamara5]

אז זהו, שקראתי בעבר על שיטותיך, והן

מיד אומצו ונוסו כאן. ולצערי, נחלו כשלון חרוץ. דילול האוכל בלילה רק גרם להן לקום יותר פעמים ויותר רעבות.

מהר מאוד מצאנו עצמנו בשיטה הישנה ומשביעה. גם היום במהלך ההתעוררויות בלילה אני מנסה קודם כל מוצץ, אבל לרוב היא מביעה איזה אי שקט, מקבלת בקבוק,ונרדמת. ויש לנו שעה של שקט בערך. השינה המשותפת מתבצעת רק לאחר שמתחילים קיטורי הלילה. אומנם היא מראש ישנה ע"ג המזרן הזוגי, אבל אנחנו מתחילים את הלילה בחדר אחר. כשהיא מתחילה לבכות - מישהו מאיתנו עובר לישון איתה, וגם זה כאמור לא פותר את הבעיה. גם כשמישהו מאיתנו לצידה (או שלא) היא תמשיך לקום כל שעה-שעה וחצי. מסובך, אה ?!