זקוקה לרעיון - איך מלמדים להרדם

tamara5

New member
זקוקה לרעיון - איך מלמדים להרדם

לבד באמצע הלילה ? אנחנו כבר נואשים ועייפים.
(אייקון מפהק) הילדה (בת שנה) מתעוררת בלילה בערך כל שעה (
). בלי סיבה שנראת לעין. לא חם.לא קר. היא לא רעבה, ולא צמאה. בקיצור, סתם כך, מתעוררת כל שעה, מקטרת, בוכה, לוקחת מוצץ, לפעמים בקבוק, נרגעת לשעה-שעה וחצי, ו...שוב. אותו סיפור. היא ישנה איתנו במיטה, כך שהצעות 'לקחת אותה למיטתנו' גם לא רלבנטיות. אז מה כן ? כמתנגדי שיטת 5 הדקות, אנחנו כבר מתחילים לשקול אותה בחיוב. הבעיה שאנחנו חוששים שבכי שלה באמצע הלילה יעיר גם את אחותה, והמהומה רק תתחיל.
יש עצות יותר עדינות ללמד ילד להירדם לבד, בכוחות עצמו במהלך הלילה בלי 'להזעיק' את ההורים ? (אני מניחה שהיא מתעוררת כשמסתיים מחזור שינה, ופשוט מתקשה להירדם שוב. אז מה עושים ?)
 

גוליגל

New member
איך היא נרדמת בערב?

רק על עצמנו לספר ידעתי: אצלנו הוא ישן במיטה שלנו עד גיל 11 חודשים בערך. עדיין ינק. גילינו שכשאני באזור (כלומר הציצים באזור, זה הרי לא משהו אישי
), הוא מתעורר, מטפס עליי, ונרגע רק ביניקה - וגם זה לא לזמן ארוך, היו מספר התעוררויות כאלה בכל לילה
. לעומת זאת כשישן עם אביו בלבד, אזי גם ליטוף ואמירת "אני כאן, תמשיך לישון" הספיקו וההתעוררויות היו פחותות. מכאן לגמילת לילה המרחק היה קצר. ועדיין היו התעוררויות. הדבר היחיד שעזר היה כשהוא עבר לישון במיטה שלו, כולל שיטת 5 הדקות המפורסמת (עם וריאציות ביתיות). זה לקח כמה ערבים, הראשון היה הכי קשה, זה נהיה יותר קל, והיום (גיל 1.4) הוא נרדם "בהסכמה" במיטה שלו, ולרוב לא קורא לנו בכלל בלילה.
 

tamara5

New member
תלוי ברמת העייפות. אם היא ממש

עייפה, היא מקבלת בקבוק, אחרי מקלחת, מושכבת במזרון (הגברת ישנה ע"ג מזרון זוגי מרווח שמונח על הרצפה
), עם מוזיקת רקע שקטה, ונרדמת תוך כדי לגימת הבקבוק. אם היא לא ממש עייפה, היא תקום עוד כמה פעמים, תוך כדי בכי ויללות, ותקרא לנו. לרוב, אנחנו ניכנס פעם-פעמיים-שלוש, נחזיר לה את הבקבוק/מוצץ, והיא תירדם. כאמור, למשל שעה-שעתיים, ואז שוב תתעורר בבכי, והסיפור חוזר על עצמו במשך כל הלילה, על לילה.
 

מיכל @

New member
אני לא מצאתי שיטה אחרת

וניסיתי כמעט כל דבר. שיטת 5 הדקות עבדה למופת. אני אדריך אותך בשמחה אם תחליטי לעשות זאת. אני חושבת שצריך להסתכל על זה בזווית קרה והגיונית - הרבה יותר נעים שליטוף וחיבוק של אמא יחזירו אותי לישון מאשר למצוא את הדרך להירדם בעצמי. כל עוד אמא מספקת את זה, למה להפסיק? ואם צריך לבכות קצת בשביל לקבל את זה, גם זה בסדר. אני חושבת שבגיל שנה יש כבר הבדל מאוד משמעותי בין סוגי הבכי השונים. לא כל בכי הוא מצוקתי ובכי בהחלט הופך גם לכלי להשגת דברים. אם זה עובד, ממשיכים להשתמש בו. בסופו של דבר - אני לא מכירה הורים שלימדו את הילדים שלהם לישון (ואני לא מדברת על הניסים ונפלאות של אלה שהילדים שלהם ישנים לילה שלם מעצמם מגיל 6 שבועות. כן, יש גם כאלה אבל הילדים שלי וכנראה גם הילדה שלך לא נכללים בהם) בלי לתת לילד לבכות קצת ולהבהיר לו בצורה כזאת שחוקי הבית השתנו.
 

chompi1

New member
אנחנו בעיצומה של סדנת הרדמות

עם ירדן. אני ממתנגדי שיטת ה- 5 דקות באופן מובהק, החלטתי על דרכים אחרות. לצערי זה לא עבד עם הילד שלי, ולכן עברנו לשיטה הזו (בוראציה שלנו כמובן). ראינו שכל דבר אחר (לשבת איתו, להרים אותו כל פעם שהוא בוכה, להרגיע ולהחזיר ועוד 80 שיטות אחרות) פשוט יצרו בכי מטורף שלא נפסק אפילו 3.5 שעות והורים על סף יאוש). הילד עקשן ויודע בדיוק מה הוא רוצה ולא מוכן להפשר על כלום חוץ מידיים. לפחות בשיטה הזו, אנחנו מרגישים שיש הפנמה ורגיעה בבכי. אצלנו המצב היה בלתי נסבל מבחינת ההשכבה ומבחינה השינה עצמה (למרות שהוא ישן אצלו במיטה, הוא היה מתעורר כל שעה בערך), והחלטנו שאין ברירה. אני הבנתי שלפעמים התאוריות לחוד והמציאות לחוד, וזה מאד תלוי בילד, והייתי צריכה להשלים עם לעשות לו כזו סדנת חינוך. העניין הוא שאני חושבת שיש הפנמה מצידו, ששינה זה במיטה ולבד, ובדר"כ בערב ובלילה זה לא לוקח יותר מכמה דקות קצרות של בכי, אבל ביום זה עדיין יכול להמשך מעבר לשעה. זה מאד מאד קשה לי. אני יודעת שאנחנו עושים את הדבר הנכון לנו ולו (הוא היה נרדם רק עלינו, וזה היה תהליך של שעה, כולל הליכות, קפיצות, נידנודים, פשוט סיוט, והיה ישן גרוע ומתעורר המון). עדיין זה קשה לי מאד לשמוע את הבן שלי בוכה ולא להוציא אותו ולהפסיק את הבכי.
השאלה שלי, היא בעצם, כמה זמן זה עוד יכול לקחת עד שתהיה הפנמה מוחלטת והוא יכנס למיטה בלי בכי בכלל? אני יודעת כמובן שזה אינדיבידואלי, אבל מניסיון שלכם, כמה זמן זה לקח?
 

מיכל @

New member
מאוד תלוי...

ההירדמות בלילה היתה תהליך ארוך ועשינו את זה בערך בגיל 8 חודשים. אני כבר לא זוכרת סדיוק כמה זמן זה לקח אבל עשינו את זה בהדרגה (החל מלשבת לידם, לדבר אליהם, ללטף מדי פעם ועד לעזוב את החדר) וזה לקח לדעתי כמה שבועות עד שלא היה בכי בכלל ויכולנו לצאת מהחדר. בוורסיה היותר קשוחה של השיטה השתמשנו בגיל שנה וחודשיים לפתרון ההתעוררויות הליליות וזה לקח 4 ימים לבכי ממש ועוד כשבוע עד שהפסיקו להתעורר בכלל. בן כמה ירדן?
 

chompi1

New member
ירדן בן שנה בדיוק

בלילה הוא מתעורר, אבל החזרה לשינה עוברת יחסית בסדר. אם יש בכי, אז זה רק של דקה או שתיים. גם בהשכבה של לפני השינה המצב לא כל כך נורא. יש בכי, אבל של 10-15 דקות והוא הולך לישון. הבעיה הגדולה היא בשנת הצהריים. אז הוא ממש מתעקש ויכול לבכות גם במשך שעה ויותר, כשאנחנו נכנסים מדי כמה דקות להרגיע ולהשכיב. אנחנו עושים את זה כבר 4+ ימים (התחלנו עוד קודם, אבל זה היה בשיטות ה"מרוככות" יותר, ואני לא רואה שיפור משמעותי בשינת הצהריים. לי מאד קשה עם זה, למרות שאני יודעת שזה מה שנכון, אבל הבכי שלו משגע אותי. רוצה לעבור את זה כבר, ויודעת שעכשיו אין שום דרך חזרה, רק מקווה שזה יגמר כבר. לא מצליחה להבין למה הילד מת מעייפות, כמעט נרדם בישיבה, אבל איך ששמים אותו במיטה מתחיל הבכי. למה הוא לא פשוט הולך לישון???
 

גוליגל

New member
אצלנו הערב הצליח והצהרים לא

בערב ההרדמה אצלנו מאוד נעימה - אני מניקה אותו בחדר שלו (להבדיל משאר היום שאנחנו בסלון), מקריאה לו סיפורים לפי בקשתו (בין לבין היניקה, או לפני, או בכלל לא), ואז מתישהו הוא אומר "איטה" (שזה מיטה באיתמרית) ואני שמה אותו במיטה - תוך דקלום של "עכשיו הולכים לי-שון, במי-טה, עם חי-בוק, ונשי-קה, שיהיה לך לילה נהדר, אני שומרת עליך מהחדר השני". הוא מבקש חיתול בד ("תול...") ונשכב במיטה בכיף. הרבה פעמים אני עוברת אחרי 15 דקות והוא עדיין ער, ממלמל במיטה. לפעמים הוא קורא "אמא" או "אבא" ואנחנו אומרים לו, מהסלון, "אנחנו פה, תישן", וזה מספיק. לעומת זאת, בצהרים ויתרנו לגמרי. רק המטפלת מצליחה לשים אותו לישון במיטה בלי מחאות. איתנו (בסופשים ובחגים) זה לא הולך - אז אנחנו מרדימים אותו איתנו במיטה. האמת היא שאנחנו נהנים מזה
. שנת בוקר היא בכלל אתגר
העיקר מבחינתנו שהערבים נעימים, שהלילות רצופים (אמנם עם שעון החורף ה[email protected]#$% הוא קם בחמש ורבע
), ושהוא כבר לא מתייחס למיטה שלו כאל נהר מלא דגי פיראנה.
 

tamara5

New member
הוא מאזין לסיפורים ? אצלנו קריעת

הסיפורים היא דבר מאוד אטרקטיבי (ב-ע'. לא ב-א'...
) איך עשית זאת ?
 

גוליגל

New member
אני מקריאה לו מגיל אפס

וקוראת (לעצמי) הרבה לידו. אבל בהחלט יכול להיות שזה סתם עניין של מזל. בקריעה הוא מעולם לא התעניין. הופך דפים זהיר-זהיר, הם מתקמטים רק אם הוא טועה ומרים את הספר מהכיוון הלא נכון. אני כבר קולטת שהתיק שלו של כיתה א' יהיה יותר מסודר מתיק העבודה של אמא שלו
 

נרי כ

New member
עטרקטיבי? נעדכן את בן יהודה.

אצלנו זה גם הפך מקריעה לקריאה, עד שעכשיו בחו"ל ספרים היו ממש לידידיה הטובים. צריך כנראה לבחור שניים שלושה מנצחים (ואולי גם לא קריעים) שעושים גם להן וגם לכם את זה, שיתחשק לכם להקריא את זה בלופ בלתי מסתיים. אצלנו זה "יונתן הקטן הולך לישון" (לשאלתך המרכזית, אגב), והשוס הוא "דגדוגים", שירים של דתיה בן דור שמלווים בתנועות מתאימות (למתקשים יש תמונות). ועכשיו זה ממש מגניב לראות איך היא מלווה את ההקראה (ועכשיו כבר הדקלום) בתנועות הידיים המתאימות. שוס לכל מסיבה משפחתית. (סתם, אני יודעת שאת שונאת טריקים. גם אנחנו).
 

מיכל @

New member
נשמע שהוא מכניס את עצמו ללופ

ומתקשה לצאת ממנו. צריך לשבור את המעגל הזה אם הוא לא מצליח לעשות את זה בעצמו, לתת לו משהו להיאחז בו. קודם כל, הייתי מתחילה יותר מוקדם. את אומרת שהוא מת מעייפות כשאת מכניסה אותו למיטה. יכול להיות שזה מאוחר מדי. תנסי להכניס אותו למיטה חצי שעה קודם ותראי אם יש שיפור. האם עוזר או מפריע שאת נמצאת איתו בחדר? אולי תנסי לשבת בחדר. תקראי ספר או תעשי איזושהי פעילות שקטה אחרת כך שלא יהיה קשר עין בינך לבינו. אם את רואה שזה מעיר אותו, שהוא נעמד במיטה וקורא לך או בוכה מאוד, כנראה שזה לא מתאים. מה עם מוסיקה? אולי אפשר לסגל לו מוסיקה קבועה לשינה שתרגיע אותו גם בצהריים?
 

chompi1

New member
ניסינו את כל זה

כשאנחנו בחדר, הנוכחות שלנו גורמת לו לבכות יותר, לכן גם הפסקנו עם זה, זה רק הקשה עליו. כשאנחנו מתחילים לנסות להשכיב אותו יותר מוקדם, עם סמיני העייפות, זה רק נותן לו יותר זמן של בכי והתנגדות, כי יש לו יותר כוח. לכן עברנו להשכיב אותו רק כשהוא באמת עייף, כי אז הוא פחות מתנגד, פשוט כי הוא עייף. אנחנו משמיעים לו מוסיקה עם שירי ערש, גם לפני השינה וגם בצהריים, לא ראיתי שזה משפיע לכאן או לכאן. אנחנו עובדים על כל החזיתות: צהריים, לפני השינה, לילה, פשוט כי לדעתנו אחרת הוא יקבל מסר שונה וזה רק יגרום לו לבכי גדול יותר. הבעיה העיקרית לדעתי שאין לו ואף פעם לא היתה לו דרך להרגיע את עצמו. הוא סרבן מוצצים מתמיד. אין לו שום חפץ מעבר, והוא פשוט לא יודע להרגיע את עצמו לבד, רק אצלנו. אבל אני לא יודעת איך לשנות את זה, אפילו ניסינו לתת שוב מוצץ, אבל הוא עדיין מסרב. אני מתחילה לחשוב שאולי הוא פיתח פחד מהשינה במיטה ולכן הבכי, אולי זה לא עקשנות. אפילו עכשיו, כשהוא התעורר לקראת 3, אכל (הוא עדיין אוכל בלילה, ולדעתי זה רעב, כי הוא משלים בקבוק שלם), ישן, ואיך ששמתי במיטה הוא בכה בכי קורע לב שנשמך בדיוק 3 דקות, אבל בכל זאת. לא משנה מתי הוא מושכב וכמה הוא כבר ישן, הוא תמיד בוכה. הוא גם מתעורר בבכי קורע לב, כמו שגולי הגדירה את זה "המיטה כנהר מלא דגי פיראנה". לי נשבר הלב כל פעם עם הבכי הזה ואני לא יודעת מה לעשות כדי להקל עליו.
 

מיכל @

New member
זה לא קל...

אני חושבת שקצת לפני גיל שנה הרגשתי מאוד חזק שיובל זקוק לחפץ מעבר. את המוצץ הוא העיף בגיל 5 חודשים ואח"כ לא היה כלום. התחלתי לדחוף לו ליד חיתול טטרה במקביל להרגעה שלי. אחרי כמה שבועות זה עבד והוא התחבר אליו. מאוד נוח. לגבי כל השאר - אני צריכה לחשוב על זה קצת (תזכירי לי במסר אם לא אחזור אליך). נשמע באמת לא פשוט. כמה זמן כבר נמשכת הסאגה הזאת?
 

chompi1

New member
זה באמת לא קל

והסאגה הזו נמשכת כבר שבוע, ואני לא רואה שיפור ממשי באופק. הוא בוכה אפילו אם אני רק אומרת לו שהולכים לישון, וכל הרדמה כרוכה בבכי קצר או ארוך. אני כבר מתחילה לחשוב שאולי זו טעות ואולי כדאי לוותר על זה. אני ממש מרגישה שאני מכניסה לו פחדים מהשינה וזה לא מוצא חן בעיני. הוא ילד כזה עליז ושמח כל הזמן ולא מוצא חן בעיני שהוא נרדם בדמעות כל פעם. אוף, לא יודעת כבר מה לעשות...
 

tamara5

New member
chompi, יש מצב להעביר אותו למזרון

או למיטה נמוכה ופתוחה יותר ? אצלנו אחת ישנה במיטת תינוק גדולה, והשניה ע"ג מזרון זוגי שמונח על רצפת פרקט. שמתי לב, שזו שישנה במיטה תמיד מגלה התנגדות ששמים אותה בה. אולי הסורגים, אולי עצם זה שכשמכניסים אותה אז מורידים אותה ממש נמוך (למזרון שבמיטה...) ואיכשהו, יותר נוח להן במזרון פתוח על הרצפה. דווקא למיטה הן יותר זוחלות בהתלהבות. (אם כי, גם לזה יש חסרונות) ועד כאן, על הניסוי היומי בתאומים...
 

chompi1

New member
האמת שגם אנחנו חושדים שיש משהו

במיטה שמפריע לו. הוא מסוגל לישון בעגלה (שכבר קטנה לו ולא נוחה לדעתי) ובמיטה להתעורר אחרי חצי שעה בבכי. אין לי איך ולאן להעביר אותו. הוא ישן במיטה שלו מגיל חודש, ועד לתקופה האחרונה הוא גם ישן בה בסדר גמור. בתקופה האחרונה חלה הרעה, וזה גם היה חלק מהסיבה שבגללה התחלנו בכל זה, כי ההרדמות שלו היתה כל כך קשה, וגם השינה היתה מאד לא רגועה עם הרבה התעורריות. אבל אני לא רואה שזה ממש משתפר בהקשר של המיטה, עכשיו הוא בוכה עוד לפני שמניחים אותו במיטה, כשרק מחזיקים אותו בתנוחה לקראת...
 
מה היה אצלינו, בפירוט רב

עד גיל 7 חודשים בערך ידידוש היה נרדם יפה או תוך כדי הנקה או שהנחנו אותו במיטתו והוא נרדם שם. אם בלילה הוא היה קם זה בדרך כלל היה כדי לאכול. חשבנו שהוא יודע להירדם לבד (ורק התבאסנו מההאכלות הליליות). בערך בגיל 7 חודשים ידידוש כבר לא היה נרדם על הציצי, ולא הסכים להיכנס למיטה שלו בשום אופן (אפילו שהיה גמור מת). רצה רק שננדנד אותו בכורסה על הידיים עד שירדם. באותה תקופה ניסינו לעשות לו סדנת שינה וזה היה סיוט אטומי (לדעתי לא שווה את זה) אבל היתה הצלחה מסויימת בסופו של דבר. עדיין היה עניין ההתעוררויות הליליות אבל איכשהו התמודדנו כי הם לא היו כה מרובות. בשלב זה הוא כבר לא היה קם לאכול אלא מכל מיני סיבות אחרות (לא תמיד ידעתי למה הוא קם). הפסקנו עם ההאכלות בלילה. בסביבות גיל 10 חודשים הוא ג"כ החל להתעורר ממש מדי שעה והיתה תקופה קשה מאוד. לא ניסיתי לחזור ל"סדנת השכבה" כי לא היה לי כח לזה. עשיתי כך: עד שהיינו הולכים לישון בעצמינו, כל התעוררות שלו זינקתי מיד ללטף לפני שתתחיל סצנה של בכי. הוא היה חוזר לישון. מהרגע שהיינו הולכים לישון בעצמינו, בהתעוררות הראשונה העברתי אותו אלינו למיטה עד הבוקר. כשהיה מתעורר הייתי מתמודדת איתו אצלי במיטה ולא הייתי צריכה לצאת מהמיטה בשביל זה. איכשהו שרדתי את התקופה ההיא והיא חלפה מעצמה. הוא הפסיק להתעורר כ"כ הרבה. ואז היינו בטיול בחו"ל במשך חודש והכל השתבש כי הוא היה נרדם איתנו במיטה וגם לא היו שעות קבועות. חזרנו לארץ ושוב היינו במצב שלא הסכים להירדם במיטתו. לא התעקשנו. היינו מרדימים אותו אצלינו במיטה או בכורסא בסלון ומעבירים בעדינות למיטה שלו. (תמיד ניסינו קודם לשים אותו במיטתו, אולי יצליח. אבל אם היה בוכה - מיד הוצאנו אותו והרדמנו כמו שהוא אוהב). איכשהו מדי פעם כשהיינו שמים אותו במיטתו הוא היה נשכב מוריד ראש וזהו. ולפעמים לא. זרמנו איתו. כיום אנו במצב שהוא תמיד הולך לישון במיטה שלו ואין שום בעיה עם זה. הוא עדיין בוכה מדי פעם בלילה אבל בדרך כלל הוא לא מתעורר מזה. אני מקשיבה לראות אם יש התפתחות, ואם הוא ממש מתעורר אז בדרך כלל ליטוף מרגיע אותו והוא חוזר לישון. הוא כבר לא מצייץ/בוכה הרבה פעמים, אולי 3-4 פעמים. מהרגע שאנחנו הולכים לישון, אם הוא מתעורר (בדרך כלל בסביבות 3 וחצי - 4 בבוקר) - אני מעבירה אותו אלינו והוא ישן איתנו עד הבוקר. כבר היו לילות שלא התעורר בכלל, אבל הם נדירים. כרגע המצב מבחינתי סביר בהחלט ואנחנו מרוצים... מקווה שעם הזמן יפסיק להתעורר בכלל או יחזור מעצמו לישון בכל הפעמים ולא רק בחלק.
 

tamara5

New member
איך הפסקת עם האכלות לילה ?

ניסיתי כל שיטה, כולל דילול האוכל, מתן מים, מוצץ ומה לא... אבל עד שהיא לא מקבלת את הבקבוק עם האוכל - היא פשוט לא נרדמת. אני חושבת שיש לה גם התניה כזאת שנרדמים עם הבקבוק. איך מפסיקים את זה ?
 
למעלה