זקוקה לעצה - בעלי רוצה לעזוב אותי

glory4

New member
זקוקה לעצה - בעלי רוצה לעזוב אותי

שלום,

אני בת 32 נשואה שנה בלבד לבעלי בן ה-34 ובהריון ראשון. עברנו לפני שנה לארה"ב בעקבות לימודיו של בעלי. בעקבות המעבר אני התחתלתי פוסט דוקטורט באחת האוניברסיטאות היוקרתיות בעולם. אני מאוד סובלת ממקום העבודה שלי שכן הבוס נוראי, מלחיץ וקשוח ונושא המחקר אינו מעניין אותי כלל. אני מאוד רוצה לעזוב אחרי הלידה כי להשאר שם אומר לא לראות את הילד שלי (אני עובדת 7 ימים בשבוע 12-16 שעות כל יום). בעלי מאוכזב שאיני רוצה להשאר שם כי זה "מקום נחשב". בעקבות זאת התחלנו לדבר על העתיד שלי ומה אני רוצה לעשות ביום שאחרי. איני רוצה להיות עקרת בית ותמיד ידעתי שאעבוד כי חשוב לי להיות עצמאית ולא להיות תלויה כלכלית במשהו אחר. אבל מעולם לא חלמתי על "קריירה" או על משרה בחירה. אני רוצה לעבוד במקום שארגיש מאושרת, מסופקת ומוערכת בו אבל גם שאוכל להיות שם בשביל ילדי. בעלי הודיע לי זה מכבר שאינו מוכן לחיות עם אישה שהיא אינה שואפת להתקדם ולהרוויח הרבה כסף. היה לנו ריב גדול ובו הוא הודיע לי שהוא מוכן לפרק את הכל ולהתגרש אם אני לא אהפוך לשאפתנית ואבחר במשרה בחירה (הוא רוצה שאהיה פרופסור).
אני לא חושבת שאני מסוגלת לחיות עם גבר שתלטן שמנסה לנהל את חיי המקצועיים (רק בגללו בחרתי ללכת לקבוצה הנוראית שבה אני נמצאת עכשיו). הוא מדבר איתי על הפלה וגירושין אם לא אשנה את הבחירות שלי בחיים המקצועיים.
אני לא יודעת מה לעשות כי איני רוצה לוותר על הילד הזה שרציתי במשך כל כך הרבה זמן, ומצד שני איזה עתיד יש לקשר שבו שני בני הזוג מתוסכלים האחד מהשני?
 

V i n a

New member
רגע.. מה??

לא הבנתי..
ממתי בעלך יכול לקבוע לך שעושים הפלה? הרשי לי להזכיר לך שגופך שייך לך.
וממתי בן זוג מאיים בהפלה וגירושים כשמסלול הקריירה של בת הזוג לא מוצא חן בעיניו? ובעיקר כשלא מדובר בפרזיטית שיושבת רגל על רגל בבית ומשחקת סוליטר כל היום, אלא עובדת 7 ימים בשבוע כמו חמור, ועוד בקבוצה שהיא לא מרוצה בה ונמצאת שם בעיקר כדי לרצות אותו?? משהו ממש לא מסתדר כאן.

מה בעלך עושה למחייתו חוץ מלימודים? יש סיבה מיוחדת שבגללה הוא מצפה ממך להיות משאבת כסף? ובכלל, היחס שלו כלפייך נשמע קר ומנוכר, אין שום סיבה הגיונית שלא תוכלי לקבוע לעצמך מסלול קריירה שיהיה לרוחך ותצטרכי לפעול על סמך הציפיות והאיומים של בעל שהמניעים שלו בהחלט נשמעים מפוקפקים בהיעדר פרטים נוספים.
 

glory4

New member
לגבי בעלי

בעלי עסק כרופא. הוא החליט לשנות מסלול ולא להמשיך כרופא. לכן החל לימודי תואר שני במנהל עסקים באחת האוניברסיטאות הטובות בעולם (כי הוא סופר תחרותי ושאפתן) ושנה הבאה (לאחת תום הלימודים) יחל לעבוד בחברת יעוץ אסטרטגי נחשבת. אז לא, הוא עצמו לא פרזיט ומאוד חרוץ ושאפתן וזו כנראה הסיבה שהתאהבתי בו, אבל כנראה גם הסיבה שבגללה נתגרש!
 
בלי להעליב, נשמע כמו ההפך מפרזיט, אך לא בצורה טובה

אלא חסר כל אינטיליגנציה רגשית על גבול הסוציופתיות.
 

אייבורי

New member
איזה מעצבנת את

&nbsp
עד שסוף סוף יש פה אישה נורמלית, גם חכמה כוסית וגם כנועה
&nbsp
את חייבת לקלקל.
&nbsp
לכי לשחק דוקים עם מפלצת.
 
בעלך רואה בך עוד חלק מהפאזל המושלם של חייו המוצלחים

ולא רואה בך יישות עצמאית עם צרכים ורצונות משלך. לכן, ברגע שאת לא עומדת בסטנדרטים שהוא קבע, את כבר לא מתאימה יותר לתמונה המושלמת שהוא צייר לעצמו, לא משרתת את מטרותיו ולכן מיותרת...
ייתכן שהוא אינטליגנט ומשכיל, אבל הוא גם כנראה מאוד אטום ואנוכי.
מנסיון החיים שלי, אנשים כאלו צריכים פטיש רציני בראש בשביל להתעורר ולהבין שכדור הארץ לא מסתובב סביבם... וגם אז זה לא תמיד עובד... אם תחליחטי להישאר איתו בחו"ל וללדת שם את ילדכם, את בעצם דנה את עצמך להיות שבויה שלו שם.
אם לא מאוחר מידי להפלה, אני חושבת שכדאי לך לשקול את זה, אבל לא בגלל הסיבות שלו, אלא בגלל שאם יהיה לכם ילד משותף, זה אומר שאת תצטרכי להמשיך ולהיות עם האיש הזה באינטראקציה כל חייך, בדרך הוא עלול להפעיל עלייך מכבשי לחצים קשים (הוא נשמע איש מאוד קשה) ולאיים על ההורות שלך.
אם את מחליטה ללדת את הילד, תעשי את זה בישראל.
 

ויקה1222

New member
כתבת כבר בפורום אחר

דברים די דומים וכבר אז אני מודה שלא הבנתי איך את לא קמה ועוזבת וגם כתבתי לך את זה. את חיה עם דיקטטור ועובדת אצל דיקטטור ובעיני שניהם, ואין שום חשיבות למה שאת רוצה ומה גורם לך אושר (ואכן שניהם מאמללים אותך לתפארת).
 

glory4

New member
תודה

תודה לכן על העצות והתמיכה. נחמד לדעת שאני לא הוזה את מה שאני מרגישה. עושה רושם שיש לי הרבה דברים לחשוב עליהם והחלטות לא פשוטות שצריכות להעשות. מקווה שיהיה לי את החוסן הנפשי ללכת עם מה שאני מרגישה
 

שילה1

New member
כל הסיטואציה עצבנה אותי מאוד.

12-16שעות ביום 7 ימים בשבוע?מה את עבד של מישהו?וגם לא בהריון-זה בהחלט לא הגיוני!
וזה שאת סובלת שם-לא נלקח בחשבון אצל הבעל?
חביבתי-אם את יכולה עדיין לטוס,קחי את עצמך וחזרי לארץ.תלדי כאן(הבנתי שאת רוצה את הילד),תתכונני למלחמות עולם איתו,אבל כאן-יש לך לבטח איזו רשת תמיכה,של הורים, בני משפחה,או חברים.
את נקראת לי כבחורה עם ראש על הכתפיים.תגשימי את עצמך כאן,גם את האמהות.
ולסיום-שולחת לך חיבוק ענק לעידוד.לא קל במצבך בארץ זרה.
 

נומלה

New member
למה לחזור כדי ללדת?

אחד מתפקידיה של אמא זה לדאוג לעתיד ילדיה. ללידה בארה"ב יש יתרון אחד גדול, לילוד תהיה אזרחות אמריקאית.
 

שילה1

New member
חשבתי על עזרה ותמיכה של משפחה וחברים וגם

לחסוך לה לחצים כאלו ואחרים של בעלה.
בקיצור-ללדת בשקט ושלווה.
אזרחות אמריקאית-נו באמת.כל כך לא עומד מול התחושות הקשות של הגברת.
 

ויקה1222

New member
לא תמיד יש יתרון

לאזרחות אמריקאית. וחוץ מזה, איך שבעלה נשמע, היא עוד עשויה להתקע בארה"ב לכל החיים כי הוא לא ייתן לה להוציא את הילד משם. רק בגלל זה כדאי לחזור לארץ.
 
יש לי חברה שנמצאת כעת במלחמת גירושין

קשה מאוד סביב העניין הזה. יש ילדה שנולדה בחו"ל בזמן שהיו בתקופת רילוקיישן. עברו שנתיים, היו אמורים לחזור, הבעל ביקש עוד שנתיים, אחרי שנתיים אמר שבעצם החליט שלא רוצה לחזור כלל... עכשיו רוצים להתגרש והיא תקועה שם בגלל שהאבא לא מעוניין שהיא תחזור עם הילדה לישראל. בית המשפט גם כן אומר שהילדה אזרחית המדינה ומרכז חייה שם. הבחור המתואר בפוסט הוא בדיוק הטיפוס שהולך לעשות לה את זה.
 

glory4

New member
צודקת

קראתי על כמה מקרים כאלה ואני מאוד חוששת מזה.
אולי עדיף הפלה, ככה אף אחד לא סובל
 

justanotherme82

New member
לא עדיף הפלה

את כתבת שאת רוצה את הילד הזה וחיכית לו, אל תוותרי עליו.
תחזרי לארץ כמה שיותר מהר ותלדי פה, ככה אין סכנה שהוא ישאיר את הילד בארצות הברית. עדיף גם שלא ידע שאת נוסעת לארץ במטרה לא לחזור אליו, אחרת הוא עלול לנסות למנוע ממך לנסוע.
תנסי להקליט אותו כשהוא דורש שתעשי הפלה, ככה יהיה לך קייס במאבק על משמרות.
 

Batmea0

New member
מוזר שלא ניהלתם את השיחה קודם,

תני רקע לגבי הגאפ בין החתונה לנקודה בה את נמצאת היום.
אין אינפורמציה לגבי מי היית בחלון הזמן הזה.
מה שאת מתארת הוא הקושי והמאבק האישי הבלתי פוסק של כל אישה בעולם המודרני שרוצה לשרוד ולהתקיים בכבוד = חלוקת העוגת זמן ומעמד בבית למול הקריירה.
זו לא רק את אלא עוד 4 מיליארד נשים כשכל אחת כל יום עושה עם עצמה חשבון כמה היא השקיעה והאם נכון או בלתי מספיק. אישה שגם אם תבחר באושר להיות צפונה במטבח, היא עדיין תרגיש שפיספסה חיי עצמאות כלכלית או אישה קרייריסטית שתרגיש שהיא לא מספיק בבית. אין סוף לזה, המאזניים אף פעם לא יעצרו באמצע. ומה שאת רוצה הוא נתח אחר לשעות שלך בעבודה באןניברסיטה. כמדומני בפוסט דוקטורט יש לערוך מחקר ולנבור בספרים מכל מיני מקורות בעולם מאשר לעבוד כפקיד מול ניירת במחלקה. המחקר הוא למעשה תחת מנחה עם שעות קצובות ולא נתח מישרה, עניין זמני של עד שנתיים עבודה מחקרית. כך שחבל שתנשרי באמצע מחקר כשזה זמני.
אבל לדעתי שאלי את הבוס שלך על אפשרות שעות אחרות ופיצול המשרה.
אבל אם את לא רוצה להשאר בלימודי ה-PHD, תאמרי לבעלך כי זו מי שאת ללא קשר לאותו מוסד לימודים ותנסי לתת אלטרנטיבה כלכלית אחרת לעבודה כאמא.. נניח מורה, אחות וכו' או עבודה מהבית
תציגי את הדברים בנועם לבעלך תוך שאת שלמה ובטוחה בהחלטתך ושהוא חופשי לבחור את המשך הקשר כראות עיניו.
התינוק יהיה בסדר כל עוד תשמרו על תקשורת ציווילית והוא ישלם את חלקו כאבא.
עם כל הכבוד לבעלך, את היא האדון לחייך.
 

glory4

New member
אני לא מתיימרת להיות אשת קריירה

אז רק תיקון קל, אני אחרי PhD כלומר את תואר הדוקטור כבר סיימתי. וחלילה איני מזלזלת במשרות כמו מורה ואחות אבל זה לא מה שאני מחפשת. ניתן ואפשרי לעסוק במחקר במקומות שמאפשרים לעבוד בשעות יותר נורמליות. ואין לי בעייה לעבוד עד 2 לפנות בוקר פעם בחודש אבל לא כל יום. אני לא מתכננת לעבוד בעבודה בזויה (כך חושב בעלי) כמו מורה אלא מחפשת להיות מנהלת מעבדה כך שאוכל להתעסק במחקר באוניברסיטה לא בהכרח מאוד נחשבת אבל עם גמישות והכרה בצרכים בסיסיים. אני כרגע עובדת במקום שנראה כמו סווט שופ, מלא סינים שלפעמים ישנים באוניברסיטה. כן אני מעריכה מאוד את החריצות והנחישות של האנשים האלה שמגיעים הרבה פעמים ממקומות נוראיים ושעבורם ארה"ב זה הסיכוי לחיים טובים יותר ולכן הם מוכנים לחיות ככה, אבל אני מגיעה ממקום טוב יותר ואני יודעת שאני יכולה להסתדר גם בלי לחיות כמו עבד נרצע.
אני לא רוצה "קריירה" אלא עבודה של 8 עד 6 או 7 ולחזור הביתה ולאכול ארוחת ערב עם הילד שלי או ילדים ולקרוא לו סיפור לפני השינה. זה חשוב לי ואני מאמינה שזה גם אפשרי.
 
האמת שאת והוא לא מאוד שונים...

רק שהוא יותר קיצוני ממך.
שניכם מתייחסים בעיקר לטייטל של הזולת: משכיל או לא משכיל, מצליח או לא מצליח ואילו הפרמטרים העיקריים (אם לא היחידים) בהם אתם שופטים את הזולת. שניכם מבטאים את המילים "עקרת בית" "גננת" או "מורה" בסוג של זילזול, שלא לאמר שאט נפש...
את רצית גבר מצליחן והישגי וגם הוא רצה אישה כזאת... כמו שכתבו פה, הוא נשאר אותו הדבר, את זאת שהשתנתה - וטוב שכך! מה שאת עוברת עכשיו זה שינוי מבורך, רק שזה יגרום לפער בהשקפות העולם שלכם שכנראה לא ניתן לגישור.
 
דווקא לא חושבת שזה נאמר בזלזול

אם כי מעט זלזול תמיד קיים כלפי כל מה שנתפס חברתית כהצלחה פחותה, לצערנו. החברה מרוממת את אלו שעשו יותר- למדו הרבה, מרוויחים יותר, מנהלים בכירים יותר.
אני חושבת פשוט שהרבה אנשים אחרי דוקטורט לא ירצו ללכת לא להוראה ובגדול לא למשרה שמצריכה תואר ראשון בלבד. נראה לי מאוד הגיוני.
&nbsp
הדימיון בין השניים נגמר אחרי השאיפות הבסיסיות להצלחה בקריירה (שיש לרבים אבל רק אצל חלק מאותם רבים, כמו שני אלה, יש דרייב חזק במיוחד), כי אצלו כנראה ישנה ממש התמכרות תוך ביטול כל ערך אחר ואילו אצלה רצון לאזן בין הצלחה לבין ערכים אחרים החשובים לה.
 
למעלה