זקוקה לעצה, אולי ט

ליהיאור

New member
זקוקה לעצה, אולי ט

יום שני אמא שלי חוזרת לחול (שם היא גרה..השבוע היא בצפון). יש לי הזדמנות להפגש איתה ביום א.
עד עכשיו לא דיברנו בכלל על "הנושא"..
אני מרגישה כל כך הרבה דברים יחד.. מאשמה ובושה עד לכעס ועצב, ואני יודעת שאין מה לעשות -
היא אמא שלי, אני הבת שלה.
ואני לא יכולה להכריח אותה להתייחס, בטח שלא לקחת אחראיות כלשהי.
מה לעשות? להפגש איתה? אם כן, לדבר איתה - אליה, להגיד לה עד כמה אני פגועה ממנה?
פשוט לא יודעת מה לעשות.
 
טריגר.

כמו שאני מבין, אמהות צריכות לשמור על הילדים שלהם, ואם לא הצליח להם, וזה יכול לקרות, הן צריכות לקחת אחריות על השיקום.
אבל לא כל ההורים מושלמים. במשך החיים אנחנו קולטים את הדברים שכנראה, לעולם לא נוכל לצפות לקבל מההורים שלנו. כי פשוט אין להם את זה. הם מוגבלים באיזשהו אופן, יחסית אלינו.
לדוגמה בנושא הפגיעה, את הרבה יותר חזקה ומפותחת מאמא שלך. היא לא מסוגלת להיישיר אליה מבט. זה מפחיד אותה. אין לה מושג איך להתמודד עם זה. לך יש, ואת עושה את זה כמו גדולה. את בתוך התהליך.
באיזשהו שלב בטיפול אפשר להגיע להשלמה עם מה שאין להורים שלנו להציע, ולקבל את זה כך. כמו שאני קורא את הדברים שלך, את כנראה עדיין לא שם. את עדיין מרגישה פגועה, ובצדק.
לכן הייתי אומר , בשלב הזה, עדיין לא להיפגש איתה. יהיה לך זמן בהמשך, כשכבר לא תרגישי כל כך פגועה, כשקצת יותר תשלימי עם זה שיש בעולם אנשים הרבה פחות מפותחים ממך, שלא ניתן לצפות מהם למה שראוי היה שיתנו לך, ולא ניתן לצפות מהם לקחת את אותה אחריות שהיה ראוי שייקחו על עצמם.
 

ליהיאור

New member
כרגיל, אולי ט

את זה שהיא לא יודעת איך להתמודד - אני מבינה.
ועדיין. לאחר שבוע שבו לא שמעתי ממנה כלל, היא כתבה לי מייל הבוקר שהיא מזמינה אותי לארוחת ערב יום ראשון בת"א. היא מטיילת עם חבר (כנראה רציני) והתחושה שלי היא שכל הערב תהי הצגה בשבילו.

משהו אני חייבת לענות לה.
האם להגיע ולקבל את מה שהיא כן מסוגלת לתת, מתוך ההבנה שזה מה שיש? ואת כל הרגשות הקשים לשים בצד?
האם להגיד שלא אבוא, ולמה? מה בעצם הטעם?
אני לא מצליחה לפתור את הפרדוקס הזה.
אני אדם ישר, בד"כ אומרת את מה שאני חושבת.

תודה שאתה עונה לי כל פעם.. מייאש משהו לראות 40 צופים שקטים.
 
אולי טריגר. בכל מקרה,

את לא חייבת להיכנס לתכניות שלה. אם היא צריכה לעשות הצגה זה עניינה. את צריכה להחליט לפי מה שהמפגש הזה עושה לך. אם הוא עושה לך רע, אל תלכי. אם הוא עושה לך טוב, לכי.
בלי קשר, נושא שכדאי לעבוד עליו בטיפול הוא: איך את מגיעה להשלמה עם מה שאמא שלך מסוגלת לתת לך, שזה לא המיטב. זה עניין שבינך לבין עצמך. נראה לי שאם תוציאי עכשיו מול אמא שלך את מה שיש לך בבטן, זה יצא לא נכון. אחרי עיבוד, זה יוכל לצאת בצורה בונה, ואולי אפילו לגייס את אימך למה שהיא כן מסוגלת להתגייס.
 
תעשי רק מה שטוב לך.

לדבר איתה הרי לא תוכלי - כי היא עם החבר שלה.
שלא לדבר על זה שהכל יהיה הצגה לכבודו כפי שאת כותבת.
תחשבי מה *את* רוצה. לא מה היא רוצה, לא מה "יראה טוב" לא מה "צריך לעשות" - מה א-ת רוצה, ומה ירגיש לך נכון וטוב.

אם בא לך להיפגש איתה ועם החבר שלה לארוחת ערב - לכי על זה.
אם לא בא לך - אז לא.
ומה להגיד לה? שלא מתאים לך. חד וחלק.
ואם היא תשאל למה לא מתאים לך - תעני לה מה שבא לך לענות.
בין אם זה להגיד לה שאת לא מרגישה שזה נכון לבוא ולעשות הצגה בפני החבר שלה ובין אם זה להגיד לה שאת פשוט לא מרגישה שזה נכון לך. נקודה.

אבל בשום אופן אל תעשי משהו שאת לא שלמה איתו.

זו דעתי.
 

ליהיאור

New member
אתן צודקות.

אני צריכה לחשוב על עצמי..פחות עליה.

החלטתי לא ללכת.
אולי היה נחמד, ערב של כאילו, ארוחה באיזו מסעדה, כולם שמחים ומסתדרים יחד.. אבל זו לא האמת.
ואם אני חושבת על עצמי, יושבת שם ומשתפת פעולה אז זה על גבול המשפיל.

אולי זה מה שכל כך קשה, בעצם. זה שאני מפסיקה לשתף פעולה.
כמה מפחיד זה.
 
כל הכבוד לך! זו התחלה! (אולי ט')

אכן מפחיד להפסיק לשתף פעולה. להיות פתאום זו ששולטת בחיים שלך במקום שאחרים ישלטו בהם.
לקחת את המושכות של חייך לידיים שלך.

אני הייתי כל השנים תלויה כלכלית באבא שלי. והוא ידע יפה מאד לנצל את הצורך שלי.
עד שיום אחד כשהוא נתן לי המחאה - קרעתי אותה לנגד עיניו ואמרתי לו שאני מעדיפה לחיות באוהל ולאכול מהפחים, מאשר להכניס לחשבון הבנק שלי את הכסף המקולל שלו!
הוא היה בהלם.
אבל מאז - הוא לא שולט יותר בחיים שלי. ומאז הוא רק מתחרפן יותר ויותר מזה שהוא איבד שליטה עליי, ושאני עושה מה שטוב לי.

אני גאה בך על ההחלטה שקיבלת! חזקי ואמצי!
 

ליהיאור

New member
..ובזה הסתיים הקשר עם אמא שלי. ט'

מסתבר, שאם אני לא יכולה להתאים את עצמי לחייה החדשים, אז אין לי מקום בהם.

היא התקשרה, בבוקר יום ראשון..ממספר חסוי. הייתי בעבודה ולא יכולתי לדבר. כשיצאתי שמעתי את ההודעה שלה - שאבדוק את המייל שלי.
מכתב ארוך היה שם, ובו ערבבה בין איך יש לי חוצפה לא להסכים לדבר איתה, לבין זה שבערב אפגש איתם - בלשון ציויי - הם מוכנים לבוא לכל מקום שארצה ובכל שעה.
סגרתי את המייל.
זה נשאר לי בראש כל היום, לא הצלחתי להתרכז בכלום.

בסוף עניתי לה שלא אגיע.
שזה לא מרגיש לי נכון.
שהעליתי נושא כאוב מאוד וקשה, ושאני לא שופטת אותה על תגובתה, אבל שבנסיבות האלו פשוט לא יהיה לי נוח.

היא התקשרה שוב, הרבה דיבורים על איפה טיילה, שאלה אם ראיתי את המייל שלה. עניתי שכן, ושכתבתי לה חזרה.. היא אמרה שתבדוק ותתקשר אליי.

היא לא התקשרה.
היא לא ענתה למייל.
ואתמול בערב היא טסה בחזרה לחו"ל.

אני מרגישה יתומה.
 


אני רק יכולה לומר לך שאני גאה בך!
את עמדת על שלך, וזה משהו שאת לא ידעת כנראה לעשות.
זה קשה, התחושה הראשונית היא של "לבד בעולם", אבל עם הזמן מתחילה לחלחל התחושה של ההצלחה!

אמא שלך לא ממש יודעת כנראה איך להתמודד עם האשמה שהיא מרגישה. היא לא מסוגלת להודות בזה כנראה.
תמי לה את הזמן שלה.
גם היא צריכה לעבד ולעכל את הכל.

את צריכה להיות גאה בעצמך על שעמדת על שלך ועל זכותך לעשות מה שמרגיש לך נכון, ולא מה שמצפים ממך לעשות!
 
את מדהימה בחוזק שלך.

לא נתת לה לשעבד אותך.
אני בטוח שתוך כמה ימים תרגישי הרבה יותר חזקה כתוצאה מהמלך הזה.
הוא כואב בהתחלה, אבל זה "ניתוח" שהיית חייבת לעשות. כל ניתוח כואב, אבל גם מרפא.
הרבה ברכות ואור.
 
למעלה