זקוקה לעידוד - ארוך

מצב
הנושא נעול.

yafta

New member
זקוקה לעידוד - ארוך

זקוקה לעידוד - ארוך
לרב אני קוראת את ההודעות ולעיתים גם משתתפת פעילה, לא נכנסתי לפורום בשבועיים האחרונים כי עברתי דירה והמחשב עדיין לא מחובר ואני גם לא בעבודה. כרגע מצאתי איזה מחשב פנוי ואני חייבת לפרוק כמה שיותר. אנחנו בעיצומו של טיפול IVF ראשון, לפני עשרה ימים עברתי שאיבה מוצלחת 24 ביציות נשאבו מתוכם 17 הופרו ו- 11 התפתחו (5 ביציות באיכסי ו-19 ב-IVF רגיל). בערב יום כיפור החזירו שלושה עוברים והקפיאו 7 (עובר אחד לפני ההקפאה לא נראה מוצלח כ"כ אז ויתרו עליו). כל התהליך הפיזי פשוט קטן עלי אבל מרגע ההחזרה פשוט הפכתי לאישה שאני לא מוצאת הגדרה מתאימה בכדי להסביר עד כמה קשה לי ועד כמה האופטימיות הלכה לה לאיבוד. אני מאוד עצבנית, חסרת מנוחה, רגישה ופגיעה (כל היום אני בוכה על כל שטות אני נכנסת להיסטריה של בכי) והכי כואב זה חוסר האמונה שלי בטוב. לדעתי הכל נובע מכך שאין לנו בעיות (עברנו את כל הבדיקות) והיתה לי הרגשה שיש בעיה בחיבור בין הביצית והזרע וההפריה תוכיח שאכן ההרגשה שלי מוצדקת ובדיוק ההפך הוכח שאין לחלוטין בעיה. התסכול הוא בכך שאנחנו עוברים תהליך כ"כ קשה בלי שום ליקוי בתפקוד הפיזי של אחד מאיתנו. ביום ראשון אני צריכה לעבור בדיקת דם ובנתיים כל התחושות הולכות להן לאיבוד, ההורמונים מסמנים לגוף סימפטומים של הריון וככל שעובר הזמן הם נעלמים. בנוסף להכל כל הרופאים המליצו לחזור לעבודה לאחר שלושה ימי מנוחה ואכן זה מה שעשיתי, אולם בעבודה אני לא עושה רק פעילות משרדית אלא גם מתרוצצת וכל הליכה קצרה גרמה לי לכאבי בטן אז דרשתי ולא ביקשתי (בהשפעת ההורמונים) לעבוד אך ורק במשרד והבוס שלי הגיב בצורה לא ממש תומכת וכמובן נפגעתי מאוד ומה עוד שאחרי מס' שעות נראתי זוועה (חיוורת לחלוטין) אז חזרתי הביתה ואני בחופשת מחלה של שבועיים. יום ראשון הוא היום המכריע ומשם ההחלטות שלנו לעתיד ישתנו.
 

העין ה 3

New member
ברוכה הבאה, yafta

זקוקה לעידוד - ארוך
לרב אני קוראת את ההודעות ולעיתים גם משתתפת פעילה, לא נכנסתי לפורום בשבועיים האחרונים כי עברתי דירה והמחשב עדיין לא מחובר ואני גם לא בעבודה. כרגע מצאתי איזה מחשב פנוי ואני חייבת לפרוק כמה שיותר. אנחנו בעיצומו של טיפול IVF ראשון, לפני עשרה ימים עברתי שאיבה מוצלחת 24 ביציות נשאבו מתוכם 17 הופרו ו- 11 התפתחו (5 ביציות באיכסי ו-19 ב-IVF רגיל). בערב יום כיפור החזירו שלושה עוברים והקפיאו 7 (עובר אחד לפני ההקפאה לא נראה מוצלח כ"כ אז ויתרו עליו). כל התהליך הפיזי פשוט קטן עלי אבל מרגע ההחזרה פשוט הפכתי לאישה שאני לא מוצאת הגדרה מתאימה בכדי להסביר עד כמה קשה לי ועד כמה האופטימיות הלכה לה לאיבוד. אני מאוד עצבנית, חסרת מנוחה, רגישה ופגיעה (כל היום אני בוכה על כל שטות אני נכנסת להיסטריה של בכי) והכי כואב זה חוסר האמונה שלי בטוב. לדעתי הכל נובע מכך שאין לנו בעיות (עברנו את כל הבדיקות) והיתה לי הרגשה שיש בעיה בחיבור בין הביצית והזרע וההפריה תוכיח שאכן ההרגשה שלי מוצדקת ובדיוק ההפך הוכח שאין לחלוטין בעיה. התסכול הוא בכך שאנחנו עוברים תהליך כ"כ קשה בלי שום ליקוי בתפקוד הפיזי של אחד מאיתנו. ביום ראשון אני צריכה לעבור בדיקת דם ובנתיים כל התחושות הולכות להן לאיבוד, ההורמונים מסמנים לגוף סימפטומים של הריון וככל שעובר הזמן הם נעלמים. בנוסף להכל כל הרופאים המליצו לחזור לעבודה לאחר שלושה ימי מנוחה ואכן זה מה שעשיתי, אולם בעבודה אני לא עושה רק פעילות משרדית אלא גם מתרוצצת וכל הליכה קצרה גרמה לי לכאבי בטן אז דרשתי ולא ביקשתי (בהשפעת ההורמונים) לעבוד אך ורק במשרד והבוס שלי הגיב בצורה לא ממש תומכת וכמובן נפגעתי מאוד ומה עוד שאחרי מס' שעות נראתי זוועה (חיוורת לחלוטין) אז חזרתי הביתה ואני בחופשת מחלה של שבועיים. יום ראשון הוא היום המכריע ומשם ההחלטות שלנו לעתיד ישתנו.
ברוכה הבאה, yafta
כל אדם מבחוץ, בטוח שהחלק הקשה הוא הזריקות. רק אנחנו, כאן, מבינות שהחלק הקל זה הזריקות... החלק הקשה ביותר זה שבועיים של המתנה (מי כמוני יודעת, גם אני כרגע בשבועיים האלה...). לא רק שהמתח יכול לשגע כל אחד, אלא שאנחנו גם ככה מלאות בהורמונים שלא ממש עוזרים למצב הרוח. ובדרך כלל נוסף לזה גם בעל שלא כל כך מבין איך "לאכול אותנו" וכך הופך המצב לבלתי נסבל. כ-15% ממטופלי הפוריות הם "בלתי מוסברים". אל תגדירי את זה כ"אין בעיה" כי אז זה באמת מתסכל. העובדה היא שיש בעיה, כי עובדה שבדרך הטבעית לא הצלחתם. במקומך הייתי פשוט שמחה שהיו כל כך הרבה הפריות ולא הייתי מעסיקה את ראשי בשאלות כמו למה ואיך. טוב שהקשבת לגוף שלך ודרשת חופשת מחלה נוספת. על פי החוק, מגיעה חופשת מחלה של שבועיים בכל מחזור IVF (על חשבון ימי מחלה רגילים) רק שלא תמיד יש בהם צורך. אני למשל, עובדת במרחק קצר מהבית, בחצי משרה, יושבת כל היום ליד מחשב בלי לזוז ובדרך כלל לא עושה כלום (חוץ מלגלוש באינטרנט
). כך שאני נשארתי בבית רק יומיים וביום השלישי כבר חזרתי לעבודה... לא הבנתי. האם הבוס שלך ידע למה ביקשת לעבוד רק במשרד? כי אם כן, אז הוא ממש בן-ז... רק עוד קצת, עוד 5 ימים... את תחזיקי מעמד, ואנחנו נחזיק אצבעות...
 

העין ה 3

New member
ושכחתי עוד משהו

ברוכה הבאה, yafta
כל אדם מבחוץ, בטוח שהחלק הקשה הוא הזריקות. רק אנחנו, כאן, מבינות שהחלק הקל זה הזריקות... החלק הקשה ביותר זה שבועיים של המתנה (מי כמוני יודעת, גם אני כרגע בשבועיים האלה...). לא רק שהמתח יכול לשגע כל אחד, אלא שאנחנו גם ככה מלאות בהורמונים שלא ממש עוזרים למצב הרוח. ובדרך כלל נוסף לזה גם בעל שלא כל כך מבין איך "לאכול אותנו" וכך הופך המצב לבלתי נסבל. כ-15% ממטופלי הפוריות הם "בלתי מוסברים". אל תגדירי את זה כ"אין בעיה" כי אז זה באמת מתסכל. העובדה היא שיש בעיה, כי עובדה שבדרך הטבעית לא הצלחתם. במקומך הייתי פשוט שמחה שהיו כל כך הרבה הפריות ולא הייתי מעסיקה את ראשי בשאלות כמו למה ואיך. טוב שהקשבת לגוף שלך ודרשת חופשת מחלה נוספת. על פי החוק, מגיעה חופשת מחלה של שבועיים בכל מחזור IVF (על חשבון ימי מחלה רגילים) רק שלא תמיד יש בהם צורך. אני למשל, עובדת במרחק קצר מהבית, בחצי משרה, יושבת כל היום ליד מחשב בלי לזוז ובדרך כלל לא עושה כלום (חוץ מלגלוש באינטרנט
). כך שאני נשארתי בבית רק יומיים וביום השלישי כבר חזרתי לעבודה... לא הבנתי. האם הבוס שלך ידע למה ביקשת לעבוד רק במשרד? כי אם כן, אז הוא ממש בן-ז... רק עוד קצת, עוד 5 ימים... את תחזיקי מעמד, ואנחנו נחזיק אצבעות...
ושכחתי עוד משהו
אל תחפשי סימנים מוקדמים, כי אין כאלה. יש כאלה שמרגישות תכיפות במתן שתן, כאבי בטן, כאבי ראש, חולשה, כאבים בחזה ועוד ועוד ומתברר שהן לא בהריון, ולעומתן, יש כאלה שלא מרגישות כלום ומתברר שהן כן בהריון. הסימן היחידי הוא תשובה חיובית בבדיקת הדם!
 

yafta

New member
בטח שהוא ידע

ברוכה הבאה, yafta
כל אדם מבחוץ, בטוח שהחלק הקשה הוא הזריקות. רק אנחנו, כאן, מבינות שהחלק הקל זה הזריקות... החלק הקשה ביותר זה שבועיים של המתנה (מי כמוני יודעת, גם אני כרגע בשבועיים האלה...). לא רק שהמתח יכול לשגע כל אחד, אלא שאנחנו גם ככה מלאות בהורמונים שלא ממש עוזרים למצב הרוח. ובדרך כלל נוסף לזה גם בעל שלא כל כך מבין איך "לאכול אותנו" וכך הופך המצב לבלתי נסבל. כ-15% ממטופלי הפוריות הם "בלתי מוסברים". אל תגדירי את זה כ"אין בעיה" כי אז זה באמת מתסכל. העובדה היא שיש בעיה, כי עובדה שבדרך הטבעית לא הצלחתם. במקומך הייתי פשוט שמחה שהיו כל כך הרבה הפריות ולא הייתי מעסיקה את ראשי בשאלות כמו למה ואיך. טוב שהקשבת לגוף שלך ודרשת חופשת מחלה נוספת. על פי החוק, מגיעה חופשת מחלה של שבועיים בכל מחזור IVF (על חשבון ימי מחלה רגילים) רק שלא תמיד יש בהם צורך. אני למשל, עובדת במרחק קצר מהבית, בחצי משרה, יושבת כל היום ליד מחשב בלי לזוז ובדרך כלל לא עושה כלום (חוץ מלגלוש באינטרנט
). כך שאני נשארתי בבית רק יומיים וביום השלישי כבר חזרתי לעבודה... לא הבנתי. האם הבוס שלך ידע למה ביקשת לעבוד רק במשרד? כי אם כן, אז הוא ממש בן-ז... רק עוד קצת, עוד 5 ימים... את תחזיקי מעמד, ואנחנו נחזיק אצבעות...
בטח שהוא ידע
זה לא ששלפתי את הבקשה שלי משום מקום, היו הקדמות והסברים לגבי אופן הטיפול ושתביני אני ביחסים מאוד טובים איתו אבל מסתבר שלא כל אחד יכול להבין לנפשנו ולהגיב נכון בדיוק ברגעים המתאימים. לגבי בעלי אין לי מילים לבטא את ההתחשבות, הפרגון, ההבנה והסעידה בימים אלא, הוא פשוט מדהים ומקסים. שיהיה גם לך בהצלחה מחזיקה אצבעות
 

ריקי בש

New member
לזקוקה לעידוד

זקוקה לעידוד - ארוך
לרב אני קוראת את ההודעות ולעיתים גם משתתפת פעילה, לא נכנסתי לפורום בשבועיים האחרונים כי עברתי דירה והמחשב עדיין לא מחובר ואני גם לא בעבודה. כרגע מצאתי איזה מחשב פנוי ואני חייבת לפרוק כמה שיותר. אנחנו בעיצומו של טיפול IVF ראשון, לפני עשרה ימים עברתי שאיבה מוצלחת 24 ביציות נשאבו מתוכם 17 הופרו ו- 11 התפתחו (5 ביציות באיכסי ו-19 ב-IVF רגיל). בערב יום כיפור החזירו שלושה עוברים והקפיאו 7 (עובר אחד לפני ההקפאה לא נראה מוצלח כ"כ אז ויתרו עליו). כל התהליך הפיזי פשוט קטן עלי אבל מרגע ההחזרה פשוט הפכתי לאישה שאני לא מוצאת הגדרה מתאימה בכדי להסביר עד כמה קשה לי ועד כמה האופטימיות הלכה לה לאיבוד. אני מאוד עצבנית, חסרת מנוחה, רגישה ופגיעה (כל היום אני בוכה על כל שטות אני נכנסת להיסטריה של בכי) והכי כואב זה חוסר האמונה שלי בטוב. לדעתי הכל נובע מכך שאין לנו בעיות (עברנו את כל הבדיקות) והיתה לי הרגשה שיש בעיה בחיבור בין הביצית והזרע וההפריה תוכיח שאכן ההרגשה שלי מוצדקת ובדיוק ההפך הוכח שאין לחלוטין בעיה. התסכול הוא בכך שאנחנו עוברים תהליך כ"כ קשה בלי שום ליקוי בתפקוד הפיזי של אחד מאיתנו. ביום ראשון אני צריכה לעבור בדיקת דם ובנתיים כל התחושות הולכות להן לאיבוד, ההורמונים מסמנים לגוף סימפטומים של הריון וככל שעובר הזמן הם נעלמים. בנוסף להכל כל הרופאים המליצו לחזור לעבודה לאחר שלושה ימי מנוחה ואכן זה מה שעשיתי, אולם בעבודה אני לא עושה רק פעילות משרדית אלא גם מתרוצצת וכל הליכה קצרה גרמה לי לכאבי בטן אז דרשתי ולא ביקשתי (בהשפעת ההורמונים) לעבוד אך ורק במשרד והבוס שלי הגיב בצורה לא ממש תומכת וכמובן נפגעתי מאוד ומה עוד שאחרי מס' שעות נראתי זוועה (חיוורת לחלוטין) אז חזרתי הביתה ואני בחופשת מחלה של שבועיים. יום ראשון הוא היום המכריע ומשם ההחלטות שלנו לעתיד ישתנו.
לזקוקה לעידוד
אוי, כמה שאני מבינה את רחשי ליבך ואת כל הרגשות האלה... תחזיקי מעמד ואל תתייאשי כי זה בהחלט קשה ולא מכולם מסביב יש את התמיכה החשובה כל כך וההבנה להרגשותייך ומגבלותייך, כולנו מכירים את זה לצערי הרב. טוב עשית שלקחת חופשת מחלה, כך גם תהיי רגועה יותר ופחות חרדה לכל תופעה ותופעה ובמידה וחלילה תקבלי תשובה שלילית (שאני מקווה בשבילך שלא כך יהיה...) אז תדעי שאת את שלך עשית... ומה שקרה לא קרה באשמתך. זה גם חשוב. אבל- למה לדבר על השלילי- תקווי ותהיי אופטימית שהתשובה החיובית בוא תגיע ואני גם אחזיק לך אצבעות להמשך חיובי ופורה. חוץ מזה- יופי שיש לך מספיק עוברים מוקפאים ובמקרה הכי גרוע, את יכולה להחזיר מוקפאים, תהליך פשוט מאוד ושונה מאוד מהתהליך הראשוני למטרת שאיבת הביציות אז היי אופטימית וחזקה ואל תתני לאף אחד ולשום דבר לשבור אותך. מקווה עבורך להמשך מוצלח ורגוע וחדשות טובות. ריקי
 

yafta

New member
באמת רציתי לדעת איך התהליך

לזקוקה לעידוד
אוי, כמה שאני מבינה את רחשי ליבך ואת כל הרגשות האלה... תחזיקי מעמד ואל תתייאשי כי זה בהחלט קשה ולא מכולם מסביב יש את התמיכה החשובה כל כך וההבנה להרגשותייך ומגבלותייך, כולנו מכירים את זה לצערי הרב. טוב עשית שלקחת חופשת מחלה, כך גם תהיי רגועה יותר ופחות חרדה לכל תופעה ותופעה ובמידה וחלילה תקבלי תשובה שלילית (שאני מקווה בשבילך שלא כך יהיה...) אז תדעי שאת את שלך עשית... ומה שקרה לא קרה באשמתך. זה גם חשוב. אבל- למה לדבר על השלילי- תקווי ותהיי אופטימית שהתשובה החיובית בוא תגיע ואני גם אחזיק לך אצבעות להמשך חיובי ופורה. חוץ מזה- יופי שיש לך מספיק עוברים מוקפאים ובמקרה הכי גרוע, את יכולה להחזיר מוקפאים, תהליך פשוט מאוד ושונה מאוד מהתהליך הראשוני למטרת שאיבת הביציות אז היי אופטימית וחזקה ואל תתני לאף אחד ולשום דבר לשבור אותך. מקווה עבורך להמשך מוצלח ורגוע וחדשות טובות. ריקי
באמת רציתי לדעת איך התהליך
של ההחזרת עוברים מוקפאים, לא עוברים הרי את כל הזריקות אז מה בכל זאת עושים לפני ההחזרה?
 

ריקי בש

New member
על תהליך החזרת מוקפאים

באמת רציתי לדעת איך התהליך
של ההחזרת עוברים מוקפאים, לא עוברים הרי את כל הזריקות אז מה בכל זאת עושים לפני ההחזרה?
על תהליך החזרת מוקפאים
הרופא מודיע לך מתי עלייך להגיע להחזרה ואז פשוט בהגיעך לבית החולים מפשירים במעבדה את העוברים (בערך שעה לוקח להם להפשיר) ואז הרופא בודק ואומר לך כמה מהם שרדו ושואל אותך כמה את רוצה להחזיר (לא שזה כאוות נפשך היות והיום לא נוטים להחזיר יותר מ- 3 עוברים כדי שלא יווצר הריון מרובה עוברים. לי היה ממש ויכוח עם פרופ' משיח שעשה לי החזרה היות ורצה להחזיר לי 2 ואני התעקשתי על 3 - מתוך 4 עוברים שאחד מהם לא היה "יפה" במיוחד). ההחזרה נעשית בהזרקת העוברים לתוך צינורית המוחדרת לצוואר הרחם. זה מעט לא נעים אבל לא כואב. אני מקווה שהייתי לעזרה. בהצלחה ובשורות טובות, ריקי אגב- ההחזרה האחרונה שהיתה לי בוצעה לפני שנה כמעט וגיליתי לאחרונה שיש לי כמעט "בלק אאוט" מדי פעם ומרוב שעברתי- לא תמיד אני זוכרת את כל הפרטים הקטנים אז אני מקווה שהסברי מדוייק מספיק.
 
התחושות כל כך מוכרות...

זקוקה לעידוד - ארוך
לרב אני קוראת את ההודעות ולעיתים גם משתתפת פעילה, לא נכנסתי לפורום בשבועיים האחרונים כי עברתי דירה והמחשב עדיין לא מחובר ואני גם לא בעבודה. כרגע מצאתי איזה מחשב פנוי ואני חייבת לפרוק כמה שיותר. אנחנו בעיצומו של טיפול IVF ראשון, לפני עשרה ימים עברתי שאיבה מוצלחת 24 ביציות נשאבו מתוכם 17 הופרו ו- 11 התפתחו (5 ביציות באיכסי ו-19 ב-IVF רגיל). בערב יום כיפור החזירו שלושה עוברים והקפיאו 7 (עובר אחד לפני ההקפאה לא נראה מוצלח כ"כ אז ויתרו עליו). כל התהליך הפיזי פשוט קטן עלי אבל מרגע ההחזרה פשוט הפכתי לאישה שאני לא מוצאת הגדרה מתאימה בכדי להסביר עד כמה קשה לי ועד כמה האופטימיות הלכה לה לאיבוד. אני מאוד עצבנית, חסרת מנוחה, רגישה ופגיעה (כל היום אני בוכה על כל שטות אני נכנסת להיסטריה של בכי) והכי כואב זה חוסר האמונה שלי בטוב. לדעתי הכל נובע מכך שאין לנו בעיות (עברנו את כל הבדיקות) והיתה לי הרגשה שיש בעיה בחיבור בין הביצית והזרע וההפריה תוכיח שאכן ההרגשה שלי מוצדקת ובדיוק ההפך הוכח שאין לחלוטין בעיה. התסכול הוא בכך שאנחנו עוברים תהליך כ"כ קשה בלי שום ליקוי בתפקוד הפיזי של אחד מאיתנו. ביום ראשון אני צריכה לעבור בדיקת דם ובנתיים כל התחושות הולכות להן לאיבוד, ההורמונים מסמנים לגוף סימפטומים של הריון וככל שעובר הזמן הם נעלמים. בנוסף להכל כל הרופאים המליצו לחזור לעבודה לאחר שלושה ימי מנוחה ואכן זה מה שעשיתי, אולם בעבודה אני לא עושה רק פעילות משרדית אלא גם מתרוצצת וכל הליכה קצרה גרמה לי לכאבי בטן אז דרשתי ולא ביקשתי (בהשפעת ההורמונים) לעבוד אך ורק במשרד והבוס שלי הגיב בצורה לא ממש תומכת וכמובן נפגעתי מאוד ומה עוד שאחרי מס' שעות נראתי זוועה (חיוורת לחלוטין) אז חזרתי הביתה ואני בחופשת מחלה של שבועיים. יום ראשון הוא היום המכריע ומשם ההחלטות שלנו לעתיד ישתנו.
התחושות כל כך מוכרות...
בסיבוב הקודם של הטיפולים עברנו 4 הזרעות ו 7 הפריות (בלי להחשיב את השנה של נסיונות טבעיים) ובכל פעם עברתי את השבועיים האלה של המתנה מורטת עצבים וחוסר יכולת להתרכז בעבודה. זה קשה ואינסופי אבל בסוף זה עובר. טוב שהתעקשת על חופשת מחלה. לא צריך ממש לנוח בשבועיים האלה אבל גם מאמץ מוגזם הוא לא טוב. תעשי את מה שנכון עבורך ותתעלמי מהשאר! שיהיה בהצלחה!
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה