זקוקה לייעוץ (קצת ארוך, סליחה ותודה

[Rotemyyy]

זקוקה לייעוץ (קצת ארוך, סליחה ותודה

לפני חודשיים בערך נפרדתי מבן זוגי לאחר 6.5 שנות חברות (ברוטו). מערכת היחסים ביננו עברה תקופות מאוד קשות, המון פרדות, מניפולציות מהורי (שלא אהבו את הבחור, בלי סיבה מיוחדת!!!) שבד"כ הובילו לפרדות. בשנים הראשונות הוא אהב אותי מאוד ואפשר לומר שהיה מכור אלי. אני הייתי יוזמת את הפרדות מתוך בלבול וחוסר אסרטיביות בעיקר, והוא היה לוחץ שנחזור והיינו חוזרים. עד שיום אחד החלטתי שמספיק וחתכתי את הקשר לחלוטין (לא עניתי לשיחות שלו, דחיתי נסיונות שלו לחזור וכו'). אחרי שמונה חודשים (מתוכם בערך ארבעה של ניתוק מוחלט) שבמהלכם יצרתי קשרים אחרים, הרגשתי שאני מתגעגת לאקס (כנראה בעקבות סיום של קשר לאחר חודשיים) והתקשרתי. חזרנו להיות ביחד אחרי לחץ שלי. די מהר חזרתי לחיים שלו. הוא היה מבולבל וההופעה שלי בחיים שלו בלבלה אותו יותר. תשובות כמו "לא יודע" הופיעו שוב ושוב (מבחור שתמיד ידע). הוא לא היה בטוח לגבי שום דבר שקשור לעתיד שלונו או אלינו בכלל, הוא אפילו לא ידע אם הוא אוהב אותי!!! והשקעתו במערכת היחסים היתה אפסית. לאחר שמונה חודשים בערך, שבמהלכם היתה פרידה לחודשיים ביוזמתו כי הוא רצה להיות בלעדי, נפרדנו שוב הפעם ביוזמתי כי היה לי רע איתו. נתתי המון למערכת היחסים והרגשתי שהכל התהפך. הוא לא ידע מה הוא רוצה ואני ידעתי בדיוק מה אני רוצה. לא יכולתי לקבל תשובות של "אני לא יודע", את ההרגשה שהוא לא מאפשר לנו לנסות שוב מחדש בצורה בוגרת יותר (מאוד השתנתי ובגרתי במהלך שמונת החודשים שלא היינו יחד). מבחורה חייכנית ומאושרת הפכתי לבחורה מרירה ודכאונית. התחלנו להתווכח לתוך הלילה ולנהל שיחות לא נעימות שגרמו לי להגיע ללימודים עם עיניים נפוחות מדמעות וחוסר שינה כמעט כל יום. בעקבות לחץ של חברות (שדואגות לי ואוהבות אותי), שראו אותי נובלת ומאבדת את עצמי, ישבתי עם הבחור לשיחה שבסופה החלטנו שנפרדים. עזבתי את הדירה לפני חודשיים בערך. מאז אנחנו כמעט לא בקשר, הוא רוצה לנתק לחלוטין קשר ביננו ולי קשה. עברתי תסמיני התמכרות קשים. הייתי מתקשרת אליו כמו בקריז, וכל מה שהייתי צריכה כדי להרגע היה לשמוע את הקול שלו. אחרי השיחה איתו הייתי נרגעת. ניסיתי לדחות את השיחה אליו אבל זה רק נהיה יותר גרוע עד שלא יכולתי להחזיק מעמד יותר והתקשרתי. השיחות ביננו היו לא נעימות. הוא דחה כל נסיון שלי לחזור לחיים שלו בטענה שהוא לא רוצה כל קשר איתי ואני לא הצלחתי להרפות. זה הגיע למצב שהוא אפילו צעק עלי וזה לא עזר. למרות שהרגשתי מושפלת לא הפסקתי להתקשר (פעם בעשרה ימים בערך, כשממש היתי צריכה). הוא התחיל לצאת עם משהיא חדשה (בערך חודש אחרי הפרידה). זה לא מפריע לי. אולי בגלל שאני בכלל לא אוהבת אותו אלה סתם מכורה? יש לי כמה שאלות: 1. איך מתמודדים עם מצב כזה? 2. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני חודש בערך. אולי זה מוקדם לומר, אבל אני לא מרגישה שהטיפול תורם לי. אני לא מרגישה פתוחה עם הפסיכולוגית ולא מסוגלת לדבר איתה על הרבה דברים שעוברים עלי. יכול להיות שהיא לא נכונה עבורי? 3. איך בוחרים פסיכולוג? פניתי לקופ"ח וקיבלתי מהם רשימות של מטפלים עם כל מיני דברים שלא הבנתי כמו "טיפול דינאמי"?!?. לא היה מי שיעזור לי בבחירת מטפל ובחרתי משהי מהרשימה באקראיות. תודה מראש על הסבלנות והייחס רותם

 

[גרא.]

Rotemyyy,קשה שלא להבין את ..

תגובותיו של האקס הכמעט מיתולוגי שלך, אחרי ששגעת (להבנתי), בלבלת וסבכת שוב ושוב את מערכת היחסים ביניכם..כי כפי שאת מתארת, בכל פעם שהיתה איזה שהיא התקרבות והתחברות של ממש ביניכם, את היא שנתקת את הקשר..ושוב חזרת לחייו, ושוב ניתקת...זו לא בדיוק אהבה,וודאי לא תאווה, אלא איה שהוא משחק, להתרשמותי, שאת נהגת לשחק בו, כאילו הוא מריונטה..וכך בכל פעם שהסכים לחדש את הקשר ביניכם..היה לך כנראה נוח, אבל כפי שאמרת, השקעתך בקשר הזה שאפה לאפס..אבל בכל פעם שהחבר הזה, הצעצוע הזה, המריונטה הזו, נשמטה ממך, בגלל יוזמתו,הפכת לפי דברייך, לאובססיבית, ומכורה אפילו רק למילה שלו..בבחינת,לא יכולה עם, אבל גם לא יכולה בלי..בכלל את מציינת בסוף שאת בכלל לא אוהבת אותו..אז למה זה בכל זאת כל כך מציק לך?? לגבי טיפול פסיכולוגי,צרפתי קישור שיפרוש לפנייך את סוגי הטיפול, איך ומה..והפסיכולוגית? חודש, שאולי היו בו 4 פגישות, אולי מעט יותר, אינו מספיק זמן בכדי להרגיש שהטיפול כבר תורם,ויוצר שינוי..הפגישות הללו, בדרך כלל עוסקות בהכרות ראשונית, ביצירת כימייה הדדית,ויתכן גם בשלבים של התחלת טיפול,וודאי אם הוא דינאמי,זה השלב של שבירת מערכת ההגנות,שבנית לעצמך במשך שנות חייך. כאשר ללא שבירתם, אי אפשר יהיה באמת להגיע אלייך וליצור עימך קשר טיפולי יעיל.אגב בשלב כזה, תמיד יש נסיגה מסויית בתחושה הכללית, כי כשמערת ההגנות מתעררת, את הרבה פחות מוגנת בפני מצבים ורגשות שקודם לכן נהדפו על ידי ההגנות הללו..ולכן, להבנתי..את זקוקה לעוד סבלנות והבנה, שצפיותייך מהטיפול אינן יכולות להענות מיד, אלא בקצב שהתפתחות הטיפול מכתיבה.