לא צריך לעקוף את כולם כל הזמן
המטרה אינה להיות הראשון בכל קטע כביש נתון. המטרה היא למנוע מצב שהצרות מגיעות מאחורה! בניגוד למה שבימר כתב - אין לנו עינים בגב וכנראה גם לא יהיו בגלל שבחרנו לרכב על אופנוע. יתרה מכך, בעת הרכיבה המוח נדרש להתמודד עם יותר קלט ויותר "ערוצים" מאשר בנהיגה ברכב. יוצא שהרוכב מוגבל ביכולת שלו לזהות בזמן צרות המגיעות מאחורה ולהגיב עליהן כראוי. בעיה זו הופכת צרה ממש כאשר הכביש מרובה כלי רכב, שאז אף אופנוען לא יכול לדעת כל הזמן על הנעשה מאחוריו ובוודאות - כלי הרכב שמאחוריו לא ישמור ממנו מרחק. איך אנחנו יכולים לדעת? כי כלי הרכב האחרים לא שומרים מרחק גם ככה בינם לבין עצמם (תעמדו פעם על גשר מעל איילון ותבדקו אם יש או אין 2 שניות בין כל זוג כלי רכב על אותו נתיב - למשל). כלומר - ברמה גבוהה ביותר של סבירות (כמעט וודאות) - בתוך תנועה אם אנו לא מהירים מהתנועה -> מאחורינו יש רכב המסכן אותנו. זה קורה באופן שלא תלוי ברוכב! לא קשור למה שבימר כתב. לא קשור לרמת הרכיבה של הרוכב. לא קשור לסוג האופנוע שלו. קשור בזה שכבישי ישראל עמוסים, תרבות הנהיגה גרועה, והאופנוען ממקם את עצמו כחלק מהתנועה ולא כגוף זר החולף דרכה. לכן יש מסקנה אחת ברורה ומידית: אין לאופנוען ברירה אלא להיות יותר מהיר מהתנועה תמיד - בכדי לנטרל את גורם הסיכון הצפוי לחלוטין של הנהג מאחור - גורם הסיכוי היחיד כמעט בכביש אלייו לא מסוגל האופנוען להגיב בזמן. OK. אחרי שהפנמנו שאין ברירה אלא להיות יותר מהיר מהתנועה או לא להיות בתנועה בכלל - יבואו אלו שיגידו שיש להם כמה חברים שנהרגו כשהיו יותר מהירים מהתנועה, ושהכי חשוב זה לרכב עם שכל. הם צודקים! כפשוטו - אי אפשר לרכב ב 200 קמ"ש יותר מהר מהתנועה ולצפות שזה יוסיף בטיחות כיוון שאף אחד לא יגיח מאחורי האופנוע. אותו דבר 100 קמ"ש יותר מהר מהתנועה. כלומר - ברור שישנו סף שמעבר לו רכיבה מהירה מהתנועה מהווה בטחון כנגד הפתעה מאחור אך מסכנת את האופנוען במידה שווה או יותר למה שהוא מרויח מזה שהוא יותר מהיר מהתנועה. "קו הזהב" שאני גיליתי לאורך השנים הרבות בהן רכבתי בכביש (חורף, קיץ, גשם, ערפל ואפילו שלג) הוא 10-15 קמ"ש יותר מהיר מהתנועה. במצב זה ניתן להתמודד בקלות יחסית עם ההפתעות מלפנים, וכמעט ואין הפתעות מאחור. לא צריך דמגוגיה, לא צריך להזכיר רוכבים שהיו ב 160 קמ"ש יותר מהירים מתנועת האופנים בפניה בזמן שעפו מהכביש לתוך קיר ושאר דוגמאות. המצער הוא שהאנשים הטובים שלימדו אותי את כלל הברזל הזה לימדו אותי עוד כמה כללים דומים ששמרו עלי נקי מצרות על פני 250K קילומטרים ב 9 שנים - היו חברי מועדון האופנועים. את הכללים קיבלתי אחרי שהתפוצצתי בטיול מועדון עקב קריאת כביש לא נכונה וטעות שלי ושל אופנוען אחר.... לי ברור שהם הצילו את חיי פעמים אינספור בכך שמנעו ממני טעויות גסות כמו רכיבה בקצב התנועה, רכיבה כמו אוטו וכדומה. לצערי גם ברור שאנשים אלו אינם קיימים יותר באותו גוף מופלא וחבל שכך, אבל זה כבר נושא לשרשורים אחרים.
) סימני קריאה
