זמן זוגיות VS זמן חברתי...

[חולמת על אווזים]

זמן זוגיות VS זמן חברתי...

אוקיי. בעקבות מריבה עם בן זוגי בנושא, תהיתי עמוקות... משום מה אני מרגישה צורך להתנצל על זה שאני בן אדם חברותי, שצריך זמן חברתי, ולא רק זמן פרטי או זמן זוגי. לאמיתו של דבר, זמן פרטי אני כמעט לא צריכה (מסתפקת בביקורים חטופים בשירותים

) אבל זמן חברתי- אני ממש צריכה. מכירים את המצב הזה שתמיד קורה שאחרי איזה זמן בתוך קשר כל החברים מתפוגגים לחלל, ופתאום אתם מוצאים את עצמכם שקועים רובכם ככולכם בתוך הקשר הזוגי? אז אני לא נתתי לזה להגיע למצב הזה- אבל נשארו לי אולי 3 חברים.... לשאר פשוט אין לי זמן. והחבר שלי, שאני מאד אוהבת ומאד נהנית במחיצתו, והא אישיות חצי אנטיסוציאלית... הוא יכול לבלות במחיצת חבריי, אבל הוא לא מדבר הרבה. בכלל. הוא יכול לבלות במחיצתם ערב שלם- ולשתוק. ובגלל שאני מכירה אותו בקשקשת שלו, אני איכשהו מרגישה שהוא לא נהנה (למרות שהמציאות היא שגם כשאנחנו עם חברים שלו, שהם מאד "גברים מסוגרים ושקטים" כאלו, הוא לא ממש מדבר...), ואני מוצאת את עצמי מנסה לבדר אותו גם כשאנחנו במחיצת אנשים אחרים... והוא לא מבין איך זה מפריע לי... הוא לא מבין שאני מרגישה "כבולה" גם בסיטואציות חברתיות שבהן הוא נמצא. ואני אוהבת אותו! אני לא חושבת שאני צריכה להרגיש רע כלפיו- כי הרגשות שלי כלפיו הם מאד חיוביים ולא נגועים בשום דבר שלילי... אבל הקטע הזה ממש מטריף... אולי אני צריכה פשוט לזרוק אותו למים? לקבוע עובדה? יש לי חברה טובה שחבר שלה הוא גם חברותי כמוני. אבל היא מאד אגוצנטרית, והיא יכולה לבלות שעות ארוכות לבדה, כך שכשהוא הולך לעיסוקיו החברותיים- היא לא מרגישה נטושה או בודדה- היא פשוט נהנית מהלבד שלה... אבל לא ככה בן זוגי. הוא צריך אותי לידו. הוא רוצה לבלות זמן במחיצתי. הוא לא עושה יותר מדי בלעדי... זה נהיה קצת כבד... זה מבאס. מה, אני אחראית לכיף שלו ואם לא אני אז לא?! והוא בכלל לא נהנה מהדברים שאני רוצה לעשות... הוא מעיד על עצמו שדברים מסוימים שאני אוהבת לעשות מוציאים אותו מדעתו (זו לא אני מוזרה, זה הוא המוזר: לשבת על חוף הים? אחרי חצי שעה הוא מתחרפן משעמום... הוא חייב פעילות...סיני?! הצחקתם אותי, זה הסיוט שלו בהתגלמותו...) אז מה, אני חייבת להגביל את עצמי רק לדברים שהוא אוהב, או לשאת אותו כמשקולת על צווארי?! או שאולי אני "בת זוג רעה" ו"לא אוהבת" אם אני רוצה לבלות בלעדיו?! מבאס.

 

[JBR]

לגיטימי לגמרי

אם הוא לא מצליח להשתלב (לי נראה שהוא פשוט לא רוצה)- שיישאר בבית. אין שום דבר רע בכמה ערבים שלך עם החבר'ה בלעדיו. אבל- אם אין לו בעיה עם זה שהוא יושב שם בצד ולא תהיה לו בעיה שאת לא תשבי איתו בצד ותהני לך- אז שיבוא. מה אכפת לך?! אני לא ממש אוהבת את זה. נשמע כמו אמא שצריכה לדאוג לבן שלה לצעצועים. תשחררו קצת- שייצא לבד עם חברים שלו ואת לבד עם שלך.

 

[magenta73]

חולמת -

את לא בייביסיטר ולא צוות הווי ובידור. הוא לא אוהב דברים שאת אוהבת - תמצאי זמן לעשות את הדברים שאת אוהבת בלעדיו. הוא לא צריך ליווי צמוד 24-7. וגם את לא. חבר זה לא בית כלא. ובזמן שאתם במפגשים עם חברים והוא לא מדבר - שלא ידבר. כנראה שכזה הוא. תהני את עם החברים. יכול להיות שהוא כן נהנה ודרכו להנות היא פשוט לבהות במתרחש - את לא יודעת אם הוא נהנה או לא, נכון... ואת גם אומרת שהוא ככה גם עם החברים שלו. חוץ מזה - אל תקחי על עצמך אחריות לא שלך.

 

[חולמת על אווזים]

תשובת הסינגלית ../images/Emo3.gif

ידעתי שאני לא צריכה לכתוב את השאלה הזו בפורום של הסינגלים, כי אחרי כמה זמן לבד, שוכחים איך זה כשיש שנים, וצריך לדבר פעמיים... ברור שאני יודעת ש"זה לא מפריע לו" כי דיברתי איתו על זה. זה עדיין לא ממש עוזר לי להשתחרר במצב כזה. ככה אני- יותר מדי אמפטית.

 

[magenta73]

חולמת-

אני גם במחזור וגם אחרי שעוד אידיוט עשה לי את ה-"זה לא זה", אז אל תעצבני אותי יותר! תשובה של סינגלית עלאק. תגידי לי, את חושבת שאני לא יודעת שצריך לדבר? נראה לך הגיוני שלא חשבתי שיש בניכם קומיוניקציה? וגם מילולית?... נראה לי שאת מתעצבנת מזה שהוא לא חברותי מספיק בשבילך. כלומר - הבעיה היא בו או באיך שהוא מוצג כלפי החברים שלך - שאת איפה שהוא לא נעים לך שיש לך חבר שתקן כזה, וזה מה שמפריע לך, יותר מזה שאת חוששת שהוא לא נהנה. אז קודם תהיה מודעת לזה, את מתבקשת לא לשקר לעצמך - וחופשי זה מעצבן. אני גם הייתי מתעצבנת. ותקבלי את זה - שהוא אנטיסוציאלי ושהוא לא מושלם וזהו. אל תנסי לשנות אותו, אם טוב לכם ביחד... פשוט תשני את הרגלי הצריכה של זמני החברה שלכם, ותעשי דברים גם לבד. ותהני מזה. עכשיו אני הולכת לנגן בגיטרה, שוב. זה ממכר (אני כבר יודעת לנגן את סוזן של ליאונרד... אני בגן עדן. איזה כיף זה לנגן ולשיר את זה... חבל"ז... ויש לי חוברת עם תוים של השירים שלו. גן עדן...)

 

[חולמת על אווזים]

כפרה עליך, קראתי את התגובה שלי...

ובאמת יצאתי פלצנית רצח

בכל אופן, אני ממש מצטערת לאכזב את הפסיכולגית שבך- אבל לא. דווקא הסכנתי להשלים עם האישיות האנטיסוציאלית שלו, במובן של "איך שהוא נתפס בעיני חבריי". בחיי. אני מרוצה ממנו גם ככה. זו לא הבעיה. הבעיה היא באמת שהוא לא נהנה- אבל כן רוצה לבוא איתי. אני במפורש אמרתי שזה סבבה לגמרי שלך לבד, כי הוא הצהרי מפורשות לא מזמן שהפעילות הזו היא מהשנואות עליו- הספיקו לי 2 פסטיבלים: בראשון הוא סבל ולא הראה לי את זה בזמן אמת, רק בדיעבד אמר שזה היה סיוט, בשני הוא סבל באופן פעיל- וממש גזל ממני כל יכולת להנות ("אוף, איזה רועש כאן!" "אוף! איזה חם כאן!" "תגידי, הם דפוקים במוח?! מה זה הווליום הזה?! אי אפשר לדבר!" "איזה מוזיקה מעאפנה, איך אפשר לרקוד!" ולסיכום: "את אוהבת מה-זה דברים מעאפנים..."), אז אני ממש אשמח אם בשלישי הוא לא יצטרף- ויתן לי להנות בשלווה ומהשלווה שהוא לא סובל... מה קרה?! לא הגיוני?!!!

 

[magenta73]

מאוד הגיוני...

 

[BlackUnicorn]

מזכיר לי את הזוגיות שהייתה לי...

3 שנים היינו כמו זוג נשוי. רק אחד עם השני.. חברים נשארו לי כמעט ורק בטלפון. נוצר מחנק, נמאס, רציתי חברים! והוא היה בדיוק כמו החבר שלך. תראי, את צריכה להבהיר לבן הזוג שלך, ששניכם בני אדם, וחוץ מזה שאתם זוג, יש לכם גם עוד חיים, מעגל של חברים וכו'. הוא צריך לכבד את הרצון שלך לבלות לבד - ומאוד לגיטימי ואפילו חובה שתצאי לבד. אל תגררי אותו איתך, את צריכה להיות לבד. הוא - שימצא לו עיסוקים... את לא הבייביסיטר שלו ואת לא צריכה לשמור עליו. אם הוא גורם לך להרגיש רע שאת הולכת ומשאירה אותו לבד - תשאירי אותו כמה פעמים, והוא ילמד. אין ברירה... אחרת עם הזמן יימאס לך מהעניין הזה יותר ויותר. אני יכולה להגיד לך שהיום אני חיה בזוגיות שבה גם החבר שלי הוא קצת אנטיסוציאלי, אבל הוא נותן לי את החופש המלא ואף מדרבן אותי לצאת לבדי עם חברות שלי. הוא יודע שזה חשוב... לכן מאוד חשוב שבן הזוג שלך יבין את זה. הרי אתם לא יכולים להיות ביחד 24 שעות ביממה - אחרת זו אובססיה. הרי אני בטוחה שיש לכם עוד עיסוקים שבהם אתם נמצאים לבד - אם זה לימודים, עבודה, צבא וכו'. למה שם זה לגיטימי וחברים לא? בגלל שהראשון זה חובה והשני לא? אני חושבת שזוגיות מתפקדת בצורה הטובה ביותר כשהיא נעשית כולה בחופשיות, מתוך בחירה. כשמגיעים למצבים כאלה, נראה שיש איזה פחד באוויר, אולי אפילו חרדה מנטישה או משהו בסגנון. לכן אני גם מאוד מתנגדת למצבים כמו של קנאות יתר, או בני זוג שלא נותנים לבן הזוג שלהם לקיים קשרים ידידותיים עם המין השני - כי אני חושבת שזה יוצר מצב של מחנק ועושה בדיוק ההפך - בדיוק כמו כשהורים חונקים ואוסרים יותר מדי דברים על הילדים שלהם - הם מנסים למרוד ולעשות ההפך. כשהקשר הוא חופשי וכל אחד נותן לבן הזוג שלו לעשות כרצונו (עם הבנות הדדיות כמובן כמו שלא בוגדים) - נוצרת זוגיות הרבה יותר נוחה - שבה יודעים בוודאות שנמצאים ביחד כי רוצים, ולא בגלל כל מיני הגבלות מסויימות ששמים אחד על השני. ככה גם מקבלים יותר בטחון.. ובד"כ אנשים שעושים את מה שחבר שלך עושה לך - לא מבינים את זה, כי זה נראה בדיוק ההפך... הרי הרגש האימפולסיבי אומר שאם אתה תעשה סצנות, אם לא תיתן לה ללכת, אם תעשה פרצוף עצוב - היא תישאר. אבל ההיגיון אומר ההפך - אם תעשה סצנות, תגרום לרגשות שליליים. אם תתן את החופש - תיקח אמנם את הסיכון שדברים יתפרקו (ואם הם מתפרקים בצורה הזו - עדיף ככה), אבל כשדברים יקרו מעצמם מתוך החופש המלא - יהיה את הביטחון המלא שדברים נעשים מהסיבות הנכונות ביותר. לדעתי - כדאי לך לשוחח עם בן זוגך על הנושא או אפילו להראות לו את השרשור הזה. בהצלחה

 

[Mar1Zipan]

רגע רגע רגע...

יש כמה דברים מאוד חשובים שצריך להבהיר לפני שאפשר להגיד מי המוזר בכל הסיפור

אני מכיר הרבה אנשים מאוד לא מוזרים, שלא מסוגלים לשבת יותר מחצי שעה על חוף הים כי זה מטריף אותם (לפעמים גם אני כזה

), אבל אני חושב שהבעיה האמיתית לא נעוצה בשוני, אלא בדרך שלכם להתמודד איתו: הרי זה שאתם שונים בהרבה דברים - זו עובדה. מה עושים מפה? אפשר להחליט שבכל רגע נתון אחד מכם סובל בשביל הרצון להיות ביחד... מאידך אפשר להבין שלא תמיד צריך להיות ביחד. את באמת חושבת שאם תסעו לכם לחופשה באילת, ואת מאוד תרצי לעשות בטן גב בבריכה - הוא יתעקש למשוך אותך לשחייה עם דולפינים? אם התשובה היא כן, אז אני לא רואה הרבה הבדל בין זה שאת רוצה שהוא ישב איתך על שפת הבריכה לבין זה שהוא ירצה שתצטרפי אליו לעניין עם הדולפינים (דוגמא בלבד) הרי כל אחד מהם זה ההגדרה של כל אחד מכם לחופשה... ברור שהפתרון נעוץ בזה שאתם מוצאים את החלוקה האופטימלית בין זמן לחוד שמאפשר לכל אחד לעשות את מה שהוא אוהב, וזמן ביחד שבוא אתם עושים דברים ששניכם ודאי אוהבים (לטייל על החוף, לשבת במסעדה וכו'). אפשר לעשות הקבלה מוחלטת של העניין לחיי היומיום בכך שהוא לא טיפוס שאוהב ללכת לפגוש אנשים באופן מיוחד, את לא טיפוס שאוהב לשרוץ כל הזמן ביחד רק שניכם... אחד מכם צריך להשתחרר ממשהו: אם הוא אכן לא נהנה מכל הסיפור הזה של לפגוש אנשים אחרים, אבל הוא לא רוצה שאת תעשי את זה בלעדיו - אז יש לו בעיה אמיתית! אבל אם הדיון האמיתי מתרחש אצלך בראש כי לא נראה לך שהוא נהנה ולכן את לא מסוגלת להשתחרר ולהנות, או שאת לא חושבת שהוא באמת רוצה שאת תצאי לבד ולכן את לא עושה את זה כי את חוששת ממה שהוא עושה כשהוא בלעדייך (כתבת שהוא לא עושה יותר מדי בלעדיך - אם זה מה שטוב לו, מה איכפת לך?) - אז יקירתי, אולי את צריכה להשתחרר מכמה שדים קטנים... בכל מקרה - התשובה נמצאת אצלכם

 

[ק ו ל ו ר ב י]

לדעתי

ואני במצב דומה לשלך למרות שגם חברה שלי חברותית מאוד אבל החברות שלה לא אז יוצא שרוב הזמן היא איתי וגם אני אוהב את הזמן שלי עם החברים שלי ואני אוהב את החופש שלי מאוד לא שהיא מפריעה יותר מדי אבל אני צריך את הלבד שלי(עם חברים וכו') ואני לא רוצה ליהיות אחראי להנאה שלה כל הזמן כי זה מפריעה לי לפעמים בלדאוג להנאות שלי אז פשוט אמרתי לה את זה בכנות רבה היא קצת ניפגע אבל הבינה בסוף וזה ממש עזר היום אני נהנה איתה וגם בלעדיה ואני לא צריך לדאוג כל הזמן אם היא נהנת או לא כי בנינו זה לא הכי כיף בעולם לראות את הבת/בן זוג שלנו לא נהנה בזמן שדווקא הכי כייף לכם בעולם קצת מבאס בשביל זה צריך לעשות הפרדה ולדעתי כדי פשוט להגיד את האמת הקצת לא הכי נעימה אבל זה עדים מלהיסתובב עם משקולת על הגב

 

[חולמת על אווזים]

../images/Emo45.gif בדיוק כך...

אז אנחנו עכשיו בשלב שהוא נעלב

מקווה שכמו אצלך זה יעבור לו ונצליח למצוא את הדרך הנכונה לעשות את זה...

 

[חולמת על אווזים]

תודה לכולם על התשובות....

האמת היא שמה שקיבלתי מכם זה בעיקר חיזוקים למה שחשבתי

חדקרןשחורה: ברור שדיברתי איתו (ואני עוד מדברת) על זה... ובכל זאת, תשובתך היתה מאד מאירת עינים. תודה. הרעיון ש"זוגיות צריכה להתנהל בחופשיות מרבית" הוא רעיון שאולי מעולם לא ניסחתי- אבל הניסוח הזה משתלב לי בול במחשבה... האמת היא שאני באתי לקשר הזה ממקום מאד בוגר, יחסית לעצמי, בואו נגיד שלאורית של פעם היה יותר מתאים לסחוב אותו איתה לכל מקום בלי ממש להתעניין ברצונו... ודווקא כשאני באה בהגיון, ורואה שמשהו לא מתאים לו- אז אולי יותר טוב שנוותר על ה"ביחד" בעסק- הוא נעלב... זה מאד מוזר ושונה לי. עד היום גברים שיצאתי איתם בד"כ שמחו לקבל "פטור" מבילויים חברתיים שלי, ורק אם ממש התעקשתי- הם היו מוכנים להתלוות אלי על תקן מלווה סובל. בכל אופן, אני הרבה יותר "פתוחה" ממנו לעשיה, אני לא חושבת שיש משהו שהוא יכול להציע לי לעשות ושאני אסרב (ואני לא מתרשמת שיש מצב שהוא יציע לי להשתתף ב"אפקט הפחד" ולבלוע יצורים חיים...), כך שרוב הזמן המצב ההפוך לא נגרם. בכל אופן, מרציפן יקירי, תודה על הפניית תשומת הלב- אולי זה עוד משהו שכדאי להעלות בשיחה איתו... באמת עולם הפוך. בהתחלה, כשניסיתי לשדל אותו לעשות דברים שאני נהנית מהם- הוא התבאס רצח, ועכשיו כשאני לא משדלת כי הפנמתי את הרעיון שאנחנו שונים ושאין כל רע בבילויים בנפרד, ואני אפילו נהנית יותר בנפרד ממנו בבילויים שאני יודעת שהוא לא נהנה מהם ---

 

[yuli c]

אז ככה...

דבר ראשון אני מאוד מסכימה עם דברי חדת הקרן ומג'נטה. דבר שני, תראי יש אנשים שהם יותר שקטים בקבוצה, שיותר קל להם לדבר ולהפתח כשהם מה שנקרא אחד על אחד. גם אני די כזאת כשאני עם בן זוג או חברה טובה או ידיד אני יכולה לדבר כמו פטיפון אבל כשאני בקבוצה אני לרוב שותקת כמו דג, וזה ממש לא אומר שאני לא נהנית בחברת אותם אנשים או משהו בסגנון, זה פשוט האופי שלי. וייתכן וגם אצלו המצב דומה. דבר שני כמו שכתבתי פה לא פעם, אני יכולה להבין שבתחילת קשר מתרכזים בזוגיות והקשרים החברתיים מעט מתרופפים, אבל באופן כללי אני חושבת שזוגיות בונה לא אמורה לנתק אותך מהמעגל החברתי שלך, אני חושבת שזה מאוד לא בריא ונכון לנתק או לצמצם קשרים חברתיים בגלל שיש זוגיות, זה לא צריך לבוא האחד על חשבון השני. ודבר אחרון, נראה לי שאת לוקחת כאן יותר מדי על עצמך, תראי בקשר אוהב כל אחד רוצה לבלות זמן במחיצת בן/בת הזוג, אבל זה לא אומר שהוא צריך להיות תלוי בך, כל תלות היא לא בריאה, ושאת צריכה לנטוש את חבריך ולהיות איתו כל הזמן. זה לא עובד ככה, כמו שאמרתי לא פעם אני מאמינה שלאדם לא בריא ולא נכון לצמצם את עצמו לתחום אחד בין אם זה עבודה, משפחה, חברים, זוגויות. צריך לדעת לשלב בין הדברים, זוגיות בריאה לא אמורה לצמצם ולהגביל את הבן אדם אלא להפך. ולגבי פעילויות משותפות, מה לעשות לא כל בני הזוג אוהבים לבלות באותו האופן, זה שיש לך חיים משלך חברים ותחומי עניין לא הופך אותך ל"בת זוג רעה" ו"לא אוהבת" ככה שאת לא צריכה לצמצם את חייך רק לפעילויות שהוא אוהב ולהפך, אני בטוחה שיש גם פעילויות ששניכם אוהבים ויכולים לעשותם ביחד. לסיכום לדעתי רצוי שתדברי איתו תסבירי לו את הדברים לא מתוך כעס ולא לבוא אליו בטענות, אלא תנסי לגרום לו להבין שברגע שצד אחד מגביל ומצמצם את קשריו החברתיים ואת תחומי העניין שלו בשביל הצד השני, בסופו של דבר זה יפגע בזוגיות ויפגע בשניכם.

 

[כלבת אשמור ת]

חחח הוא מזכיר לי אותי...

אני גם בדר"כ כשאנחנו יושבים עם הרבה חברים אני לא מדברת אבל עם החבר שלי לבד אי אפשר לסתום לי את הפה, זה קשור הרבה לחוסר ביטחון וביישנות ולדעתי אם תכירי לו חברה שלך שהוא מרגיש איתה מאוד בנוח הוא יוכל לצאת ולדבר איתכן חופשי אבל עם הרבה אנשים זה בעייתי...

 

[אדם אוהב וחושב]

תגובה

חשוב לשמור על כל הקשרים, גם הזוגי וגם החברותיים. אל תכריחי את עצמך להפגש עם חברים בזמנים שאינך רוצה, למשל כשאת רוצה להיות אתו לבד. כשאת רוצה להיות אתו ומאד מתחשק לך גם לפגוש חברים אחרים מסוימים, נסי לעשות פגישה משותפת. בה תדברי גם אתו וגם אתם לפי רצונך ונוחיותך, השתדלי להתרכז בו כי הוא חברך, וכל אחד יחליט לפי תחושותיו אם מתאים לו להתקרב לחברים האחרים ולהכירם. אל תדברי באופן מאולץ. לא מוכרחים כל הזמן לצאת, אפשר גם להיות הרבה בבית ולדבר.

 

[בנצי מודו 1]

בהודעה הזו חסרה המלה "אם"

 

[candy77091]

לדעתי ומנסיוני..

אנשים אוכלים כל מה שתתני להם רק תלוי איך תגישי את זה.אין לי עניין לחזור על מה שאמרו פה, אבל יש גם עניין של להתרגל..בהתחלה זה קשה(להתרגל שאת יוצאת לבלות לבד) אבל אח"כ בונים בטחון ששום דבר רע לא קורה ואת אפילו חוזרת עם מצב רוח מעולה עוד יותר ממה שהיה עד כדי כך שהוא ישמח להגיד לך לצאת רק כדי שתהיי עם מצב רוח כזה מעולה. כך זה היה אצלי..

 

[joshh]

היי חולמת אז כך...

אני חייב לציין שאתם חייבים לפתור את זה. אין סיכוי שזה ימשיך כך, בסוף את תשתגעי או שהוא. ראשית, את חייבת לקבוע עובדות וגבולות. את לא יכולה גם להיות הבייביסיטר שלו וגם לדאוג לחיי החברה שלו. הוא ילד גדול, שאת עם חברים, שימצא מה לעשות - שיקנה פזל, שימצא תחביבים...שאתם יחד עם חברים, כל עוד הוא לא פוגע בחברייך או בך תני לו להיות מי שהוא וגם שאת אם חברים שלו. את רוצה ללכת לים, תלכי לבד או עם חברה ושהוא יבנה פזלים או יפסל אני יודע... לא חסר תחומי עניין... אני מתאר לעצמי שאתם לא הרבה זמן ביחד, כי דבר כזה לרוב מפרק קשרים אם לא פוטרים את הנושא. הצעה שלי, שבו, דברו, תציפו את הבעיות החוצה ואז תקבעו עובדות. אחרי שקבעם את העובדות תתחילו לחלק ביניכם את הפעלויות בצורה הגיונית, בע"פ, לדוגמא: 1. פעם עד פעמיים בשבוע (ימים א' וה' או ד') אני נפגשת עם חברים שלי. בימים האלה אתה נפגש עם חברים שלך כמובן שניתן להצטרף לחברים של השני פעם אחד בשבוע והפעם שני יהיה לבד. 2. שאני הולך לים אתה הולך לפסל - יום א' או ב'. סתם דוגמא, הרעיון הוא להבין את הרעיון. זה יפתור הרבה, אנו חיים לפי ההרגלינו אזי אם תהפכו את זה לשבלונה אתם תסתדרו (בסופו של דבר) חשוב לזכור שהוא זה הוא את זה את, אתם יחד וזה טוב, כל אחד משלים אחד את השני, אבל לנסות לשנות אחד את השני זה נוסחה לפרוק הקשר והכי חשוב זה לדעת - הדברים הקטנים בנו את הקשר, הדברים הקטנים גם מפרקים אותו ולאו דווקא הדברים הגדולים. ויותר מכך, בדברים הקטנים הם אלה שמפתיעים אותנו. joshua