זמן איכות לכל ילד לחוד...

[תינוקי זורח]

זמן איכות לכל ילד לחוד...

האם בשגרה שלכן יש זמן כזה?
אני מרגישה שמפאת גילו של תינוק הבית (עד רגע בן שנה!!!!) הגדולים (5,7) מקבלים מעט מאד תשומת לב ממני בשעות אחה"צ.
אני מרגישה שהאמצעי שלי מאד מאד זקוק לתושמת הלב הזו. ומן הסתם גם הגדול אבל אצלו זה פחות מורגש. האמצעי פשוט מציק כדי לקבל אותה..
תוהה איך לעשות את זה, חשבתי לקחת בייביסיטר פעם בשבוע אחה"צ לשעה וחצי-שעתיים ובכל שבוע לקחת אחד מהגדולים לבד, אולי לספריה או במזג אוויר טוב יותר- החוצה.
אבל מעבר לאיך, אני תוהה אם זה נכון לעשות זאת. כי בסך הכל במצב הטבעי אנחנו משפחה וזה המצב. לא קצת מלאכותי ליצור הפרדה כזו? ולא משדר לילד שהנה אני מפצה אותך כי בדרך כלל אתה נדפק?

 

[הססנית לייט]

בדיוק מה שאמרת

לקחת בייביסיטר ולצאת בכל פעם עם אחד מהם בנפרד.
עשיתי את זה בעבר בכל מיני תקופות וזה מצוין (לצערי לא אפשרי לי בתקופה הנוכחית).
זה לא מלאכותי, זה נהדר, ואם לא תשדרי להם שאת איתם כי ביתר הזמן הם נדפקים, הם לא יבינו את זה ככה.
כל הזמן כיף ביחד, ופעם בשבועיים את רוצה גם זמן מיוחד רק עם אחד מהם.

 

[מאורית9]

אני חושבת שזה כן נחוץ

לא בטוחה שברמה שבועית אבל כן לנצל הזדמנויות ולבלות עם כל אחד בנפרד
ברור שרוב הזמן אתם יחד כמשפחה על כל הטוב שבזה וגם עם כל האתגרים שבכך
זו המציאות וזה שעור חשוב שהילדים לומדים במסגרת הכי קרובה ומחבקת שאפשר
אבל קצת זמן לבד עם הורה זה חיוני

אצלנו זה קרה באופן טבעי כי הפער בין הילדים הוא 5 שנים אז הרבה פעמים היתה הפרדה בפעילות בינהם ( סרטים, הצגות וכו..) אבל אפשר באמצעות בייבי סיטר לעשות הפרדה מלאכותית לצורך המטרה

 

[שלושת הגמדים]

אני תוהה בסוגיה זו פעמים רבות

ותשובתי היא שזה טבעי שיש הרבה זמן משפחה יחד, לדעתי ילדים שגדלים במשפחה עם אחים אומנם מקבלים פחות יחס אישי מההורים אבל מקבלים המון המון מאחים שלהם.
אני בתוך זמן המשפחה הרגיל (בלי דברים חיצוניים כמו לקחת להצגה או לקחת בייביסיטר)
אני מנסה למצוא כן דרך להעניק תשומת לב אישית
אני מרגילה אותם למשל - עכשיו אתן הבנות משחקות בבובות (עוזרת להם לארגן את המשחק עם הצלחות/והאביזרים הנלווים וכו)
ויושבת בצד לשולחן עם הבן שלי להכין חוברות
והן יודעות שעכשיו אני עסוקה איתו, אז אומנם אני באותו מרחב אבל תשומת הלב שלי ממוקדת אליו.
או מזמינה רק ילד אחד להיות "העוזר" שלי היום להכנת ארוחת ערב, במטבח בזמן שהאחרים משחקים בסלון
ויש "תור".

הקטנה ישנה בצהריים ולכן מ20:00 עד 21:00 רק היא ערה ויש לה זמן לבד כל יום.
הגדולים שלי חוזרים ב14:00 בזמן שהיא ישנה עד 15:30 אז יש לשניהם זמן שבו היא לא נמצאת, ומחולק בינהם.
כשאני ממש מרגישה שלמישהיא חסר תשומת לב בנפרד (בדרך כלל לאמצעית, כי הגדול לוקח את "שלו", הוא מאוד דומיננטי, והקטנה מאוד נמרחת והרבה ילדת אמא, והאמצעית ילדת סנדוויץ קלאסית) אז בשישי/שבת אני לוקחת לטיול לבד, לאיזו שעה. לפני שבועיים לקחתי אותה במוצש לקניון.
אבל אם להודות על האמת עוד לא הרגשתי עליה שזה מפריע לה (היא גם פעמים רבות מבקשת שאח שלה יצטרף...). אולי יותר בראש שלי.

 

[תינוקי זורח]

אהבתי את התשובה שלך.

בעיקר בנושא של תשומת לב אישית בתוך הבית. קצת פחות ניתן לביצוע כרגע בגלל הגיל של הקטן אבל בהחלט יהיה בהמשך.

 

[שלושת הגמדים]

את צודקת

הקטנה שלי כבר לא כל כך קטנה (שנתיים וחצי) ובהחלט יודעת להסתדר לבד חצי שעה עם הצעצועים שלה (ועוד יותר אם היא משחקת עם אחיה/אחותה), בהחלט שהחיים יותר פשוטים היום.
כשאני נזכרת אחורה אז בגיל שנה זה עולם אחר כמובן... (כבר גדול מדי בשביל לול או מרחב מוגן דומה, וקטן מדי להיות ללא השגחה צמודה צמודה)
בגיל הזה אולי כן צריך מישהו שייקח את הקטן לפעמים תחת כנפיו. (סבא או סבתא שיעשו איתו טיול לגן שעשועים הקרוב לשעה?)
אבל אם ממש אין אופציה כזו
השאלה אם נגיד את יכולה לבקש מהגדול (בן השבע) שישחק איתו לבד עשרים דקות בזמן שאת עם האמצעי (בבית כמובן, אבל במרחב אחר) או שהוא לא אחראי מספיק?

אצל הבן חמש שלי - כשאני מתפנה לעשרים דקות איתו בחדר אנחנו משחקים משחקי חשיבה (נסיך ונסיכה, חיות במשבצות, קטמינו, פאזלים וכו') הוא באמת מאוד אוהב את זה. אבל גם סתם להישכב לידו לפני שהוא נרדם בלילה לעשר דקות ופתאום הוא שואל כל מיני שאלות ברומו של עולם. הכמה דקות שיחה האלו מאוד מקרבות.
ופשוט ללמד אותם לחכות, לכבד את זה שיש זמן לאחר, זה הכי יעיל (לא תמיד קל)
עובדת על זה בעצמי כמו שאמרתי...
ראיתי נשים חרדיות עושות את זה והתפעלתי מאוד.

 

[angelula]

אני בעד מדי פעם

לא לעשות שמיניות באוויר בשביל זה. אני עושה את זה כשובר שגרה. האמת, שרק האמצעית שלי ממש צריכה את זה כי השניים האחרים מקבלים באופן טבעי. הגדול איתי לבד כל יום משלוש, כשהוא חוזר מבית ספר עד ארבע (שלוקחים אותן מהצהרונים). הקטנה איתי לבד הרבה כשהם אצל חברים. אז רק האמצעית לא נמצאת איתי לבד בצורה טבעית. אז בחנוכה עשינו יום כיף. הלכנו לסרט ושמנו לק בקניון ואכלנו ארוחת ערב ביחד. ופעם אחרת הלכנו לעשות קניות ביחד.

 

[בולגרית10]

אני יוצאת מנקודת הנחה שהם לא "צריכים"

זמן בנפרד. נחמד שיוצא מידי פעם אבל ממש לא מתאמצת ליזום.
לפעמים רק אחד הולך לחבר וממילא יש לנו שעתיים לבד ואז מצרפת את מי שנשאר איתי למה שאני עושה באותו זמן- סידורים, בישול, קיפול כביסה או סתם דיבורים.
בזמן האחרון הגדול התחיל לאחר את שעת השינה שלו בחצי שעה, כך שיש לי זמן איתה לפני השינה אחד על אחד. בד"כ במשפחות עם 2-3 ילדים מאמינה שלפעמים יוצא שלא כולם יחד בהרכב מלא.

 

[נייא]

בגישת אדלר יש מושג שנקרא special time

ולמה הכוונה ?

לעתים כמה שיותר תכופות, להעניק (גם את וגם בן זוגך, כל אחד בנפרד) לכל ילד 10-20 דקות לפעילות אותה הילד בוחר - הפעילות לא כוללת מסכים ולא כוללת פעילות שהינה חובה (הכנת שיעורים, סידור החדר וכיו"ב), דוגמאות - פאזל, משחק קופסה, משחק בחוץ, אפית עוגיות, טיול בחוץ ....

נותנים לפרק הזמן הזה שם - "עכשיו אני עושה special time עם חנה'לה", ושאר דרי הבית אמורים לכבד את הזמן הזה.

כיוון שיש ברקע תינוק בן שנה (שגם הוא אמור לקבל special time !!), צריך לתמרן - או כשבן הזוג בבית, כשאחד האחים יכול להעסיק את הקטנצ'יק, כשהוא ישן או בכל זמן שנח לכם.

 

[NORD]

גם אני עשיתי את זה בזמנו

כשהקטנה היתה תינוקת והגדולים בני 7 ו-10.
כן, זה היה מלאכותי למדי.

התחלתי באופן די ספונטני, אבל די מהר זה התקבע כזכות של כל אחד מהם ל"בילוי שבועי".
בשורה התחתונה אני חושבת שהיה מוצלח ועזר לילדים, אבל זה בגדר הנטיה של כל אדם להצדיק בדיעבד את בחירותיו. עם הגדול היה מוצלח מאוד, טיילנו ושוחחנו, עד שהוא, באופן טבעי, די ויתר והבילויים התמעטו. עם האמצעית תמיד היתה המתיחות סביב ענין האוכל - היא רוצה לשבת בבית קפה ולשתות שוקו, אני מציעה אלטרנטיבות והיא דוחה אותן. אני רוצה להאמין שזה עזר לה - לפעמים היה ממש נעים ולפעמים היא הצליחה לשגע אותי גם בסיטואציה הזו.
בזיכרוני זה התקבע כחוויה חיובית, אבל אני מבינה בהחלט את הספק שלך.

 

[פרת וחידקל]

תלוי בילדים, ביחסים ביניהם ובצרכים שלהם

אם ביומיום את עסוקה בעיקר עם התינוק, אולי מה שצריך יותר זה דווקא זמן שלך עם שניהם בלי התינוק - זמן לעשות בו "דברים של גדולים", ואם מדי פעם יוצא לך לבלות רק עם אחד מהם - לנצל את הזמן למשהו שבאמת יותר מתאים לעשות רק אתו ולא עם שניהם (עם הגדול - אולי משהו שמתאים לגילו 7 אבל לא לגיל 5, עם הצעיר - אולי משהו שהוא אוהב ואחיו לא), ואז לא תהיה תחושה מלאכותית.

 

[לולי הצב]

זמן איכות לכל ילד לדעתי זה חשוב

היי

קראתי מחקר גדול שנערך לאורך השנים על יחסי הורים ילדים ואחד הדברים שעלו במחקר שהחוויות שהילדים הכי זוכרים והכי משמעותיות להם היו זמן איכות בנפרד עם ההורים
ומדובר בדברים מן השגרה לא טיסות או בילויים מיוחדים אלא דברים יום יומיים שנעשו ביחידות עם אחד ההורים.
מאז שקראתי את המאמר אני מאוד משתדלת ליישם יש לי שתי בנות עם הפרש של שלוש וחצי שנים ועם הקטנה אני משחקת הרבה לבד שהגדולה בעיסוקיה בבית ובחוץ
וגם הבכורה עד שנה שעברה היה לי זמן איכות מרגע שאספתי אותה בצוהריים ועד שאספנו את הקטנה מהגן אבל השנה הקטנה גם חוזרת בצוהריים אז אני מייצרת את זה באופן מלאכותי
במיוחד שהיא כבר בגיל שהיא מבקשת להיות לבד עם אימא כמו ללכת עם אימא לבד להליכה.
ובאופן קבוע לפני השינה אני ובן זוגי עושים תורות ופעם אני משכיבה את הגדולה והוא את הקטנה ויום למחרת אנחנו מתחלפים כמובן שבתום ההשכבה אני אומרת לילה טוב לילדה שלא השכבתי
באותו לילה אבל טקס ההשכבה הוא בדרך כלל 15-20 דקות עם כל ילדה וכולל סיפור, משחק אן סתם שיחה וזה זמן שמוקדש כל כולו לילדה בלי הסחות דעת.
לפני כמה שבועות נסענו למוזיאון הילדים בחולון והתפצלנו אני הייתי במסלול נפרד עם הקטנה ובן זוגי היה במסלול אחר עם הגדולה ואחכ שיחקנו כולנו בפארק הסמוך.
יש לי חברה שספרה לי שהבן שלה מאוד אוהב ללכת לקלינאית תקשורת והיא לא הבינה את גודל ההתלהבות שלו עד שהיא קלטה שזה בעצם הזמן היחיד שלו שהוא לבד איתה בלי אחיו הקטן
ומאז היא מאוד משתדלת לייצר זמנים כאלה של אחד על אחד.
אם תסתכלי על זה מנקודת מבטו של הילד בגן הוא מוקף בהרבה ילדים וכמעט ולא זוכה לתשומת לב אישית ואז הוא מגיע הביתה וגם שם הוא נאלץ להאבק על מקומו וזה יכול להיות מאוד מתיש ומתסכל עבורו
ואם הוא יידע שיש זמן מיוחד שבו את מקדישה רק לו כמו גם זמנים אחרים שאת מקדישה רק לאחים שלו זה ייקל עליו.
זה ממש לא חייב להיות מחוץ לבית אבל זה בהחלט יכול להיות לפני השינה לשבת איתו ביחידות להקריא לו סיפור , לשחק איתו במשחק רגוע, לשוחח איתו זה בהחלט יכול לעשות את ההבדל.

 

[הססנית לייט]

אני קוראת את התגובות

ורובכן כותבות על זמן לבד שממילא כל אחד מהם מקבל.
וזה נכון, גם אצלי זה ככה. לפעמים אני יוצאת לקניה בסופר ולוקחת איתי רק אחד מהם (בשבילם זה צ'ופר ענקי). לפעמים אני קופצת להורים שלי ומביאה איתי רק ילד אחד. לפעמים מישהו חולה ואני נשארת איתו בבית. לפעמים כולם בחוג או אצל חברים ורק אחד נשאר איתי. יש לי זמן איכות כמעט כל ערב עם כל אחת מהבנות, כשאני עושה סירוק כינים

עדיין, זה לא דומה בעיני לבילוי משותף מחוץ לבית, שהוגדר לצורך המטרה הזו.
ללכת עם אחד מהם לבד לבית קפה, לשפת הים, לרכיבה משותפת על אופניים, ווטאבר.
אחרת בעיני ונותן ערך מוסף אחר.

 

[אשרז4]

זמן לבד "סתם" או "מיוחד" , לי יש תאומות

מהתחלה בכל מקום די חופרים על זמן איכות ולכל אחת בנפרד וכד'.
והיה לנו מאוד קשה לעמוד בזה בצורה עיקבית.
דווקא עם המלאכותיות אין לי בעיה, דווקא מאמינה שלפעמים צריך להתחיל דברים במלאכותיות ואז הם זורמים טבעי.

היו תקופות בגן חובה שפעם בחודש כל אחת בתורה נשארו איתנו בשישי ועשינו סידורים, לא משהו בילויי במיוחד והן מאוד מאוד חיכו לזה.

היו תקופות שהרגשתי שזמן עם אחת = לעשות משהו מיוחד ואז לא תמיד זה אפשרי מבחינת זמן/ מיקום/ עלויות

לפני כמה זמן היה מקרה בו אחת (X) לא עשתה את שצריך ולכן נמנע מהן פעילות כל שהיא (לא יכולתי ללכת רק עם אחת) ואז הובטח לזו שהיתה בסדר (Y) שתקבל משהו אחר, ביקשה זמן עם אמא.
אני כבר התחלתי לחשוב ולתכנן איך ומתי ואיך יסתדר
ואז יצא יום ש X עשתה שיעורים וגם אבא היה כך שנעזרה בו
ואני ו Y הכנו עוגיות (היא הכינה ואני סייעתי)
בשלב מסויים ש X תהתה מה אנחנו עושות אמרה ל הY
"אני בזמן כיף עם אמא, זוכרת שהבטיחו לי"

ואז נפל לי האסימון שלא חיבים להיות אני והיא בלי אף אחד מסביב
ולא חייב להיות אטרקציה פשוט צריך זמן שהיא תרגיש שמוקדש לה

אז כן, אם מצליחים במסגת היום יום בבית לפנות זמן שזה את וילד ביחד בלי שהמבט נודד הצידה לילדים האחרים אני מאמינה שזה יכול החשב זמן פרטי.

ודרך אגב- לי אישית חשוב הזמן הזה גם בשבילי
זה שמים וארץ ללכת עם אחת או עם שתיהן (עם השנים הפער מצטמצם אבל כשהיו קטנות זה פשוט היתה ילדה וחוויה אחרת להיות רק עם אחת)

 

[shtuli]

בעיני מה שחשוב זה השדר שעובר אליהן

כמו שכתבת בהודעה הראשונה שלך בשרשור הזה אז גם כאן.
הרעיון הוא שאת או האיש משדרים להם שזה זמן איכות.
אפשר לצאת יחד לסופר, לרוץ ממדף למדף ולא להתייחס לילד שאיתך.
ואפשר לדבר תוך כדי . לתת לו לבחור דברים שהוא רוצה, ולקנות לו משהו נחמד, לשבת אחר כך עוד שנייה של יחד לפני שחוזרים הביתה.
אם השדר שעובר הוא זה הזמן שאני שמחה לבלות איתך ורק איתך עכשיו פחות משנה בעיני מה בדיוק עשינו יחד.

 

[הססנית לייט]

מקבלת

 

[rnavina]

 

[פרמלה]

בעיני לא מלאכותי וחשוב גם לילד וגם להורה

אנשים אוהבים תשומת לב אישית בכל גיל - בטח ילד מאמא/אבא.

 

[tiger mom]

אני יוצרת כזה בשבת

כי יותר נוח לי.
בעיקר כי האפרוח לא היה בנוי לבייביסיטר חיצוני וממילא זה לא התאפשר תקציבית.
אז בשבת לפעמים מפצלים כוחות.
זה גם מאפשר לי יותר זמן מאשר אחה"צ רגיל.
ואז עושים משהו שמתאים בול לילד. נניח ללכת עם הגדולה לסרט. לקחת את האפרוח לשחק כדורגל (אחותו לא מתה על זה).

 

[sherlooka]

אני כל כך לא שם.....

כותבת רק בשביל לאזן... אולי מי שכמוני לא כותבת מחשד להאשמה בהזנחה ??

אין אצלנו "זמן מיוחד". לגדולה יש חוג פעמיים בשבוע אז בזמן הזה אני מנסה לעשות אטרקציות עם הקטנה. מבחינתה גם להתקלח איתי ואח"כ לשתות "שוקו קצף" זה זמן איכות שלא מהעולם הזה. כנ"ל הכנת קציצות או הכי הכי - סופר!
הצגה/אטרקציה וכו' לבד. לא ממש קורה.
יצא שהגדולה התלהבה מזה שאבא רץ. אז איזה כמה פעמים הם רצו ביחד.... בקיצור, לא זמן מוגדר. אלא מנסים למצוא בתוך הזמנים הקיימים.


...אולי כדאי שאני אסיק מסקנות מהשרשור הזה חודש לפני הלידה

ואפרגן להם קצת זמן לכל אחת בנפרד.