עיין החתול
New member
זכרונות מבית אבא,"טריגר" וסליחה על
ההצפה היום,אבל עולה לי הכל בגלל החג שמתקרב, היית שם ילדה קטנה,אולי בת שבע שמונה,ילדה עם שיער ארוך בהיר,עינים תכולות כמו של ים, וחיוך מלאכי,ילדה שמאמינה שככה צריך אבא להיות, שככה אבא אוהב את הילדה שלו,בין רגליו,שככה אבא אוהב את הילדה שלו שהוא נכנס אליה בלילה למיטה ונצמד אליה,והיא מתעוררת בבהלה,והוא משתיק אותה,עם האצבע על הפה שלו ב ש ש ילדה אבא פה.והיא ערה והיא ישנה,מרגישה לא מרגישה,את כובד משקלו עליה,וחושך בחדר,ורק האורות שבחוץ מבליחים פנימה,מגלים את אבא איתה, ובבוקר היא מתעוררת,והמכנסים מופשלים,והיא לא מבינה למה היא ככה בלי המכנס והתחתון של הפיגמה, והיא כנראה משוגעת, מי הפשיט אותה בלילה כשישנה,מי נצמד אליה בחושך,מתחכך בה,והנשימות שלו כבדות והריח שבא להקיא, אבא או מפלצת, והגוף הקטן נכנע לגוף הגדול,ושרק זה יגמר,ושהיא תוכל להתכרבל בשמיכה ולהעלם, שתוכל למחוק את הריח,את אגלי הזיעה, שתוכל למחוק את אבא, ואבא לא נמחק,ורק היא נמחקת,וכל כולה רוצה לפצוע את עצמה,לחרוט על עצמה, זונה של אבא, לחרוט עם סכין להרגיש את הכאב מפלח את גופה והילדה ההיא רוצה למות.רק ככה היא תצליח לנקום בהם.רק ככה היא תוכל לתת לכאב הזה להרגע. וקולות הלילה,וצללי הלילה,והיא שונאת את החושך,והיא מחזיקה עינים פתוחות פוחדת להרדם שלא יבוא אליה שוב, והיא לא מצליחה להחזיק מעמד,ואז הוא מגיח המפלצת, ושוב טורף אותה וכשבגרה וסיפרה לאמא שלה,התשובה שלה היתה הילדה פיתתה אותו.רק הילדה התחילה. הילדות תמיד אשמות, בעולם המפוצל של אבא שני אבות היו לילדה,אבא של יום,ואבא של לילה. ואבא שלה מכחיש לא זוכר,והילדה פסיכית,הילדה ממציאה את הכל,כי היא קינאה באחיה, הילדה בגרה,והיא נשארה שם.עזבה את גופה. נשל ילדה.
ההצפה היום,אבל עולה לי הכל בגלל החג שמתקרב, היית שם ילדה קטנה,אולי בת שבע שמונה,ילדה עם שיער ארוך בהיר,עינים תכולות כמו של ים, וחיוך מלאכי,ילדה שמאמינה שככה צריך אבא להיות, שככה אבא אוהב את הילדה שלו,בין רגליו,שככה אבא אוהב את הילדה שלו שהוא נכנס אליה בלילה למיטה ונצמד אליה,והיא מתעוררת בבהלה,והוא משתיק אותה,עם האצבע על הפה שלו ב ש ש ילדה אבא פה.והיא ערה והיא ישנה,מרגישה לא מרגישה,את כובד משקלו עליה,וחושך בחדר,ורק האורות שבחוץ מבליחים פנימה,מגלים את אבא איתה, ובבוקר היא מתעוררת,והמכנסים מופשלים,והיא לא מבינה למה היא ככה בלי המכנס והתחתון של הפיגמה, והיא כנראה משוגעת, מי הפשיט אותה בלילה כשישנה,מי נצמד אליה בחושך,מתחכך בה,והנשימות שלו כבדות והריח שבא להקיא, אבא או מפלצת, והגוף הקטן נכנע לגוף הגדול,ושרק זה יגמר,ושהיא תוכל להתכרבל בשמיכה ולהעלם, שתוכל למחוק את הריח,את אגלי הזיעה, שתוכל למחוק את אבא, ואבא לא נמחק,ורק היא נמחקת,וכל כולה רוצה לפצוע את עצמה,לחרוט על עצמה, זונה של אבא, לחרוט עם סכין להרגיש את הכאב מפלח את גופה והילדה ההיא רוצה למות.רק ככה היא תצליח לנקום בהם.רק ככה היא תוכל לתת לכאב הזה להרגע. וקולות הלילה,וצללי הלילה,והיא שונאת את החושך,והיא מחזיקה עינים פתוחות פוחדת להרדם שלא יבוא אליה שוב, והיא לא מצליחה להחזיק מעמד,ואז הוא מגיח המפלצת, ושוב טורף אותה וכשבגרה וסיפרה לאמא שלה,התשובה שלה היתה הילדה פיתתה אותו.רק הילדה התחילה. הילדות תמיד אשמות, בעולם המפוצל של אבא שני אבות היו לילדה,אבא של יום,ואבא של לילה. ואבא שלה מכחיש לא זוכר,והילדה פסיכית,הילדה ממציאה את הכל,כי היא קינאה באחיה, הילדה בגרה,והיא נשארה שם.עזבה את גופה. נשל ילדה.
