זכוכיות

[אוכלת לבדי את התות]

זכוכיות

לחיות בין זכוכיות
של חיים שנופצו
מחפשת בתוך רסיסים
את החלומות שהיו.

הירח החליף את הזריחה
ביער סבוך עצים עירומים,
שם אני נקודת אור בחשכה
גם כשהכוכבים כבים.

שבילים הולכים ומתפצלים
ודרכים שוב נסללות,
החיים הם לא חיילים
שממלאים את הפקודות.

אין חכמה בלהעביר ימים
הרי נולדנו כדי לחיות
וגם אם ישנם זמנים לא קלים
נלמד לדלג בין זכויות.

 

[adip110]

כותבת יפה, אהבתי

 

[0dedR]

היי

שיר תבונתי שמפריש הרבה אופטימיות, וזה תמיד נחמד בתוך עולם השירה שהוא בדרך כלל הרהורי על גבול המלנכולי.
אני לא אהבתי את המשפט על החיים שהם אינם כמו חיילים. אני לא הבנתי מה הקשר בין הצבא לבין שאר המראות המובעים בשיר.

מעניין, למה בחרת את שם השיר כפי שהוא?

 

[לאונרדו האחת]

הייתי קוראת לו לדלג בין רסיסים....

או בין זכוכיות..או שקיפות או התבוננות...או בהרבה שמות אבל
מהם זכוכים זה נשמע כשיר התבוננות ולמעשה זה שיר אלגורי...
וההליכה בין ניתצי הזכוכית..מרכחת למעוף..או חלום..כאן, אוטלי השיר לא כ"כ מגובש..?

 

[לאונרדו האחת]

מהם זכוכים = מהשם 'זכוכית'

אוטלי- אולי

 

[RoaroFreedom]

הנאה לקרוא

וגם קצת מזכיר את השירה שלי

עודד:
לי זה בור לגמרי למה החיים זה לא חיילים שממלאים פקודות. בגדול פשוט כי אין לנו שליטה על מה שקורה. וזה שאנחנו רוצים ככה או אחרת לא תמיד עוזר.
המטאפורה במקום.

תות: מה את אומרת אם המילה האחרונה בשיר הייתה זכוכיות? פשוט מדי?
אני חושב ש-2 הבתים האמצעיים הם הכי חזקים בשיר. יש בהם טיפה יותר מיסתורין מהאחרים אבל עדיין אפשר להבין.