היי ושלום ל לילית...
מה שלומך הערב.. קראתי את מה שכתבת, והאמת זה באמת נשמע לא כ"כ כיף להרגיש שכולם מסתכלים עליך ככה במין עיין עקומה כזו או מי יודע איזה...לא יודע אם זו חרדה חברתית או לא. אני רק יודע שבהחלט את נכנסת ללחץ ואפילו לפניקה מהעניין. זה שהאנשים האלה לא שווים את כל הסבל ואת מה שאת עוברת זה ברור, יתכן גם שחלקם בכלל לא מודעים לאופי המבעית בו הם נתפסים על ידך... האם יש לדעתך סיבה לנעיצת המבטים? או שזה לחלוטין לא הגיוני? ללא ספק את מרגישה יוצאת מהכלל עד כדי חרדה....זה קרה לי פעם אם כי לא בצורה כזו עאשר ידידה שלי - נוצריה - בקשה ממני להיצטרף למחנה קיץ, הייתה תפילה של הנוצרים ואני היהודי היחיד...תארי לעצמך איך הרגשתי בתוך ערב רב של אנשים אשר אמונתם ומנהגיהם והנורמות שלהם שונים לחלוטין משלי - אני אגיד לך - כמו אדם בחבורת ערפדים...אז ככה - מה שאת מתארת ממש לא נשמע לי לא הגיוני, הדבר שהוא כן לא הגיוני הוא אולי - אולי - המקור לתחושות האלו. אז ככה. קודם כל אם תוכלי לעזור קצת ולומר מדוע המראה הוא כ"כ בולט..ובכל מקרה ביחס לסיבה שהיא לדעתך המקור לנעיצת המבטים הזו - ויש עוד לברר אם אכן נעיצת המבטים היא תחושה שגוייה שלך או שמקורה במציאות שרירה וקיימת...אם כן...אם קיים מקור ריאלי לעניין כיצד הכי טוב להתמודד עם זה ולתרגל - כמו שמתרגלים נגינה בכינור. מקווה שעזרתי - מצטער על הדברים שאת חשה... לדעתי עליך לעבוד עם מדריך - זה יכול להיות ממגוון כיוונים, למשל כירופראקט או מעסה, מדריך לאומנויות לחימה או ספורט, מדריך רוחני וכיוצא בזאת. שלך תמיד. רמי. (ואגב...לאנשים כמונו תמיד הרבה יותר קל לעוץ לאחרים מאשר לבצע אחר המטלות בעצמינו...אבל גם זה קורה בסופו של דבר כי אין ברירה..רק חבל על כל הזמן האבוד).