הזיכרון של שנינו כניראה בגד בנו
באתר נוסטלגיה יש פרק שניקרא :רכב ותחבורה ויש התייחסות למדבקת היום בשבוע. (מעניין שגם לי זה זכור משנות החמישים) להלן הכיתוב: לאחר מלחמת יום כיפור הכריזו יצרניות הנפט הערביות על אמברגו נפט עולמי שבא לידי קיצוב משמעותי של שאיבת הנפט, דבר שהכניס את העולם כולו לפחד גדול. גם בישראל התפתח פחד שמא לא יספיק הדלק לכל צרכי המשק. אי לכך הוחלט שכל מכונית פרטית תושבת ליום אחד בשבוע. כל בעל רכב היה צריך לקבוע את היום בו הוא לא ישתמש במכוניתו. העשירים פתרו את זה ברכישת מכונית נוספת והקומבינטורים שיכלו להרשות לעצמם רכשו גרוטאה מקרטעת חסרת ערך, רק בשביל להשמיש אותה ליום אחד בשבוע, הדתיים בחרו משום מה ביום השבת. אבל שאר הציבור היה צריך לוותר על יום אחד בשבוע בחיי המכונית, ודיונים נוקבים נערכו ליד שולחנות האוכל של המשפחה הישראלית הממוצעת, עד שכל משפחה הגיעה להחלטה, באיזה יום בשבוע תהיה המכונית בחזקת נרות שבת, "להתבונן אך לא לגעת...." משרד התחבורה שלך לכל בעל רכב מדבקה עליה הייתה אות, לציון היום בו בחר בעל הרכב להשבית את מכוניתו. האות א" ליום ראשון, ב" ליום שני וכן האלה. את המדבקה היה צריך להדביק במקום בולט בצידה של השמשה הקדמית של הרכב, ורכב שלא הייתה לו מדבקה לא היה יכול לעבור טסט. למזלנו חמדנותם של שליטי הנפט הערבים הייתה גדולה מספיק כדי להפשיר במהרה את אמברגו הנפט. חזרנו לנהוג ברכב שבעה ימים בשבוע, והחיים נראו פתאום לאחר הסרת המגבלה הזאת כל כך נפלאים....
