אחת המבקשת עזרה
New member
זוגיות במשבר-מה חדש?
טוב,פעם ראשונה שאני נאלצת להכנס לפורום כזה,לצערי... ולא הכתוב אני לא היחידה שיש לה משבר,אז טוב לדעת שאני בחברה טובה... אני בת 32,נשואה+ילדה בת שנה וחצי. מאז שבתי נולדה הזוגיות שלנו לא חזרה לעצמה. השגרה די הורסת,העייפות,חוסר החשק וגם כמעט ואין סקס (עקב בעיה אישית שכרגע אני מנסה לטפל בה). בשיחות אחרונות מתברר שהקרע מאוד עמוק ביננו. בעלי כרגע מסתגר בעולם משלו,מרבה לישון או לראות טלוויזיה/מחשב-בקיצור מעין בריחה. דיברנו והחלטנו שאנחנו נזרום וננסה לתת צ'אנס ליחסים אבל אני מאוד שבורה וכואבת. לא רוצה ללחוץ יותר מדי וכל הזמן לדבר כי כמה אפשר ללעוס את הנושא אבל הכאב קשה. אני אוהבת אותו מאוד וגם הוא אותי אבל האם זה מספיק? הוא טוען שהוא מרגיש חנוק,שהאחריות של גידול ילד גדולה עליו,שלפעמים הוא רק רוצה לבוא הביתה ולא לעשות כלום (גבר טיפוסי...?) אבל מה לעשות שהמציאות מכתיבה אחרת. אני אשמח לקצת עידוד/עצות מועילות. אני
טוב,פעם ראשונה שאני נאלצת להכנס לפורום כזה,לצערי... ולא הכתוב אני לא היחידה שיש לה משבר,אז טוב לדעת שאני בחברה טובה... אני בת 32,נשואה+ילדה בת שנה וחצי. מאז שבתי נולדה הזוגיות שלנו לא חזרה לעצמה. השגרה די הורסת,העייפות,חוסר החשק וגם כמעט ואין סקס (עקב בעיה אישית שכרגע אני מנסה לטפל בה). בשיחות אחרונות מתברר שהקרע מאוד עמוק ביננו. בעלי כרגע מסתגר בעולם משלו,מרבה לישון או לראות טלוויזיה/מחשב-בקיצור מעין בריחה. דיברנו והחלטנו שאנחנו נזרום וננסה לתת צ'אנס ליחסים אבל אני מאוד שבורה וכואבת. לא רוצה ללחוץ יותר מדי וכל הזמן לדבר כי כמה אפשר ללעוס את הנושא אבל הכאב קשה. אני אוהבת אותו מאוד וגם הוא אותי אבל האם זה מספיק? הוא טוען שהוא מרגיש חנוק,שהאחריות של גידול ילד גדולה עליו,שלפעמים הוא רק רוצה לבוא הביתה ולא לעשות כלום (גבר טיפוסי...?) אבל מה לעשות שהמציאות מכתיבה אחרת. אני אשמח לקצת עידוד/עצות מועילות. אני