זה לא זה
*זה אמנם מאוחר, אבל זה מה יש... זה אולי היה המשחק הטוב העונה של מכבי, כולל הדרבי. רוסו עלה בטירוף ושיתק כל שחקן שהתקרב אליו, שפונגין ושטרית היו פשוט נהדרים באגפים, מרטינוביץ´ הראה שוב למה הוא רכש כ"כ מצויין, וגם פרץ היה מעולה גם אם לא תכליתי. ובכל זאת, זה לא זה. זה היה משחק המבחן, במסגרת ההשוואות לעונת האליפות, אין ספק מה היה אמור להיות המשחק הזה,וזה גם נראה ככה בהתחלה. מכבי פתחה עם הרבה לחימה מול חיפה אפאטית, עם לחץ והקרבה כאילו חייהם היו תלויים בכך. אולם , המחצית ננעלה בתיקו מתסכל לאחר מספר החמצות מעצבנות. לאט לאט החל לחלחל הרעיון שמא פספסנו את הצ´אנס שלנו לעקוץ, אבל אז הגיע נמני עם עוד שער בבעיטה חופשית ענקית והעניק את היתרון הכה ראוי. פה זה היה צריך להסתיים, סוף פסוק, 1-0 מוצדק מאין כמוהו. אבל לא. אז הגיעה מסכת של טעויות שאלמלא תוצאתה היתה כה מתסכלת, היא אפילו היתה קומית למדי. יחיאל נגע ביד באופן טיפשי להחריד אבל לפני שכבר חשבתי איזה גורל אכזרי אני מייחל לו על השטות הזו, נראה היה שהלחץ של נמני את רוסו נשא פירות. תבריזי הלך לקוון, עשה מעשה מנשה משיח וביטל את רוע הגזירה. עוד לא הספקנו לחגוג ולתהות כמה בכיינות לדורי דורות עוד נשמע על הפנדל המפורסם שנגנב מחיפה, ותבריזי החליט להמשיך בטיוליו והגיע לצד השני. שם הקוון סיפר לו סיפור אחר. אז ביצע יקירינו תבריזי פליק פלאק שלא מבייש רקדנית ממוצעת של אתי פולישוק, והחליט שאף על פי ולמרות הכל יבעט פה פנדל. מה הבעיה פה? קודם כל, תעזבו צדק, יחיאל היה כזה קרוב לשחק כדוריד ולצאת בשלום, למה סתם להתגרות? דבר שני, סוגיית מקור המידע של אל עוברה. הרי עצם העובדה שדווקא הוא הבחין בנגיעת היד נראתה תמוהה גם לתבריזי עצמו, אם לא בלתי אפשרית. האם צריך היה לקבל תבריזי את עדותו כשהוא יודע שהדרך היחידה שהיא יכולה להיות ודאית היא כתוצאה מהטלוויזיה? אולי הגיעו כאן לצדק בסופו של דבר, אך הדרך שאליו הגיעו אליו אינה תקינה, ובמקרים כאלו צריך להפריד בין צדק לעיקרון. בכל מקרה, אם העסק לא היה מתסכל ומתעתע מספיק, בא הפנדל עצמו וגרם לנו שוב להחליף שמחה באכזבה בקצב מסחרר. קאלה זיהה את הפנדל הגרוע של קטן, זינק נכון אבל במקום לתפוס כמו שצריך, או לפחות ללכת על בטוח ולהדוף, הכדור חמק לו, והמשחק מאז חמק לנו מבין האצבעות. באותו רגע זה נראה גמור. אבל אז בדיוק זה היכה בי. זה היה חייב לקרות, זו אותה נגיחה של קייסי. אותו שער שיוויון סתמי שבא לאחר משחק נהדר. הבעיטה של ביטון באוויר לאחר הנגיחה של קייסי התחלפה בהשמטה של קאלה. זה היה השער שאמור להוציא לנו את כל האוויר מהמפרשים, לסגור את הארון ולקבור אותנו סופית, להחזיר אותנו מתוסכלים מהפספוס לנצל את היכולת המעולה שלנו. בשארית המשחק נמדדה מכבי, נמדד אופייה, האם היא קבוצה שיכולה להשיב בשער כמו של תורג´מן, כזה שיכריז בקול גדול שאנחנו ווינרים ואין מצב שאנחנו משאירים לחיפה אף נקודה פה. אבל לא. כמעט ויכלתי לשמוע את ה"פפפפפפפ" ברקע. האוויר בבלון לאט לאט יצא, פתאום הכל התכווץ, ומצאתי את עצמי מקווה שבוא נגמור את זה בתיקו ויחיאל בן זונה. זה לא זה. יש יופי של קבוצה העונה, למרות הכל. אנחנו יכולים לראות עוד הרבה תצוגות נהדרות העונה, אך את מילת ה"א", אני רחוק מלבטא כרגע. אולי בכל זאת, חזרנו קצת יותר מדי אחורה. לימים שתיקואים מול חיפה היו דבר שבשגרה וחיפה התרגלה לתסכל אותנו בדקות הסיום עם גולים של בניון וחרזי. זו כנראה עונת ניר לוין. אולי זה לא כזה גרוע, בעיקר בגארבג´. אולי גם חייבים איזה עונה כזו שתבוא לפני, שתראה שלמרות שלא הכל מואר, אי שם בסוף אתה מבחין בניצוץ קטן שנדלק. שיש תקווה. אבל אין מה לעשות, זה, זה פשוט לא זה.
*זה אמנם מאוחר, אבל זה מה יש... זה אולי היה המשחק הטוב העונה של מכבי, כולל הדרבי. רוסו עלה בטירוף ושיתק כל שחקן שהתקרב אליו, שפונגין ושטרית היו פשוט נהדרים באגפים, מרטינוביץ´ הראה שוב למה הוא רכש כ"כ מצויין, וגם פרץ היה מעולה גם אם לא תכליתי. ובכל זאת, זה לא זה. זה היה משחק המבחן, במסגרת ההשוואות לעונת האליפות, אין ספק מה היה אמור להיות המשחק הזה,וזה גם נראה ככה בהתחלה. מכבי פתחה עם הרבה לחימה מול חיפה אפאטית, עם לחץ והקרבה כאילו חייהם היו תלויים בכך. אולם , המחצית ננעלה בתיקו מתסכל לאחר מספר החמצות מעצבנות. לאט לאט החל לחלחל הרעיון שמא פספסנו את הצ´אנס שלנו לעקוץ, אבל אז הגיע נמני עם עוד שער בבעיטה חופשית ענקית והעניק את היתרון הכה ראוי. פה זה היה צריך להסתיים, סוף פסוק, 1-0 מוצדק מאין כמוהו. אבל לא. אז הגיעה מסכת של טעויות שאלמלא תוצאתה היתה כה מתסכלת, היא אפילו היתה קומית למדי. יחיאל נגע ביד באופן טיפשי להחריד אבל לפני שכבר חשבתי איזה גורל אכזרי אני מייחל לו על השטות הזו, נראה היה שהלחץ של נמני את רוסו נשא פירות. תבריזי הלך לקוון, עשה מעשה מנשה משיח וביטל את רוע הגזירה. עוד לא הספקנו לחגוג ולתהות כמה בכיינות לדורי דורות עוד נשמע על הפנדל המפורסם שנגנב מחיפה, ותבריזי החליט להמשיך בטיוליו והגיע לצד השני. שם הקוון סיפר לו סיפור אחר. אז ביצע יקירינו תבריזי פליק פלאק שלא מבייש רקדנית ממוצעת של אתי פולישוק, והחליט שאף על פי ולמרות הכל יבעט פה פנדל. מה הבעיה פה? קודם כל, תעזבו צדק, יחיאל היה כזה קרוב לשחק כדוריד ולצאת בשלום, למה סתם להתגרות? דבר שני, סוגיית מקור המידע של אל עוברה. הרי עצם העובדה שדווקא הוא הבחין בנגיעת היד נראתה תמוהה גם לתבריזי עצמו, אם לא בלתי אפשרית. האם צריך היה לקבל תבריזי את עדותו כשהוא יודע שהדרך היחידה שהיא יכולה להיות ודאית היא כתוצאה מהטלוויזיה? אולי הגיעו כאן לצדק בסופו של דבר, אך הדרך שאליו הגיעו אליו אינה תקינה, ובמקרים כאלו צריך להפריד בין צדק לעיקרון. בכל מקרה, אם העסק לא היה מתסכל ומתעתע מספיק, בא הפנדל עצמו וגרם לנו שוב להחליף שמחה באכזבה בקצב מסחרר. קאלה זיהה את הפנדל הגרוע של קטן, זינק נכון אבל במקום לתפוס כמו שצריך, או לפחות ללכת על בטוח ולהדוף, הכדור חמק לו, והמשחק מאז חמק לנו מבין האצבעות. באותו רגע זה נראה גמור. אבל אז בדיוק זה היכה בי. זה היה חייב לקרות, זו אותה נגיחה של קייסי. אותו שער שיוויון סתמי שבא לאחר משחק נהדר. הבעיטה של ביטון באוויר לאחר הנגיחה של קייסי התחלפה בהשמטה של קאלה. זה היה השער שאמור להוציא לנו את כל האוויר מהמפרשים, לסגור את הארון ולקבור אותנו סופית, להחזיר אותנו מתוסכלים מהפספוס לנצל את היכולת המעולה שלנו. בשארית המשחק נמדדה מכבי, נמדד אופייה, האם היא קבוצה שיכולה להשיב בשער כמו של תורג´מן, כזה שיכריז בקול גדול שאנחנו ווינרים ואין מצב שאנחנו משאירים לחיפה אף נקודה פה. אבל לא. כמעט ויכלתי לשמוע את ה"פפפפפפפ" ברקע. האוויר בבלון לאט לאט יצא, פתאום הכל התכווץ, ומצאתי את עצמי מקווה שבוא נגמור את זה בתיקו ויחיאל בן זונה. זה לא זה. יש יופי של קבוצה העונה, למרות הכל. אנחנו יכולים לראות עוד הרבה תצוגות נהדרות העונה, אך את מילת ה"א", אני רחוק מלבטא כרגע. אולי בכל זאת, חזרנו קצת יותר מדי אחורה. לימים שתיקואים מול חיפה היו דבר שבשגרה וחיפה התרגלה לתסכל אותנו בדקות הסיום עם גולים של בניון וחרזי. זו כנראה עונת ניר לוין. אולי זה לא כזה גרוע, בעיקר בגארבג´. אולי גם חייבים איזה עונה כזו שתבוא לפני, שתראה שלמרות שלא הכל מואר, אי שם בסוף אתה מבחין בניצוץ קטן שנדלק. שיש תקווה. אבל אין מה לעשות, זה, זה פשוט לא זה.