זה חייב להיות ככה?

[כיפה וסנדלים]

זה חייב להיות ככה?

זה מתחיל בסוף כיתה ח` פתאום אתה שם לב שכל ערב שבת אתה יורד לסניף, ומוצ``ש וברור שגם שלישי. בכתה ט` הסניף הוא ממש כל החיים ומתחילים הויכוחים עם ההורים: יום שלישי רגיל, למה חזרת ב4 בבוקר? כיתה י`- הדרכה, גאה ללבוש חולצת תנועה. ובכלל הסניף זה אני. כיתה י``א - כולם בסניף כבר מכירים אותי וגם במחנות. י``ב עוזרים לצעירים שעוד מדריכים, שחנ``שים עם מדריכות ב-י` וכעס על הבוגרים שלא יורדים. שיעור א`- יורדים כשנמצאים בבית ומרגישים הכי משקיעים בעולם. צבא- בהתחלה עוד יורדים עד שנמאס. למה הבוגרים מפסיקים להגיע כ``כ מהר?

 

[איתמר זלק]

זה לדוגמא שרשור חשוב וערכי- לאלנצלש

תאמת אני מתפלסף עכשיו וזה רק כי שמעתי על זה משהו מאיזה רב באיזה סמינריון: כל חייו של ילד דתי הם במסגרת חיי קהילה שעוד יותר מתחזקים בתקופת גיל ההתבגרות כשהצורך בחיי חברה גדל משמעותית החיים של ילד כזה סובבים סביב נושאי חברה ופחות בנושאי "העיר" (כמו כלכלה, בריאות, רווחה, אוכל וכל הדאגות והצרכים שסובבים את "אנשי העיר") לאט לאט הילד גדל ונהיה כבר בוגר שמתנחל בסניף כמו שנאמר לפני ואז בהדרגה זה נפסק והאדם (מחילה על הפלסף) -מתברגן הדאגות שלנו נהיות יותר בורגניות ופחות קבוצתיות אם בנעורים היה הצורך להיות נחמד ולפעמים לעזור לאנשים אם היה זה צורך של אנושיות ועזרה הרי שבבגרות תחשב פראייר הרי מה מסמל כל כך את הפראייר-חוסר האכפתיות הקבוצתית! (עכשיו החלק עם ההגיון ומה הקשר של כל זה) מעצם ההתברגנות של האדם הוא לא מוצא צורך ותכלית בפעילות חברתית תנועתית (אם תרצו) כמו בני עקיבא. חלק מן האשמה זה חוסר המסלולים: בכיתה י' יש הדרכה או חבריא ב' ואז אחרי כיתה יב' נגמר בני עקיבא (אולי חוץ מלבנות השירות הלאומי) גם בגלל חוסר המסלול המובהק וגם בגלל ההתברגנות וכאן נפסקת הפעילות, כאן נגמר המסלול!. אז בקיצור אני חושב שזה לא חייב להיות ככה אבל אין לנו בנמצא כרגע (וגם לא בעוד 10 שנים) משהו שיכול לחפות או להפסיק את ההמנעות הזאת מתנועת נוער או במקרה הזה מבני עקיבא. *מצטער אם זה לא ברור פשוט אין לי מושג איך להשתמש בסימני פיסוק

 

[כיפה וסנדלים]

לפי מה שהבנתי...

נתת 2 נקודות, או שזה משהו טבעי, או שאין מסלול. ברור שקשה לחשוב על מסלול לחבר`ה שיש להם 3 ימים חופשיים בשבועיים. ובכל זאת הם מגיעים לשבתות אירגון. בואו ניקח אתגר לחשוב על זה.

 

[yos9]

זה ממש נכון!

ונראה לי שזה קורה גם בגלל שאין להם מה לעשות בסניף, הרי אין להם פעולה, אם הם באים זה בשביל להפגש כל השבט, ואת זה עושים גם מחוץ למסגרת בני עקיבא.

 

[פרפר8]

זה פשוט טבעי.

זהו, סיימו, נתנו ת'תרומה שלהם. נגמר. אולי הם ישלחו את הילדים שלהם לבנ"ע.

 

[ורודת שורש]

אבל זה לא טוב שזה ככה.. ../images/Emo4.gif

 

[איתמר זלק]

כן נו ברור יש הסכמה כללית כלפי זה

הרי אין שום צד טוב בזה שאין מסלול בני עקיבאי למבוגרים להפך אפילו ישנם המוני צדדים טובים לזה

 

[ורודת שורש]

אז אולי נעשה משהו?..

אפשר תמיד להשפיע על ההורים (במידה והם לא מבוגרים מדי..) או על האחים הגדולים..

 

[yos9]

השאלה היא-

אם יהיה משהו הם יבואו? זה לא תמיד מסתדר כי בסניפים קטנים (כמו שלנו) יש מעט בוגרים והם רוב השבתות לא נמצאים, ושהם נמצאים הם אולי יותר רוצים להיות בבית... נראה לי שפה כל סניף צריך לחשוב עם עצמו, ולראות אם זה שייך.

 

[ורודת שורש]

../images/Emo204.gif איזה סניף אתה?..

הסניף שלנו נחשב לסניף טיפולי.. באמת שזה אפשרי.

 

[yos9]

סניף מכמש

השבטים הקטנים יותר דווקא גדולים, (30 חניכים בכל שכבה, אם מערבבים בנים ובנות) אבל השבטים הגדולים יותר מאוד קטנים, השבט שלי זה נצח- אחיה יחד. ולכן, אם רוצים לארגן משהו לבוגרים, צריך שבת שכולם יהיו כדי שיהיו נוכחים...

 

[ורודת שורש]

אוקיי..

שולחים מכתבים לבוגרים (קשרים וזה.. לא בעייה.), קובעים שבת מסויימת.. הכל תלוי בכח רצון.

 

[כיפה וסנדלים]

צודקת.

אם לשבת אירגון הם מגיעים...

 

[yos9]

לא אמרתי שלא ננסה,

לדעתי זה רעיון מצויין. רק אמרתי שלא בכל סניף זה יהיה כל כך פשוט.

 

[ורודת שורש]

../images/Emo204.gif אתה לא יכול לדעת

אם זה יהיה פשוט בסניף מסויים.. אם לא מתמידים-זה לא ילך.

 

[בקי הלמן]

הסניף שלנו לא!!

נוית לא יפה ללכלך על הסניף שלנו... ניסינו לתקן את מה שהיה אבל הכל נשאר אותו דבר.. זה מה שקורה שאנשים לא לוקחים על עצמם אחריות.. ונותנים לאנשים אחרים שיעשו את זה..

 

[ורודת שורש]

האמת היא שזה די מטריד.

מה העניין, הרי כולנו לוקחים חלק בדרך חיים. בני עקיבא זה לא עוד משהו שעברת בגיל ההתבגרות, זה חלק ממך. הבחירות האישיות שלנו מושפעות בדרך כלשהי מבני עקיבא. כנראה שיש אנשים שחושבים שבני עקיבא זה מקום של "ילדים קטנים" לכאורה, אז הם לא מוצאים את עצמם שם. בדיוק דיברתי על זה עם אחי, שהוא בשבט אמונה. הוא אמר שלדעתו הוא צריך לחזור לסניף, רק שיש בעייתיות קטנה-הוא יותר גדול מהבוגר הכי גדול ששורץ שם.. אז לאחר כמה דיונים הגענו למסקנה שאפשר לחזור לסניף,דרך העברת פעולות (בער"ש או אפילו בסעודה שלישית!!!), ואם אפשר, בהתערבות בחיי הסניף. וכמו השיר שרובנו מכירים: "זה לא קשה בכלל-זה דווקא קל!"

 

[כיפה וסנדלים]

אחרי שהסכמנו...

שצריך לעשות משהו. עכשיו, מה עושים תכל`ס? יש רעיונות?

 

[Skicker]

ממה שאני יודע

עכשיו בסניף הקודם שהייתי בו עושים סעודה שלישית ואז גם הבוגרים ואלה שאין להם למה להגיע באים לזה

 

[כיפה וסנדלים]

רעיון טוב...

בסניפים קטנים אצלנו התפצלו, החבר`ה שגרים רחוק עושים סעודה שלישית בנפרד...