תודה, תודה לכם על העידוד, קשה לי להמליץ, אני
הכותבת ולא אובייקטיבית בכלל.אבל קראתי באחת הביקורות שהספר רגיש ,קריא ועצוב. כאן רני רוצה להדגיש-
הספר מכסה תקופת חיים עד 1988,עת נולד בני. אין עצב,יש שמחה והודיה.החיים קיבלו דחיפה ותפנית חיונית, וכשאני מדברת על הספר האוטוביוגרפי אני מזכירה את העובדה שאני מאושרת וטוב לי בחיי,לא חשוב מצב הבריאות. חשוב העולם הפנימי. וכתיבת הספר רק עזרה לי לחזק את מצבי.וכמובן-בני החמוד, חברתו מזה 7 שנים... שרק ישאר טוב.
תודה לכל אחד ואחת, ויום טוב.