זאת שעת תמיכה!!!

אבח"י

Well-known member
אבחי, מה שלומך עכשיו?....
מחזיקה אצבעות לשקט שיבוא כבר מבחוץ, וייקל עלינו להתקדם לקראת השקט שבפנים בפנים.
ספר איך אתה....
אהלן
אני כבר בן 66, ילד לא קטן. עברתי מאז לידתי כמה מלחמות, אירועים, טילים, פיגועי טרור.
אבל החרדה הזו, כשהבית שלך רועד בגלל נפילה קרוב אליך, המקלט המוזנח, מלא הפרעושים, נכדה קטנה בבית. אני חרדתי שלוקח תרופות על מנת לייצב את עצמו - החרדה הזו אמנם נשלטת יחסית, אבל הגוף מגיב בעוצמה.
אחר כך הלכתי לישון ובת זוגי אמרה, שכרגיל כשאני ישן אני לא שומע כלום, וכך נמנעה ממני עוד שעה של בומים מפחידים.
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אהלן
אני כבר בן 66, ילד לא קטן. עברתי מאז לידתי כמה מלחמות, אירועים, טילים, פיגועי טרור.
אבל החרדה הזו, כשהבית שלך רועד בגלל נפילה קרוב אליך, המקלט המוזנח, מלא הפרעושים, נכדה קטנה בבית. אני חרדתי שלוקח תרופות על מנת לייצב את עצמו - החרדה הזו אמנם נשלטת יחסית, אבל הגוף מגיב בעוצמה.
אחר כך הלכתי לישון ובת זוגי אמרה, שכרגיל כשאני ישן אני לא שומע כלום, וכך נמנעה ממני עוד שעה של בומים מפחידים.
אולי התרופות מרדימות אותך חזק. וטוב שנחסכה ממך השעה הקשה הזאת.
זה באמת נורא המצב פה. ולאורך שנים, שוחק את הנשמה.
כוחות. ותכתוב מה שלומך.
מתפללת ומקווה לטוב
(מפינת העץ הירוק והשקט שבהם אני כעת, וגם אליך בוא יגיעו, אמן)
 
אהלן
אני כבר בן 66, ילד לא קטן. עברתי מאז לידתי כמה מלחמות, אירועים, טילים, פיגועי טרור.
אבל החרדה הזו, כשהבית שלך רועד בגלל נפילה קרוב אליך, המקלט המוזנח, מלא הפרעושים, נכדה קטנה בבית. אני חרדתי שלוקח תרופות על מנת לייצב את עצמו - החרדה הזו אמנם נשלטת יחסית, אבל הגוף מגיב בעוצמה.
אחר כך הלכתי לישון ובת זוגי אמרה, שכרגיל כשאני ישן אני לא שומע כלום, וכך נמנעה ממני עוד שעה של בומים מפחידים.

הפתרון די פשוט, לך לישון לכמה ימים, או סתם תקנה אטמי אוזניים ותתנתק מהחדשות.
 

אבח"י

Well-known member
בעיקר בקומה ליד המדרגות
ומה מרגישה לא נוח להיות ליד אנשים .
קשה הענין הזה. במיוחד אם מישהו פתאם הופך "נחמד ודביק" ומעז לגעת בך, כלומר חודר למרחב הכי פרטי. אבל לפעמים אין ברירה. אני, למשל, משדר החוצה כזו עוינות, שאף אחד גם לא מסתכל עלייי.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
בעיקר בקומה ליד המדרגות
ומה מרגישה לא נוח להיות ליד אנשים .
היי יקירה,
שולחת חיבוק וירטואלי מרחוק,
מצד אחד האיום מבחוץ מחייב כניסה למרחב מוגן
ומצד שני המרחב המוגן מחייב יציאה מהמרחב הפרטי והאישי
אל הציבורי: מקלט/חדר מדרגות.
והחרדות מתעצמות בגלל האיום של הארטילריה
אך גם מהאיום של להיות ליד אנשים.
אולי הם יגעו בטעות,
אולי ידברו או יפנו
אולי הם יציקו עם שאלות
אולי יביעו דיעות
אולי יציעו הצעות
ולמה הם לא עוזבים
אותנו בשקט ונותנים לנו מנוחה.
מקוה שבקרוב מאוד לא נאלץ לשהות בחדרי מדרגות ומרחבים מוגנים.
שנדע ימים של בשורות טובות ושקט.
מתנדבת סה"ר
 

שירה כמים 1959

Well-known member
אני רק רוצה להזכיר שא.נשים יכולים לתת גם אמפטיה ונחמה.
יתכן שאנחנו בכלל נםגשים בחדר המדרגות ולא יודעים שאנחנו מכירים מכאן:)
 
למעלה