זאת רק אני או שעולם משובש על דעתו (קצת)

[אמא פעם נוספת]

זאת רק אני או שעולם משובש על דעתו (קצת)

אין מושג מאיפה להתחיל, אז התחיל מהעובדות. הקטנצ'יק עוד לא בן שנתיים. בגן איתו יש מי שחגג שנתיים בשנה שעברה ויש גם השנה. אנחנו גרים בעיר יקרה ומפונפנת . מצב הכלכלי שלנו היום סדר+ . אבל שנינו באים מרקע מורכב (סיפור ארוך) ויחס שלי לכסף מורכב עוד יותר.
שנה שעברה יום הולדת שנתיים עשו ממותג כולל סוכריות עם פוקויו ושם הילד.הקטנצ'יק עוד לא היה מזהה את פוקויו

השנה עשו יום הולדת הפקה עם ליצנית,ליטוף חיות וקייטרינג.
הגננת אומרת לי איפה לקנות תיק לילד (שעולה 70 ש"ח) כי עד כה קניתי זולים ולא מוצלחים במיוחד

הקטנצ'יק הגיע עם מעיל "חדש" (בפועל ממש לא חדש ואני בכלל לא מתה עליו ולא בטוחה שהוא חם מספיק) אבל התהלבות מהמעיל החדש... גם של הגננת וגם של אחת האימהות הייתה בשיא. אותה אימא סיפרה לי שהיא הזמינה עשרות בגדי מעבר מחול. הרי עונת המעבר אצלנו ממש ארוכה

כמובן שהדברים שכתובים בריכוזיות כזו נראים אחרת..
ואיפה הבעיה? אני הבעיה. יש לי כמה טראומות בעבר שמתעוררות מדי בזמן האחרון. גדלתי על אסכולה שקונים כשצריך ולא בגלל שרוצים. אני מאמינה שצרכנות לצורך צרכנות מיותרת. אבל לאור ריבוי הקניות של כל העולם, ורואים את זה ממש חזק בפייסבוק, מוצאת את עצמי מהרהרת כל פעם מחדש . מוצאת את עצמי בתנועה בלתי רציונלית בין
לקנות עכשיו ולא לחכות למבצע -כי מגיע לו
לבין לעבור עשר חנויות ולבזבז שעות אחרי חיפוש תמורה הכי טובה לכסף...
בין לקנות בגד ליציא (שילבש אותו פעמים בודדות) כי מגיע לו (ולי) לבין לא לקנות מה שנחוץ...
הפער בין מה צריך ומה רוצים...
ועכשיו מתווסף גם גורם הסביבה. ובגלל ההיסטוריה, ממש לא בא לי להרגיש שאני חוסכת על הילד או שהילד שלי "לא נראה פטטיבי מספיק" ובא לי להרוג את עצמי על המשפט האחרון

 

[להעלות ליגה]

אני קונה כשאני רוצה

אם ממש בא לי על משהו לי או לילדים אני אקנה
בדרך כלל מחכה למבצעים
וגם לא קונה המון
הכל בגדר הסביר
לגבי הימי הולדת תתעלמי
זה הפך לתחרות שאני פרשתי ממנה מזמן
אני עושה ימי הולדת מקסימים
אבל לא ממותגים ובטח שלא מביאה קטרינג
מצד שני אם יש אמא שבא לה להביא קטרינג ולהנחית ילד בן 5 ממסוק
שתהנה
התחרות הזאת נמצאת בכל תחום בחיים
גם בקבלת שבת שפעם היתה עם חלה ואיזה וופל
לגבי הגננת אולי היא ראתה משהו חמוד והמליצה
את יכולה להשאיר את זה בגדר המלצה
בקיצור את לא בתחרות עם אף אחד
תעשי מה שמרגיש לך לנכון
ושימי פס על כולם

 

[אמא פעם נוספת]

הלוואי עליי...

הלוואי עליי לקנות מה שאני רוצה. אני כל כך "מורגלת" לקנות "מה שצריך" שזה אצלי באוטומט ולפעמים בלופ. כמו שסיפרי על שעות של חיפושים.
אני צריכה לעבוד על זה יותר. על מה שאני רוצה.

 

[להעלות ליגה]

אני לא מתפרעת

ואין לי כסף מיותר
ואני לא כל היום מבזבזת
אבל כן..אם אראה משהו שאני רוצה
-וידוי- לרוב זה יהיה משהו לילדים
אז אני קונה
לדוגמא המשחק שהמלצתי עליו לאחת הגולשות
Magformers
יקר נורא בעיניי
350 שח
ויכולתי לקנות חיקוי ברשת בחצי מחיר
אבל רציתי לקנות להם כאן ועכשיו את המקורי
למרות המחיר היקר

 

[אמא פעם נוספת]

 

[Rossay]

אני כ"כ מבינה אותך

אולי אין אצלי רקע מורכב כ"כ, אבל גם אני נעה על המטוטלת בין מה שהוא צריך ומה שיש לכולם והתפיסה שלי שזה מיותר
אז קודם כל , יום הולדת, אנחנו לא חגגנו אירוע גדול, לא בגיל 2 לא ב3 (וגם לא ב4 אבל נשאיר בצד), רק את המשפחה הקרובה הזמנו לציין את הארוע, מספיק חגיגי לטעמי
בגדים, נושא רגיש, במיוחד כי הסבתא מתלוננת, ולכן אם היא רוצה שתקנה, אז יש לו בגדים יותר "שווים" שהיא קנתה ופחות, נחכה שייגדל קצת ואם זה יבוא ממנו נחשוב מחדש
לדעתי התחושות האלו לא ייעלמו, מדי פעם מוותרים לפי כולם ומדי פעם "חוסכים"
ואני רק מתנחמת בעובדה שאני יכולה להתלבט בדברים האלו, כי שוב יש לנו את האפשרות אם נרצה לקנות הכל חדש אבל אנחנו בוחרים שלא.

 

[אמא פעם נוספת]

כבר הרווחתי

כל כך שמחה שמבינים אותי, אפילו אם קצת. כי אין כאן בעיה אמיתית, רק בראש

המשפט האחרון שלך הוא הכי נכון בעיניי. רק שאני מתקשה לעצור חפירות... ומרוב לחץ כבר לא מאמינה בהחלטות של עצמי

 

[כבשה0פועה]

תאמיני בעצמך, אמא פעם נוספת

כמוך גם אני לא בעד הפקות מוגזמות ומנקרות עיניים בימי הולדת, בטח שלא בגיל הרך (אבל גם לא בגיל הגן וביה"ס) ואת הכסף הפנוי שלנו עדיף להשקיע בטיול משפחתי, בהצגות, באוכל בריא ובאירוח של החברים.למעשה - גם אם הייתי חושבת שונה ממך, הרי את האמא של הבן שלך ואת יודעת מה נכון עבורו וגם עבורכם כמשפחה, נכון ערכית וכלכלית.
נשמע שאת מודעת ושקולה, והבן שלך אהוב ויגדל להיות ילד שמח ומאושר גם אם תחגגו לו יום הולדת בחוג המשפחה בלבד.

 

[kramerkaren]

אני עשיתי החלטה עם עצמי. "כולם" לא מעניינים אותי

(אלוהים, הפכתי לאמא שלי)
אני לא אקנה כי לכולם יש. אני לא אעשה כי כולם עושים. אני אעשה ואקנה מה שנכון לי ולמשפחה שלי.
אני לא אחפש ב 20 חנויות בשביל הנחה של 20 או אפילו 50 שקלים (או 100 או 200, תלוי מה מן הסתם) שקלים, כי הזמן שלי והאנרגיות שלי גם יקרות. אני כן אעשה מחקר אינטרנטי. אני אדע מה המחיר שאני מוכנה לשלם ולא אתפשר.
אני לא חושבת שאני חסכת על הילדים שלי, אני חושבת שיש לי ערכים וסטנדרטים שיותר חשובים לי מאשר עוד צ'צקעס.
אני לא חושבת ש"מגיע" ילדים שלי דברים. אני חושבת שהם צריכים דברים מסוימים והשאר זה מותרות. מותרות לפעמים אני משקיעה בהם ולפעמים לא. תלוי בהמון גורמים.
&nbsp

 

[אמא פעם נוספת]

לגבי "מגיע לי"....

זאת הדרך שלי לאפשר לעצמי לקנות מה שאני רוצה. אחרת לא יקנה. ועם ילדים בעיקר הבגדים / נעליים שמהם גדלים כל כך מהר בגיל הזה, אני עלולה להקלע למצב שאין לו נעליים מתאימות בזמן. כי אני מחכה ל"צריך"....
הכל בראש, כבר אמרנו?
אני לא עושה כי כולם עושים. לצורך העניין יום הולדת לא כל כך מפריע לי. לפ כי אני לא מתכננת לעשות, אלא אם אחליט שמתאים לי. ואם כן , אז השקיע בארגון, עיצוב, בישול...אבל יש עליי השפעה של מראית העין. חשבתי שהתבגרתי מספיק, אבל כנראה לא במה שקשור לקטנצ'יק

 

[mitmit11]

מצטרפת לקרן ומוסיפה

שאם זה משהו שרווח מאוד במקום בו אתם גרים זה רק ילך ויתעצם ככל שהילדים יגדלו ושווה לשקול אם זו הסביבה בה אתם רוצים לגדל את המשפחה.
&nbsp
אני גרה בחולון, בשכונה שנחשבת טובה ומבוקשת. האוכלוסיה מגוונת וכך יש כאלה שרודפים אחרי מותגים וכו ויש כאלה שסולדים מכך. חלק גדול מזה אצל הילדים נספג בחינוך. הילד שלי יכול להיות מוקף אבל אם אחנך אותו לכך שהערך והחשיבות היא לא למותג אז ההשפעה החיצונית תהיה פחותה (אך קיימת).

 

[אמא פעם נוספת]

את צודקת

אני מאמינה שגם בסביבתינו יש הורים מכל הסוגים. לצורך העניין השכנים שלנו מאוד כמונו. יחד עם זאת יש שם סבתות שקונות ומפשחה מורחבת שמעבירה בגדים/ צעצוים וכל מה שצריך. אז יש יד שניה, אבל בכמויות

לשלב של לחנך את הילד לא למותגים עוד לא הגענו... אבל נגיע

 

[מרעישה בשקט]

ברגשות מעורבים

אני גדלתי בקיבוץ בתקופה שהוא עוד היה קיבוץ.
זה אומר שכל חצי שנה היינו נשלחים למחסן הבגדים, שם אחת העובדות היתה בודקת מה קטן ומה אפשר להעביר אלינו מילדים גדולים יותר. במקרים מאוד נדירים הייתי מקבלת בגד חדש, וגם אז לא היו לי יותר מדי אפשרויות, בתור הילדה הכי קטנה פיזית בשכבת הגיל שלי.
כשעזבנו את הקיבוץ היו קשיים כלכליים, והחינוך שאני קיבלתי הוא שקודם כל מנסים לתקן את מה שניתן לתקן ורק כשבאמת אי אפשר לתקן יותר, קונים חדש (תקף לבגדים אבל גם לכל דבר אחר).
עבור הבת שלי אני מקבלת המון בגדי יד שניה מקרובי משפחה ומשתמשת בהם בשמחה. חלקם בלויים ומשמשים בעיקר כפיג'מות, חלקם חדשים לחלוטין.
כשאני קונה לה אני משתדלת מאוד לקנות במבצעים. אני לא קונה "בגדי יציאה" או "אירוע" או מה שזה לא יהיה. היא ילדה, צריך להיות לה נוח ונעים והיא יפה בלי קשר למה שהיא לובשת. מעט הבגדים החגיגיים בארון שלה הם דברים שקיבלה במתנה או משקיות היד שנייה מהמשפחה.
מצד שני יש לי תקופות שבהן אני ממש נהנית מקניות, ואז אני קונה יותר (עדיין בזול, אבל יותר), או קונה גם באינטרנט: חודשיים אחרי אני עדיין אוספת חבילות של דברים שרכשתי בעלי אקספרס ב-11/11.
הבת שלי בת 3, ועד כה ימי ההולדת כללו התכנסות של המשפחה הקרובה בלבד, בלי הפקות ובלי דרמה וגם יום ההולדת הבא שלה יהיה כזה.

מסכימה עם המגיבות האחרות שאם הסביבה שלכם היא כזו שמקדשת את הרכישות ועם מודעות צרכנית נמוכה, ההתנגשות בין הערכים רק תגדל ככל שהילד יתבגר.

 

[כפרקי]

את ממש לא לבד

אני ניצלתי את אסיפת ההורים של תחילת השנה כדי לבסס קווי התנהגות שאני יכולה לחיות איתם. היתרון בגן עיריה זה שאפשר לשחק על "אולי לא כל ההורים יכולים להרשות לעצמם" אפילו שאנחנו בסביבה עם מעמד כלכלי טוב.
לשמחתי הצטרפו אלי עוד הורים שטענו נגד הצבת רף גירוי גבוה בגיל כל כך צעיר (חובה וטרום חובה) וחינוך לבזבוז (לדוגמה המתנות הזולות שמתפרקות תוך דקה שמקבלים בימי הולדת).
מאז האסיפה, נעלמו ימי ההולדת ההמוניים במשחקיות (היו מעט בתחילת השנה לפני האסיפה).
אז למרות שהסביבה יכולה להרשות לעצמה, קיום דיון חינוכי, ולא כלכלי, בנוכחות כל ההורים בתחילת השנה עשה הבדל.
בתחילת השנה היו שלושה ימי הולדת במשחקיות של חברות של הבת שלי ואז היא דיברה על זה שהיא רוצה גם. מאז שמעתי ממנה על חברות שחגגו ימי הולדת (5,6) בקרב המשפחה והרצון בהפקה התפוגג מעצמו והיא מצפה להתכנסות המשפחתית.
אגב, טיעונים עם רקע חינוכי "סותמים פיות" יפה מאוד במיוחד לצוות חינוכי.
לגבי הבגדים, אנחנו מקבלים הרבה יד שניה. הילדים שלי מכירים את הילדים שהעבירו אליהם וככה נולדו ה"מותגים" "עידן הבת", "כפיר" ו"איתי" שבעיני הילדים שלי שווים הרבה יותר מהמותג המקורי שאליו שייכים הבגדים. הם גם גאים להעביר הלאה בגדים שלהם. השאלנו לשכנה מעיל של הבת לחורף והילדה מתמוגגת כל פעם שהיא רואה את הקטנה לובשת את המעיל "שלה" (שבעצם קיבלנו ממשהי אחרת) וכל פעם כשמשהו קטן עליה שעדיין במצב טוב היא מבקשת להעביר לילדה אחרת שאנחנו מכירים. כי מה שלא מקולקל לא זורקים.
למיינסטרים קוראים ככה כי הוא במרכז אבל הוא לא מתקיים ללא שוליים. בכל מה שקשור לחינוך כלכלי אחראי יש שוליים מאוד רחבים פה בארץ ואת יכולה להרגיש בהם בנוח.
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

וואלה, חבל שנעלמו ימי ההולדת במשחקיות.

אני לגמרי בעד ימי הולדת חווייתיים לילדים, ולא ברור לי למה מתייחסים לזה כאילו זו חוויה רק לילד החוגג - זו חוויה לכל הילדים. אני מאוד משתדלת לאפשר לבת שלי ללכת לכל ימי ההולדת, שמעבר לכך שהנוכחות שלה משמחת את הילדים החוגגים, היא גם נהנית מהחוויה השונה. מאוד חבל לי שהיא הפסידה את יום הולדת האופניים ויום הולדת השוקולד, אבל היא הייתה ביום הולדת רכיבה על סוסים, ויום הולדת חיות, ויום הולדת קוסם - וזה נהדר. דווקא לילדים שאין להם אפשרות לחוות את החוויות האלה ביום יום זה עוד יותר נחמד. ובמסיבות כאלה גם אין ממש דגש על הילד החוגג - זו פשוט מסיבה לכולם, שנועדה לשמח את כולם - אבל רק משפחה אחת מממנת...

 

[mitmit11]

משפחה אחת מממנת ויוצרת רף גבוה למשפחה הבאה...

 

[חייבתלהגיב]

למה? כל דבר שמשפחה אחרת עושה

גם המשפחה שלך עושה? כל דבר זה תחרות? אין לי מושג כמה עלו ההפעלות השונות - אני מניחה שזה השתנה ממסיבה למסיבה. מה שברור לי הוא שהילדים נהנו מאוד. כמו שכתבו פה, לפעמים חוגגים שניים יחד כדי להוזיל. אצלנו גילו שחלק מהילדים לא יכולים להגיע למסיבות בגלל מצב כלכלי, וכו' - אז ההורים מתארגנים ומסיעים את מי שזקוק להסעה. וברור שלא חובה להביא מתנה - וממילא מי שם לב למי נתן מה.
אבל למה שהילדים במצב כלכלי לא טוב לא יחוו חוויות שהילדים המבוססים חווים? יום הולדת זה בדיוק הזדמנות לספק חוויה כזאת - וכאמור, הילד אפילו לא במרכז ההפעלה, אם יש כזאת. רק כשעושים את טקס העוגה הוא במרכז - בדיוק כמו במסיבה הכי צנועה.

 

[mitmit11]

ברור שלא

אבל זה יוצר סטנדרטים, הילד לוחץ ומצפה ולוחץ עוד ורוב ההורים די נכנעים (מבין אלה שלא תכננו לעשות דבר כזה בכל מקרה).
ודוקא ביום הולדת אני ארצה שהילד שלי כן יהיה במרכז. אם זו מסיבה קטנה או גדולה זה כן לכבודו.

 

[חייבתלהגיב]

אצלנו לא רוב ההורים נכנעים.

ואני מודה שאני שונאת מסיבות שמעמידות את הילד במרכז, כאילו המסיבה היא רק בשבילו ולא נועדה לשמח גם את הילדים האחרים. אצלנו העובדה שזו המסיבה של הילדה, מעבר לטקס של העוגה וההרמה על הכיסא, מתבטאת בשלב ההכנות - הילדות משתתפות בהחלטות לגבי מה ייעשה במסיבה ואיפה, לרוב משתתפות בקישוט העוגה, וכו'. בכך מתבטאת העובדה שזו המסיבה שלהן, לא על ידי העמדתן במרכז למשך המסיבה כולה. ברור לכולם שזו המסיבה שלהן, והן מקבלות מתנות, ושרים להן ומברכים אותן בטקס העוגה ומרימים אותן על כיסא - אבל מדובר בכעשר דקות מתוך שעתיים מסיבה. השם שלהן מופיע רק על העוגה, התמונה שלהן לא מופיעה בשום מקום, הפעילות לא נסובה סביבן, וכו'.
מסיבה בעיניי, כל מסיבה, נועדה בפירוש כדי לשמח את כל המשתתפים בה. גם את החתונה שלי ראיתי כך, וכל מסיבה אחרת, כאמור.

 

[mitmit11]

הייתי בימי הולדת שבהם החוגג היה במרכז ובמקביל

ההפעלה דיברה ושימחה את כל הילדים. זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני.