ו... שרשור חדש - חויה מפתיעה שהיתה לי לאחרונה

ו... שרשור חדש - חויה מפתיעה שהיתה לי לאחרונה

לפני כמה שבועות ניהלתי עם אמא שלי שיחת טלפון ידידותית רגילה של יום יום, וגלשנו לנו לפטפוטי הא ודא כלליים. אמא שלי יודעת שאני לא מתה על ילדים ושאני ובעלי לא ממש מגלים עניין בלהביא, אבל זה לא משהו שהפך להצהרה או אישיו, אלא יותר "עוד לא", "תעזבו אותי, יש לי זמן" וכו'. היא גם לא ממש מציקה לי בנושא - לדעתי בעיקר משום שכבר יש לה כמה נכדים מאחיי. בקיצור - מפה ולשם דיברנו על אופציה שאני ואישי שוקלים של העתקה למדינה אחרת לכמה שנים לצורך איזשהו פרוייקט, משהו שעשוי לקרות בעוד כשנתיים. אני קצת בהכחשה לכל העסק כי אני לא ששה לעזוב את הארץ, הבית, החברים והסביבה. (אם אמא שלי נכנסת לפורום הזה - זהו, עכשיו היא יודעת שאני זו אני. נו שוין.). בקיצור, אמא שלי שטחה טיעונים בעד ונגד, הקשיבה לשלי ובאופן כללי ניסתה לעזור לי לברר את תחושתי בעניין. ואז הגיע המשפט המפתיע הבא: "לדעתי זה גם מאד תלוי בדבר אחד שאני רוצה לדעת : האם את וסמוי בטוחים לגמרי שאתם לא תרצו אף פעם ילדים?" לרגע נאלמתי דום. אף פעם לא אמרתי לה את זה! זה לא שלא דיברנו על ילדים - אבל אני אף פעם לא העזתי להציג לה עמדה נחרצת. לא רציתי להכאיב לה, בעיקר. אבל אמא שלי אשה חכמה להפליא (ונפלאה בכלל...) והיא כנראה הבינה לאן המסרים מתנקזים, בעיקר כשגילתה את קיומו של הפורום הזה. לפני שחשבתי, התחלתי לענות משהו בסגנון הלא כרגע וכו', ואז התעשתתי והבנתי איזו הזדמנות פז נפלה בחיקי - לומר בעדינות, אך בכנות, מה אני חושבת. אז אמרתי. אמרתי לה - בכל הכנות - שאני עדיין לא כל כך מבוגרת שאני יכולה לדעת בוודאות מה ארצה בעוד כמה שנים. שאולי דעתי תשתנה. אבל - (וההדגשה במקור) לא נראה לי שנרצה. כרגע שנינו מרגישים שזה מאד לא סביר שאי פעם נרצה. אם נרגיש אחרת, נקום ונעשה - אבל ממש לא נראה לנו סביר שנרגיש אחרת בעוד כמה שנים. והיא הגיבה מאד יפה. התייחסה עניינית לנושא הדיון וכיצד ההחלטה כן/לא ומתי משפיעה על ההחלטה על רילוקיישן. לא הטיפה, לא דיברה על אכזבה (למרות שאני בטוחה שבלבה היא מאוכזבת, לפחות קצת). זה היה מדהים. מזכך. לקחתי לי בערך ארבעה שבועות לעבד את התחושה לפני שהגעתי לחלוק אותה כאן. ולא, זה לא עושה לי חשק לעשות אאוטינג גורף. בטח לא אחרי שזכיתי שיצטטו אותי בתור לא אנושית. אבל זה בהחלט נעים, ומזכך, ומוריד איזה מתח בלתי נראה שהיה לי ברקע.
 

kiaora

New member
איזה יופי

כל הכבוד לאמא שלך על הענייניות וההבנה שאלו החיים שלכם ולא שלה
 

וירצי

New member
אני מבינה את חשיבות העניין

יש שיר אחד על אמא, ויש בו יש שורה: "איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה". לא חשוב כמה גדולות אנחנו, דעתה של אמא חשובה ונחשבת (אבל אולי לא אצל כולן). השבוע אמי אמרה לי: "הייתה תקופה שרציתי מאוד נכדים ממך (בקושי נזכרתי, כי היא מעולם לא לחצה), אבל זה עבר לי". אימהות כמו שלנו הן ברכה גדולה. שיהיו בריאות.
 
תודה

אכן קלעת והבנת אותי. אני מאד אוהבת את אמא שלי, ודעתה עלי מאד חשובה לי. לפני כמה שנים הבנתי בעצם שיש החלטות שקיבלתי על מנת לנשוא חן בעיניה (אם כי זה היה שיקול תת מודע בעת קבלת ההחלטה). יצא לי גם לאכזב לא פעם את השקפת עולמה הפולנייה, אבל גם כשהיה לה קשה, בסופו של דבר היא הצליחה להתמודד וצמחנו משם. אני אמנם רק בת 27, אבל אני עדיין מדברת כל יום עם אמי בטלפון, היא מעורה בחיי ואני בחייה, והקשר איתה חשוב לי להפליא. כפי שקשה לי לדמיין סיטואציה של הורות, קשה לי לדמיין סיטואציה בה אמי בחיים ואני לא בקשר הדוק איתה, או שדעתה לא חשובה לי.
 
אוי איזה כיך לך!

את יודעת? לרגע הפחת בי תקווה קטנה שאולי יום אחד גם אמא שלי תנהל איתי שיחה כזו ... זה כנראה לא יקרה, אבל היה לי כל כך כיף לקרוא על שיחה כזו נפלאה של אמא ובת. גם אני מעולם לא אמרתי את הדברים נחרצות, וגם אצלי זה בעיקר כדי שלא לפגוע. אמא שלי אמנם לא תתאבד אם לא אלד, אבל היא בהחלט מצפה ממני להביא לה נכדים (ובניגוד לאמא שלך אין לה עדיין נכדים, וגם לא נראים באופק נכדים שאינם ממני). אז, אני שמחה בשבילך על השיחה הזו (שבעיני היא פשוט נפלאה), וגם קצת מקנאה
 

luliy

New member
אבל גאטו

את הולכת כן להביא לה נכדים. אולי את מתכוונת שהיא תתאכזב שהם לא יהיו ביולוגים?
 
כן ולא ../images/Emo3.gif

כן, אני בהחלט הולכת להביא לה נכדים (הרבה יותר מאוחר ממה שהיא ציפתה ולא בדיוק בדרך שבה היא ציפתה, וגם לא בטוח שהיא תקבל את שלב התינוקות שהיא כל כך אוהבת, אבל אני חושבת שהיא תשמח עם מה שיש). ונכון שגם העובדה שאני מתכוונת לגדל ילדים עזרה לי להמנע מלעמת אותה עם התחושות האמיתיות שלי בנושא. עדיין, אני מקנאה בסמויה, שהיא יכולה להיות ככה גלויה עם אמא שלה, ולנהל איתה שיחה עניינית ופורה בנושא. עם אמא שלי זה לא היה קורה.
 

luliy

New member
איך אמרה לי מישהיא

לפני כמה ימים:" הפלוס בילדים זה שהם מביאים נכדים"
 
איזה יופי!

לא מזמן היתה לי שיחה דומה עם אמא שלי. ישבנו בבית קפה, אני אפילו לא זוכרת בדיוק איך זה עלה... אבל אמרתי לה, היא מאוד התעניינה ושאלה שאלות אבל ממש לא לחצה ולא הביעה ביקורת, ובמיוחד לא אמרה את המשפט המעצבן "את עוד תשני את דעתך". זה היה באמת נעים (מה שכן, במקרה שלי סבתא לוחצת על נינים...)
 
אני שמחה עבורך

ומסכימה שנעים מאד להרגיש שמקבלים אותך ולא לוחצים עלייך, במיוחד כאשר מדובר במישהו קרוב.
 

efroch99

New member
שמחה בשבילך!../images/Emo24.gif

אולי זה יעזור לך להפתח בנושא גם בעוד מקומות. כל הכבוד לאמא שלך. אצלי, אמא שלי תמיד ידעה מה דעתי בנושא, ותמיד קיבלה את זה במאה אחוז. היא אפילו די מבינה אותי.
 
אכן, כל הכבוד לה

למרות שלא בדיוק סתמתי את הגולל מחד, ומאידך הבהרתי לה (ובכל זאת אני לא בת 18...) שהסיכוי קטן מאד. ובכל אופן, לשאלתך "באמת יש אמהות כאלו?", זו שאלה יפה. מאחוריה מסתתרת השאלה - האם באמת יש אם, ובמקרה שלי אם מאד אמהית ורוצה (שרצתה יותר ילדים ממה שלבסוף הטבע אפשר לה), שמאד רוצה ילדים עבור בתה, ובכל זאת מסוגלת לקבל את האוטונומיה של בתה בחוסר רצונה ולכבד אותו. שאלה טובה. אני לא בטוחה מה אמא שלי חשב מתחת לפני השטח. מאד יתכן שהיא מאד מאוכזבת, מאד יתכן שהיא חושבת שזה יעבור לי. אחותי הבכירה הביאה ילד ראשון לעולם בגיל 32, ועד אז עשתה קולות די משכנעים של "איכסה תינוקות". (אגב - בשיחה גלויה של אחיות לפני זמן מה היא סיפרה לי שהיא תמיד ידעה שתרצה ילדים, והתזמון נבע מהחלטות כגון קריירה, מעמד כלכלי ועוד. זאת בניגוד אלי, שבאמת לא רוצה.) אמא שלי יכולה בסבירות גבוהה להיות בהכחשה כלפי מה ששמעה, ואם לא בהכחשה, אולי בהלם. אבל היא מצאה בעצמה את הגדלות לא להטפל אלי, לא ליישר אותי, ואולי גם לא לומר לי מה היא חושבת בנושא. אז כאלה אמהות כנראה יש. אמא שמסוגלת לראות את בתה עושה טעות חמורה (לדעתה), אולי להביע את דעתה בשלב כזה או אחר, אבל לא לכפות ולא לנדנד. מצד שני, בעבר היא היתה אמא מאד כופה ומנדנדת לגבי "מה צריך" ו"מה יגידו השכנים", ולכן ההפתעה הגדולה שלי וההמנעות הארוכה שלי מלדון בנושא.
 
למעלה