ושוב הוא מגיע.....
הסופשבוע שזוחל לו בקצב שונה בתכלית מימות השבוע העמוסים לעייפה, שפתאום מעורר את אותה נקודה שבמהלך השגרה מנסים לטאטא מתחת לשטיח - ולדחוק לקרן זוית - להתכחש לקיומה המאיים-משו, המעלה הרהורים נוגים-משו, המזכיר לנו את אותו בור פעור - אותו עמק הבכא - אותה כמיהה וערגה כרונית המלווה והמתלווה - לעיתים מתחזה, לעיתים חבויה ולעיתים שם במלוא עצצמתה - למגע בלתי אמצעי לנפש תאומה.... לחיבור טוטאלי ומקיף - שיצליח להתנהל בתבונה וברגישות - תוך סינתזה של הביחד והלבד - תוך שילוב של רגעי תשוקה בוערת, של התמסרות טוטאלית ושל רגעים בהם כל אחד אדון לעצמו - אך הכל אפוף שלווה - של פתו בסלו....... ופתאום הבדידות הזו אינה מעוררת פרצי בכי וצער עמוק..... פתאום פותחת לה את הדלת - לצביטה הזו - מרשה לה להתנחל שם, לא נבהלת ממנה, לא נסערת מקיומה, לא מרגישה אבודה בנוכחותה - פשוט זורמת איתה..... נותנת לה את המקום שלה, את הספייס, את הביטוי - ואפילו מצליחה להגניב לה חיבוק מנחם וחיוך מהנהן ואמפתי...
הסופשבוע שזוחל לו בקצב שונה בתכלית מימות השבוע העמוסים לעייפה, שפתאום מעורר את אותה נקודה שבמהלך השגרה מנסים לטאטא מתחת לשטיח - ולדחוק לקרן זוית - להתכחש לקיומה המאיים-משו, המעלה הרהורים נוגים-משו, המזכיר לנו את אותו בור פעור - אותו עמק הבכא - אותה כמיהה וערגה כרונית המלווה והמתלווה - לעיתים מתחזה, לעיתים חבויה ולעיתים שם במלוא עצצמתה - למגע בלתי אמצעי לנפש תאומה.... לחיבור טוטאלי ומקיף - שיצליח להתנהל בתבונה וברגישות - תוך סינתזה של הביחד והלבד - תוך שילוב של רגעי תשוקה בוערת, של התמסרות טוטאלית ושל רגעים בהם כל אחד אדון לעצמו - אך הכל אפוף שלווה - של פתו בסלו....... ופתאום הבדידות הזו אינה מעוררת פרצי בכי וצער עמוק..... פתאום פותחת לה את הדלת - לצביטה הזו - מרשה לה להתנחל שם, לא נבהלת ממנה, לא נסערת מקיומה, לא מרגישה אבודה בנוכחותה - פשוט זורמת איתה..... נותנת לה את המקום שלה, את הספייס, את הביטוי - ואפילו מצליחה להגניב לה חיבוק מנחם וחיוך מהנהן ואמפתי...
יכולה להבין את כמיהה שלך למגע, לחיבור , ליד המלטפת ....הכמיהה לרצון של בן זוג...... לא יכולה להבין את הכמיהה הזו ממקום של בדידות כי..... "מבדידות האנשים הופכים קשים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה" ככה אמרו יהונתן גפן ושלמה יידוב ........ אני מסיכמה איתם 
