בבקשה - החלק על "תפארת ישראל"
המפעל הציבורי הראשון שהוחל בו ע"י כוללות החסידיים שזכה לפרסום רב היה הקמת ביהכ"נ "תפארת ישראל" (חומר רב אסף נ. בן- מנחם, במאמרו על בית כנסת זה ב"לוח ירושלים" של ברינקר לשנת תש"ד). רבי ישראל מרוזין נטל חלק פעיל בבנייתו של בית הכנסת "תפארת ישראל" שנקרא על שמו ושימש במשך עשרות בשנים כבית כנסת מרכזי לכוללות החסידים. עוד בשנת תר"ג, כאשר לו על כוונתו של הצאר ניקולאי לרכוש את המגרש, המריץ את נציגו בא"י, ר´ ניסן, להחיש נודע את קניית המגרש ולהתחיל בבניה. שנים ארוכות נמשכה עבודת הבניה, ובפי זקני ירושלים סיפורים רבים על המערכה שהבונים עמדו בה מול השכנים והשלטונות, ועל הפגנות המחאה שנערכו במסגד עומר אשר על הר הבית, נגד בניית ביהכ"נ במקום זה, ועל כן נמשכה הבניה למעלה מעשרים שנה. לפי מסורת חסידים הורה רבי ישראל מרוזין עצמו להפסיק את הבניה, שכן הראו לו בחלום את הפסוק שנאמר לדוד המלך: "האתה תבנה לי בית לשבתי" --- "והקמותי את זרעך אחריך - הוא יבנה בית לשמי". לאחר פטירתו בשנת תרי"א, עלה על כסאו בנו רבי אברהם יעקב מסדיגורא, והלה קיים משאלת אבותיו, להחיש את הבניה. גם בימיו עמדו מכשולים רבים בדרך הבנייה והיה צורך בהתערבות בשלב גבוה ביותר, עד אשר נתקבל ה"פירמאן" (רשיון)להקמת בית הכנסת. הבניה התקדמה השלימו את הקירות והגיעו עד לגג, אולם היא התעכבה שוב בגלל חוסר אמצעים ורק בשנת תרל"ב- ל"ג הושלמה בנייתו של בית הכנסת, ובשבת נחמו, ט"ו באב תרל"ד, נערכה חגיגת בית הכנסת ברוב פאר והדר בהשתתפות החזן ר´ בצלאל אדעסער. היה זה ביהכ"נ המרכזי לעדת החסידים, אם כי עוד קודם להשלמת בנין בית כנסת זה הוקמו בתי כנסת קטנים לכוללות החסידים, ר´ משה נחמיה כהניו מחאסלאוויטש, ראש ישיבת "עץ חיים" ומגדולי הפרושים, מזכיר בחוברת "שאלו שלום ירושלים" שהוציא באייר תרכ"ז את בתי הכנסת החסידים דלהלן: ביהמ"ד חב"ד, שתי בתיהמ"ד השייכים לכולל בני מדינת עסטרייך (גליציה), וביהמ"ד השייך לכלל חסידים ווארשא "אהל משה", שנוסד בשנת תרי"א, עם בואו של רבי משה מלעלוב. עדת החסידים זכתה אפוא לבית כנסת מפואר משלה, והיה זה צעד נוסף בהבלטת קיומה והתפתחותה של עדת החסידים, והשתחררותה מאפוטרופסותם של ממוני כוללות הפרושים בשטח זה, אולם שינוי חשוב יותר היתה בניית המקוה בקומת הקרקע של ביהכ"נ. בניית המקוה המיוחדת לחסידים סיימה את הויכוח הממושך עם ממוני כוללות הפרושים שהיו שליטים בחורבת רבי יהודה החסיד והתנגדו לפתיחת המקוה בשבת, והסיפורים על דברי הריבות בנידון, זכורים עדיין ע"י זקני ירושלים. ב"פירמאן" (רשיון) שניתן בשעתו להקמת ביהכ"נ פורטו המבנים: "ביהכ"נ - בקומה עליונה, בתחתונה - חדרים לרבנים" (מגנזי ירושלים א´ ע´ ל"ב), אך למעשה הוקמה שם מקוה טהרה שצוינה לשבח ע"י ר´ משה נחמיה כהניו בחוברתו הנ"ל "אשר כמותו לא היה עדיין בירושלים ועל דבר זה זכרם לטוב, כי טובה גדולה עשו לרבים, וכפקוח נפשות יחשב לאנשים בראשית בואם לעיה"ק שהורגלו מנעוריהם לזיעת המרחצאות".