ומה עושים אם השתכנענו, אבל את הראשו

[שירה של נועם]

ומה עושים אם השתכנענו, אבל את הראשו

אנחנו עוקבים כבר שנה אחרי הדיונים בפורום. אני כבר השתכנעתי: מדובר במנהג ברברי להפליא, ולא ייאמן ששיתפנו פעולה עם זה. אבל מה עושים אם את הראשון כבר מלנו? מה יהיה אם שוב יהיה לנו בן? מה, אחד ככה והשני ככה? נו, נראה אתכם עכשיו.

 

[אבא גאה]

לבן הראשון נתנו כל יום דבש

כי האמינו שדבש נורא מחזק תינוקות. אח"כ יצא מחקר שגילה כי דבש מזיק לילדים מתחת לגיל שנה....אבל מה לעשות, הוא כבר קיבל דבש בשנה הראשונה...טוב, תודה לאל הוא בסדר.. עכשיו נולד עוד ילד, ועכשיו אנחנו כבר יודעים שדבש מזיק- אז אנחנו לא ניתן לו דבש אפילו שאחיו הבכור כן קיבל דבש. טוב, זו דוגמא אידיוטית, אבל הרעיון ברור (לא?), אם היום נודע לכם משהו והשכלתם, זה שבעבר טעיתם לא אומר שעכשיו חייבים להמשיך ולעשות טעות שוב נדמה לי שזה יכול גם להיות טיעון נהדר לילד ששואל "למה אני ככה ואחי ככה?"

 

[_יובלל_]

תשובה

אם השתכנעת שלמול ילד זאת טעות, אין שום סיבה לחזור על טעות כזאת פעם שניה. אני מניח שהסיבה שבגללה מלתם את הראשון, היא מחוסר ידע בנושא. אני מתאר לעצמי שאם בני היה נולד כמה שנים קודם, גם אני לא הייתי יודע כלום מלבד מה שכולם "יודעים", (חתיכת עור מיותרת-לא כואב-אין סיבוכים-בריא יותר-וכו´) וסביר מאד שהייתי מל אותו. אבל מרגע שנודע לי מה המשמעות האמיתית של הברית, מה הסיכון, מה הנזקים לעתיד, וכמה זה מיותר, אני לא יכול לדמיין את עצמי עושה את זה. אז כן, אחד יהיה ככה והשני ככה. מה יש? אני מתאר לעצמי שהשאלה היא איך להסביר לאחים את ההבדל בינהם. ראשית - מן הסתם יהיו בינהם עוד המון הבדלים, וחלקם הרבה יותר בולטים. אותה שאלה יכולה לעלות גם לגבי הבדלים בהנקה, שינה משותפת, גן, בי"ס וכו´. וכשנושא הברית ספציפית יעלה, אני חושב שעקרון מנחה לכל שאלה כזאת חייב להיות להגיד את האמת, כמובן בהתאם לגיל ולהבנה. אפשר להסביר את השינוי בהשקפה שלכם, בצורה ששניהם ידעו שעם כל אחד מהם עשיתם את מה שאתם ראיתם כטוב ביותר עבורם.

 

[אורית ג.]

היי שירה ../images/Emo20.gif כל הכבוד על הותק

בפורום. נעים להכיר כמה מאלה ש"קוראים בלבד". אם שוב יהיה בן, כמו שכבר אמרו (ויש איזה 50% סיכויים לכך) - אז מה? לעמוד מולו אחר כך ולומר לו: ידענו שזה רע, שזה כואב, שאנחנו לא רוצים לעשות זאת, שזה מזיק וכו´ אבל - לאחיך הגדול עשינו? לא נראה לי. גם ההורות שלי השתפרה עם הזמן : כשבתי נולדה לא ידעתי בכלל (באמת!!) שדעושים לתינוק הנולד חיסון נגד צהבת, בדיקות דם שונות ומשונות, ושמישהו בחדר התינוקות ניצל את חוסר הישע שלה ואת העובדה שלא היינו שם בשביל להתאמן עליה בהוצאת דם מהוריד (לא היה כל צרך היא היתה בריהא להפליא). רק כשקיבלתי ילדה מחוררת - חקרתי והבנתי וכעסתי. אז? על בני השני שמרתי מכל משמר (כולל איומים בתביעה , אם היה צריך ) ולא נתתי לו חיסון שנראה היה לי מיותר , אחרי חקירה ודרישה. ולא השארתי אותו לבד בתינוקיה (מזל.... מה שראיתי שם הספיק לי) אז מה אם לא הייתי מספיק "טובה" ומודעת בילד הראשון? אחד ככה והשני ככה. כן. אז מה? (אצלינו גם יצאו שניים שונים מאד בכל מקרה (רק שניהם עקשנים

), לכל אחד מרשים משהו אחר, לכל אחד תחומי עניין והתפתחות שונים) ובכלל זה המוטו בבית שלנו : אחד ככה ואחד ככה

 

[חבר קהל]

ונניח חו"ח שלבן שלך היה נגרם נזק

כדוגמת הילד המסכן שאבד שני שלישים מאיבר מינו (המקרה המפורסם של המוהל זאב ניסים). בין אם תמולי את השני ובין אם לא, אחד ככה ואחד ככה! ואם יהיה סיבוך דווקא לילד השני? תוכלי להגיד לו שבגלל שמלתם את הבכור מלתם גם אותו? אין בליבי על הורי אשר בחרו למול אותי: הם לא ידעו את אשר אני יודע היום. אך לו היו יודעים כל זאת ועדיין בוחרים למול אותי הייתי כועס עליהם מאד. לדעתי תוכלו להסביר לבנכם הראשון מדוע מלתם אותו, ומה למדתם מאוחר יותר. הדבר דומה להתקדמות רפואית: פעם חשבו כך, עתה חושבים אחרת. ישנן משפחות אשר מלו בן אחד ולאחר מכן למדו את הנושא טוב יותר ובחרו שלא למול את שאר בניהם. המפורסם שבהם הוא רני כשר, אשר הופיע בטלויזיה וסיפר כיצד הסביר לבניו את החלטותיו. גם בניו התראיינו ונראה כי הם מתמודדים היטב עם העניין. לדעתי, הכנות בין הורים וילדים היא דבר חשוב מאד ועל כן חשוב שאתם תתנו לנושא את היחס ההולם. עדיף לתקן את אשר ניתן לתיקון ולהתמודד עם תוצאות הדברים אשר אינם ניתנים לתיקון, מאשר להוסיף עוד נזקים.

 

[She Dolphin]

ומוסיפה עוד משהו ../images/Emo13.gif...

במפגש קה"ל שהיינו בו לפני כשנה, הייתה משפחה עם שלושה בנים, שרק הקטן מביניהם היה לא נימול. כמובן שהם נשאלו בנושא, כי זה די מתבקש, (מה גם שהיתה שם אם לשני בנים - אחד מהם תינוק שהתלבטה אם לימול את הקטן מאותה סיבה שאתם העליתם). הם אמרו שמעולם לא הייתה בעיה בנושא, ושהם פשוט הסבירו לבנים הגדולים יותר את העובדה שפעם הם לא ידעו כל מיני דברים שהם יודעים היום, ולכן הם החליטו לא לימול את הקטן. הם טוענים שזה התקבל בלי שום בעיות. ותוספת שלי: נראה לי שילדים ממש קטנים לא ממש יכולים להבין את המשמעות של מילה או אי מילה. צריך לזכור שהעובדות שמובנות לנו במלוא חריפותן היום, מובנות לנו ככה בגלל היותנו אנשים בוגרים, שהתנסו בשלילת זכויותינו בתחומים שונים, בטיפולים רפואיים שונים, בחיי מין מלאים וכו´, ומבינים את המשמעות העמוקה של כל זה. נדמה לי שעד שהילדים הנימולים יגדלו ויבינו את המשמעות של העניין, הם כבר יהיו בוגרים מספיק כדי להתמודד עם העניין, כמו האבות הנימולים שכאן, שלמרות שמלו אותם, הם מסוגלים "לחיות בשלום" עם העובדה שמישהו יקר להם יהיה שונה מהם, בגלל ההתקדמות של כולנו, ושזה רק לטובתו. כשמדברים ומסבירים את זה לילד קטן, אפשר לבחור בצורת ניסוח (כמו בהרבה תחומים אחרים שמדברים עליהם עם ילדים) מעודנת שתבהיר להם את הנקודה, בלי לגרום להם להרגיש שכשהם נולדו, להורים לא היה אכפת מהם מספיק, או שהם אוהבים יותר את התינוק שנולד. ולמרות שכולנו עוסקים כאן בנושא הזה, בלהט רב לפעמים, צריך גם לזכור שחייו של רוב מי שנימולו, לא נגמרו או משהו כזה בגלל שמלו אותם, הם לא מסכנים ואומללים, ויעיד כל הנימולים שכותבים כאן, אם הם בעד או נגד - זה לא משנה.

 

[החתולה השחורה]

לשירה של נועם שלום,

אינני יודעת בן כמה נעם יהיה אם וכאשר תעמדו בפני ההחלטה למול את הנכם השני, אך לדעתי, ככל שנעם יהיה מבוגר יותר, תצטרכו לתת לו דין וחשבון מדוע אתם מלים את התינוק. לאחים גדולים יש, לדעתי התנגדות טבעית, פשוטה ותמימה למעשה. אמנם קל מאוד לשכנע אותם שמילה היא הכרחית ונחוצה, וכי כך החליטו ההורים ולא ניתן לערר על ההחלטה הזו, אבל שמעתי על אחים גדולים שחוו טראומה בעקבות מילת אחיהם הקטנים ואף הביעו התנגדות פעילה בעת הטקס.