ומה כאשר לא מסוגלים להתמודד?

ומה כאשר לא מסוגלים להתמודד?

מה כאשר לא מסוגלים יותר להתמודד עם החיים? לא, זו לא הודעה אובדנית (אין צורך לקרוא לסה"ר). אין לי נטיות כאלה, אולי היה טוב יותר אילו היו. לפני אי אלו שנים עוד חשבתי שלא נותר לי עוד זמן רב לחיות, היום אני כבר יודעת שזה לא עובד ככה. אי אפשר להפסיק את הכל, מקסימום שאפשר זה לשכב כל היום במיטה ולסבול. אבל אי אלו שנים לאחר מכן, כשהכל חוזר אלי, אני לא רק יודעת שהתאבדות היא לא דבר שבאמת יקרה, אני גם יודעת ש"להמשיך הלאה" זו לא חיה שקיימת. עדיף היה לו אילו הייתי מתה. ככה לפחות הוא היה נאלץ להתמודד עם כל הכאב, ומשם להמשיך הלאה בחיים שלו. אני לא יכולה.
 
הבחירה להתמודד

נמצאת בתוכנו והיא שלנו בלבד, נכון אפשר לשכב במיטה ולסבול, אבל אפשר גם להחליט לקום על הרגליים ולבעוט בכל מה שמפריע לנו (לא לתרגם את זה מילולית- שלא יגידו שאני מדרדרת לאלימות
) ולחיות את החיים, במקום לבזבז את מה שניתן לך על התמודדות שהיא בריחה.
 
למעלה