וכשאלוהים חזר

[מעורפל]

וכשאלוהים חזר

וכשאלוהים חזר איך המתה האדמה מקריאות האנשים כיצד כוסתה היא בזרמי האדם, כאילו ילד מוטט קן נמלים. עמדתי אז, אי השקט בים רועש. מתבונן מעלה אל האש הקדושה הממלאת השמיים, מקהלות המלאכים השרים כסירנות, ומאחוריהם פני האלוהים, מילים הנוצרו בידי אדם לא יוכלו להגדירם. וכשפתח זה את פיו, ראיתי יקומנו המכוכב בגרונו, תקוע כחתיכת תפוח ישנה. ראיתי עולמנו ההומה, ראיתי עצמי, מבטי פוגש בעיניי בפחד. עיניי התעוורו אז מכובד הקדושה ואוזניי התחרשו מקול האל. לבד ככל אדם, כרעתי ברך. לבד ככל אדם, נשבעתי אהבה. לבד, גיששתי דרכי אל אלוהיי.

 

[מעורפל]

(הערה לפרח וקסנדרה )

פרח וקסנדרה, אני יודע שפרסמתי יצירה זו אתמול אבל אנשים קראו רק את הרעיון שבתחילת השרשור ולא את היצירה עצמה ולכן אני מפרסם אותה שוב. איתכן הסליחה בעיקר איתך פרח שכבר הגבת.

 

[קסנדרה*]

מעורפלי קראתי קריאה ראשונה

אחזור אל היצירה שוב מאוחר יותר, בהמשך היום

קסנדרה

 

[מעורפל]

מבטיחה? ../images/Emo13.gif

 

[קסנדרה*]

כן, אחרי קריאות נוספות ../images/Emo13.gif

 

[ח ו ב ב נ י ת]

איזו תמונה...

כמה דברים שאהבתי במיוחד: 1. "אי השקט בים רועש"- מצד אחד אי שקט=חוסר שקט, מיראת האל; מצד שני, תמונה ממשית של אי בלב ים, ודממה. יפה מאוד בעיני. 2. הרעיון שאנחנו כביכול "עצם התקועה בגרונו של אלוהים". 3. וכפועל יוצא מכך- גם שאלוהים מכיל את כולנו (ואתה רואה בו עצמך). 4. בסופו של דבר- החיבור לאהבה, שהיא אכן אלוהית. רעיונות מאוד מאוד יפים. כיף לקרוא אותך שוב (ועוד כשאתה כותב מהארץ, אני מניחה...

) פתאום שמתי לב שאני כותבת בנקודות (במספרים). זה לחלוטין הרגל מהצבא. איזה דבר נוראי...

 

[מעורפל]

חובבנית ../images/Emo13.gif

תודה על התגובה, לא נראה שהרבה אחרים טרחו. אני לא כותב מהארץ, לצערי אני עתה בניו זילנד שוב, עושה שנה שניה באוניברסיטה. מכיר את ההרגל הצבאי, לוקח זמן להשתחרר ואז שוב מתחילים איתו בלימודים.

 

[קסנדרה*]

הרעיון טוב, לביצוע דרוש עוד עיבוד

וכשאלוהים חזר איך המתה האדמה מקריאות האנשים*1 כיצד כוסתה היא בזרמי האדם,*1 כאילו ילד מוטט קן נמלים. עמדתי אז, * אני מציעה מקף אי השקט בים רועש. * מציעה שקט במקום השקט מתבונן מעלה אל האש הקדושה הממלאת השמיים, * או: ממלאת את השמיים או ממלאת שמיים מקהלות המלאכים השרים כסירנות,*2 ומאחוריהם פני האלוהים, מילים הנוצרו בידי אדם * לדעתי צ"ל שנוצרו: א. כי מלים זה בנקבה. ב. כי המלים כבר נוצרו, אז צ"ל שנוצרו. לא יוכלו להגדירם. * לא תוכלנה להגדירן וכשפתח זה את פיו, * רמיזה מאד מזלזלת לאלוהים ראיתי יקומנו המכוכב בגרונו,* הכוונה למככב?? או אחר? תקוע כחתיכת תפוח ישנה. ראיתי עולמנו ההומה, * במקום חזרה על המילה ראיתי, אתה יכול להחליף ב-את ראיתי עצמי, מבטי פוגש בעיניי בפחד.* השורה הזו מנוסחת בסרבול רב עיניי התעוורו אז מכובד הקדושה ואוזניי התחרשו מקול האל. לבד ככל אדם, כרעתי ברך. לבד ככל אדם, נשבעתי אהבה. לבד, גיששתי דרכי אל אלוהיי. * הרעיון מסתיים טוב, אבל הבית הזה כולו, מנוסח מעט בסרבול והיות וזה בית מסיים יש לתת לו את העוצמה שחסרה בו, גם מבחינת ניסוח וגם מבחינת הרעיון. *1 - היות ואין כאן שאלה, המילה איך, מיותרת, זה אמנם מובן, שיש כאן משפט המצביע על האופן בו המתה האדמה, אבל זה מובן ללא המילה איך, ההופכת את המשפט למדובר מידי. * אותו ההסבר למילה כיצד. וממילא באה מילת הדימוי כאילו=כמו והסבירה ש.... האדמה המתה וכוסתה בזרמי מים, כמו..... *2 - "מקהלות המלאכים השרים כסירנות..." - נדמה לי שצ"ל מקהלות המלאכים שרות כסירנות, מתייחס למקהלות. אם אתה מתייחס למלאכים ששרים, אז צ"ל המלאכים שרים במקהלות, כסירנות, או משהו כזה. הבית הראשון הוא מעין אקספוזיציה והבית השני, צייר תמונה נהדרת, הרעיון מתחיל טוב, אבל ממשיך בירידה עם העוצמות. בהצלחה בעיבוד

קסנדרה

 

[מעורפל]

קסנדרה

בקשר לבית הראשון - הרי חושבני שזו היא לשון מקובלת, כמו לאמר: "איך הוא רץ! כמו שד!" זו קריאה של התפעלות - "איך המתה האדמה" "כיצד כוסתה היא" אני קראתי כמה וכמה ספרים שבהם השתמשו בלשון זו. לגבי מקהלות המלאכים - על מקהלות המלאכים, המבנה שלי נכון דקדוקית משום שהוספתי "ה" - מקהלות המלאכים _ה_שרים כסירנות" אז אני מדבר על המלאכים ולא על המקהלות ולכן זה לשון זכר. דווקא הבית האחרון הרגשתי שדי עוצמתי, מעניין שלא ראית אותו כך, אני לא ממש יודע מה יש לשנות בו, אולי את ההתחלה אבל את הסוף אני מאוד אוהב ולא רוצה לוותר עליו. לגבי שאר ההערות - את רובן אאמץ כרגיל, חוץ מאלה שממש גורעות מן השיר. תודה על הביקורת

 

[יתרוֹ]

שיר מעולה

מצטרף להערות של קסנדרה, הרעיון והזרימה טובים מאוד.

 

[אריה במדבר]

וכשמעורפל חזר

לניוזילנד. ולמה "לצערך"? אתה מצטער שאתה לומד? הוכרחת לנסוע לשם? מממ... לגבי היצירה, אני מחרה מחזיק אחר דברי קסנדרה. הבנתי את כוונתך לגבי: "ראיתי יקומנו הַמְּכוֹכָב בגרונו, תקוע כחתיכת תפוח ישנה." שפרושו שראית את היקום מלא הכוכבים בגרונו, אבל "תקוע בגרונו". מעניין שבחרת בדימוי של תפוח (שקיים בשלגיה) ולא כפי שמקובל "כעצם בגרונו". יש לזה משמעות מיוחדת? יצירה בסגנון "המעורפל" והטוב. מעניין יהיה לקרוא אותה בשנית לאחר מקצה שיפורים. בהצלחה בלימודים! אריה.

 

[מעורפל]

אריה

לצערי - כי הייתי מעדיף להיות בארץ. אף אחד לא הכריח אותי חוץ מעצמי

אני מתגעגע לניתוחים שהיית עושה יותר לעומק. מצטער חייב לאמר זאת. התפוח התקוע בגרון אלוהים הוא רמיזה לתפוח אשר נתקע בגרונו של אדם, יוצר את הADAM'S APPLE כמו שאומר המיתוס. זו התייחסות לחטא הקדמון של האדם, ולכן יש בו תמיד פחד מאלוהים, כמו ילד שיודע שהוא עשה משהו רע מזמן ומפחד מהעונש שהוא יודע שעוד יקבל. שים לב גם להתייחסותי למלאכים השרים כסירנות, כהכירי אותך אתה כבר תבין לבד למה הכוונה שם, ועם שני רמזים אלה את כל כוונת השיר. שלך מעורפל

 

[milim]

מעורפל יקר,

מתנצלת מראש -קשה לי לנתח . הבית האחרון מקשה יותר מכל כי זו המסקנה הכל כך מתבקשת שלא רציתי שתהיה שם. שירי דת בדרך כלל לא מרגשים אותי, אבל זו האטימות שלי לא שירך.

ועדין, יש משהו מאוד זורם בשיר הזה, בקצב שלו. המון הצלחה בלימודים. אחרי הקיץ גם אני חוזרת לספסל.

 

[מעורפל]

../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif שכתוב

וכשאלוהים חזר איך המתה האדמה מקריאות האנשים כיצד כוסתה היא בזרמי האדם, כאילו ילד מוטט קן נמלים. עמדתי אז- אי שקט בים רועש. מתבונן מעלה אל האש הקדושה ממלאת את השמיים, מקהלות המלאכים השרים כסירנות, ומאחוריהם פני האלוהים, מילים שנוצרו בידי אדם לא תוכלנה להגדירן וכשדיבר אלוהים אל האדם ראיתי יקומנו מכוכב בגרונו, תקוע כחתיכת תפוח ישנה. את עולמנו ההומה, את דמותי הבוכה בפחד. להבת הקודש עקרה אז ראייתי. מותירה אותי בחשיכה. לבד ככל אדם, כרעתי ברך. לבד ככל אדם, נשבעתי אהבה. לבד, גיששתי דרכי אל אלוהיי.