וכדי שתזכרו ממני משהו...
בס"ד בדרך כלל אני לא קוראת טורים של עיתונאים-הם משעממים אותי.אבל מידי פעם יש איזשהו טור ששווה קריאה או כותב מיוחד ושנון(אני למשל אוהבת את הפינה של מאיר עוזיאל במעריב סופשבוע לפעמים.ואנחנו בכלל לא קונים מעריב!
). בכל אופן,ביום כיפור התפרסם מן טקסט בטור של אודטה,שלטענתה "רץ" בין חברות סמינר של חרדיות. אהבתי ורציתי שתהנו גם אתם: "בס"ד חברה יקרה, מה שלומך? הייתי מוכרח לשלוח איגרת לספר לך עד כמה אכפת לי ממך. ראיתי אותך אתמול כאשר שוחחת עם חברייך, חיכיתי כל היום בתקווה שתרצי לדבר גם איתי. נתתי לך שקיעה לסיים את יומך, ורוח משב קרירה להשיב את רוחך. וחיכיתי- אך לא באת... זה כואב לי,אבל אני עדיין אוהב אותך. כי אני חברך. ראיתי אותך ישנה אמש-והשתוקקתי לגעת בשמורות עינייך, אז שפכתי את אור הירח על פנייך. יש לי כל כך הרבה מתנות בעבורך. אם רק היית מקשיבה לי-אני אוהב אותך! ניסיתי לומר לך בשמיים הכחולים ובדשא הירוק והרוגע, לחשתי זאת בעלי העצים-שמתי זאת בצבע הפרחים, צעקתי לך זאת בפלגי ההרים, ונתתי לציפורים שירי אהבה לשיר. אהבתי אלייך עמוקה מהאוקיינוס וגדולה מהצורך הגדול ביותר בלבבך- שאלי אותי,דברי אליי, אנא,אל תשכחיני-יש לי כל כך הרבה מה לחלוק עמך. אני לא אטריד אותך יותר-זו ההחלטה שלך! אני בחרתי בך,ואני אחכה.... אני אוהב אותך. חברך,אלוקים." נכון,זה מדבר בעיקרון אל הבנות (בינינו,מי לא היתה רוצה שבן זוגה יכתוב לה משהו כזה? דבר כזה כותבים לבת!נקודה....
),אבל כמובן שהפואנטה נכונה גם לגבי הזכרים שבאחינו. זה היה בשביל כל אלה שטוענים שהפורום ירד מגדולתו-זה תלוי רק בכם אנשים.את התכנים אתם קובעים ולא אף אחד אחר.בהצלחה! אוהבת אתכם מאד,אחים ואחיות יקרים שלי.... בת אל
בס"ד בדרך כלל אני לא קוראת טורים של עיתונאים-הם משעממים אותי.אבל מידי פעם יש איזשהו טור ששווה קריאה או כותב מיוחד ושנון(אני למשל אוהבת את הפינה של מאיר עוזיאל במעריב סופשבוע לפעמים.ואנחנו בכלל לא קונים מעריב!
