וידוי לזה שאהבתי...
אני לא יודעת איך זה קרה פתאום שהפסקתי לאהוב,הפסקתי במובן מסויים כי תמיד אשאר חברתך ואוהב אותך כחבר טוב אבל לא יותר. ואני מרגישה רע עם זה ואני מרגישה נפלא עם זה הכל מבולבל,גם מעצם הידיעה על עצמי. כאשר אתה נכנס לחדר בצאט ליבי כבר לא מחסיר פעימה ידי לא רועדות מהתרגשות למה זה קרה?מי ידע? קשה לי להבין שעד לפני מספר ימים ההית כל עולמי והיום אתה נימצא במקום רחוק בסדר העדפויות שלי. כאשר ביקשת לפגוש אותי ההיתי שמה הכל בצד כדי להיות בחברתך,זה היה עבורי יום של חגיגה. וכל זה מת אצלי,לא מרגשת אותי יותר נוכחותך. אבל יש בי גם כאב וגעגועים על מה שהיה ומה שלא יהיה יותר. חרבותינו לא ידממו יותר בתוך הסערות,ידינו לא לא יגעו יותר בגוף ובנפש. כי זאת היתה שפתינו וכל כך אהבתי אותה. אז תסלח שדווקא היום אני אומרת לך זאת אין לי עדין האומץ לומר לך זאת,ואולי...אולי.... מחר ארגיש אחרת. נ.
אני לא יודעת איך זה קרה פתאום שהפסקתי לאהוב,הפסקתי במובן מסויים כי תמיד אשאר חברתך ואוהב אותך כחבר טוב אבל לא יותר. ואני מרגישה רע עם זה ואני מרגישה נפלא עם זה הכל מבולבל,גם מעצם הידיעה על עצמי. כאשר אתה נכנס לחדר בצאט ליבי כבר לא מחסיר פעימה ידי לא רועדות מהתרגשות למה זה קרה?מי ידע? קשה לי להבין שעד לפני מספר ימים ההית כל עולמי והיום אתה נימצא במקום רחוק בסדר העדפויות שלי. כאשר ביקשת לפגוש אותי ההיתי שמה הכל בצד כדי להיות בחברתך,זה היה עבורי יום של חגיגה. וכל זה מת אצלי,לא מרגשת אותי יותר נוכחותך. אבל יש בי גם כאב וגעגועים על מה שהיה ומה שלא יהיה יותר. חרבותינו לא ידממו יותר בתוך הסערות,ידינו לא לא יגעו יותר בגוף ובנפש. כי זאת היתה שפתינו וכל כך אהבתי אותה. אז תסלח שדווקא היום אני אומרת לך זאת אין לי עדין האומץ לומר לך זאת,ואולי...אולי.... מחר ארגיש אחרת. נ.