אבל למה להתאכזב???
גם אם בסופו של דבר תצטרכי עוד ניתוח (שזה יכול לקרות בכל לידה) תדעי שניסית ושזה מה שהיה צריך. מצרפת לך סיפור של לידה טובה שהסתיים קיסרי שני. מאחלת לך את הכוח לשנות את מה שאת לא יכולה לקבל ולקבל את מה שאת לא יכולה לשנות! תמיד אומרים על לידות כאלו טבעיות ויחסית קלות שהיה נפלא וחוויה מעצימה... אך לא תמיד זה כל כך פשוט. הלידה הכי מעצימה שזכיתי ללוות בזמן האחרון הייתה לידה לא קלה בכלל. זאת הייתה הלידה של ליאת שעובדת איתי ב'היולי'. ליאת מרשה לי לספר את סיפורה מנקודת מבט שלי, של דולה וחברה שאוהבת אותה כל כך. סיפור הלידה של ניתאי (איזה שם יפה בחרו לו) מתחיל עם לידתו של אחיו הגדול, רותם, לפני שלוש שנים. רותם נולד בלידה קיסרית אחרי 42 שבועות מלאים שבהם לא התפתחה לידה. ליאת מאד רצתה לידה טבעית עם מיילדת פרטית במרכז ללידה טבעית בלניאדו. היא חלמה על לידה קסומה והאמינה מאד ביכולות הפיזיים והנפשיים שלה. אבל מה? לא התפתחה לידה. הצוות הרפואי לחץ ליילד אותה והיא מצידה התעקשה על לידה טבעית. בסוף היא נכנעה לשכנועים של הצוות, עברה זירוזים מכל סוג אפשרי עד שאחרי ימים ולילות של צירים מחומרי זירוז למיניהם החלו ירידות דופק והעבירו את ליאת ללידה קיסרית. ליאת הרגישה שהלידה נלקחה ממנה. בתהליך של עיבוד החוויה היא חיפשה מה לא היה בסדר, היא האשימה את הצוות הרפואי (בעיקר את הרופא שבדק ואמר שיש אי התאמה בין האגן שלה לגודל העובר), היא האשימה את עצמה על זה שאולי לא שחררה מספיק, שהייתה "נעולה" ולא אפשרה ללידה להתקדם. לקראת הלידה של ניתאי ליאת עשתה תהליך רגשי חשוב והייתה הפעם מאד מוכנה ללידה. אחרי 41 שבועות שבהם לא קרה כלום, היו קצת ספקות ודאגות עד שבסוף הצירים התחילו. ליאת קיבלה את הצירים בצורה מקסימה, בנשימה, קול, תנועה ועזרה של מגע. היא נכנסה לתהליך שלווה, אוהבת ומקבלת. הלידה התקדמה מאד לאט: נסענו לבית יולדות, היתה פתיחה של סמ', חזרנו הביתה, ועברנו לילה של צירים חזרנו שוב לבית יולדות וליאת הועברה למחלקה, לחדר פרטי, תנאים מעולים בלי הפרעות. המשכנו בתנועות, מגע, מקלחת, מנוחה... כך עברו להם עוד יום ולילה ופתיחה של 3. ליאת נכנסה לחדר לידה, קיבלה אפידורל שהיה הכרחי לאחר כל כך הרבה שעות של כאב, זה השפיע טוב, זה אפשר מנוחה, תנועה ושינוי של תנוחות. השעות חלפו ,פתיחה כמעט 4, לאחר התייעצות עם הצוות, החלטנו לנסות עם הכלים שיש בידיהם: פקיעת מים (מקוניאלים אבל ניתאי עוד הרגיש טוב), קצת פיטוצין שאפשר לתת רק במינונים קטנים אחרי קיסרי קודם, חומר לריכוך הצוואר, מצב רוח טוב ותמיכה טובה של כולנו (כולל הצוות הרפואי). ניסינו הכל, חיכינו עוד כמה שעות, עוד משמרת התחלפה. רופאה אמפטית מאד בדקה אותה שוב... בקושי 4 סמ', הצוואר עוד קשה, הראש עוד לא מספיק למטה. לא היתה ברירה, צריך שוב ניתוח. הפעם היה ברור לכולנו, ברור במיוחד לליאת שזה לא קשור להתנהלות של בית החולים, זה לא קשור לstate of mind שלה, יש דברים שהם לא בידנו. ליאת היתה שלמה עם ההחלטה על ניתוח וגם השלימה דרך הלידה של ניתאי עם הלידה הקודמת של רותם. ניתאי נולד במזל טוב ב24 במרץ במשקל 4.075 לאמא ליאת , אבא אסף ואח גדול רותם שיודעים היום שיש להם תמיד את הכוח לשנות את מה שאי אפשר לקבל וגם את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות! ליאתי- זה השיעור שלך. את אלופה! אוהבת ומעריכה אותך היום עוד יותר מתמיד. מזל טוב לכל היולדות!
