וואו, אני לא טיפוס רגשן במיוחד,
אבל הסיפור הזה ריגש אותי עד דמעות!
תנו לחיות לחיות-העמוד הרשמי כתב:
כמדי שבת, פוסט השבת שלנו מוקדש למישהו שעושה משהו למען בעלי החיים. והשבת, בדמעות, אבל בלב שקט, אנחנו מקדישים את פוסט השבת שלנו לאלינור ומשפחה המדהימה.
קולה שלנו, כלבה שננטשה בגיל 10 היתה אחת הכלבו העצובות שהכרתי. שחורה, שמנה, שוכבת בפינת הכלוב, כואבת את כאב הנטישה עשרים וארבע שעות ביממה.
כלבה מדהימה. כלבה שכל כולה אהבה. הייתי יכולה לשבת איתה שעות בכלוב ורק להתחבק איתה ולשמוע אותה נאנחת את אנחות הכאב, להרגיש את הסדקים בליבה השבור.
במשך כמעט שנתיים שהיא שוכבת בכלוב עצובה ואנחנו חרדים שהלב הסדוק שלה יפסיק לפעום.
ואז באה אלינור. ולקחה אליה הביתה את קולה, היא נתנה לה את מלוא האהבה במשך השלוש שנים האחרונות. היא חיברה לה את הלב בחזרה, ריפאה את הנפש הפצועה.
לאלינור ומשפחתה יש כבר כלבה בבית, אבל אנשים כמו אלינור, מלאכים בודדים שמסתובבים בינינו, יודעים שזה מתפקידנו, אוהבי החיות האמיתיים, לפתוח את הבית והלב לאלו שהכי צריכים.
השבוע קולה נפטרה. היא עזבה את העולם שלנו נאהבת ואין דבר יותר חשוב מזה בעולם! רב האנשים לא מאמצים כלב מבוגר כי הם חוששים מהזמן המועט שיהיה להם איתו, הם חוששים לעצמם- רב האנשים לא מבינים את המתנה הענקית שיש להם, לתת לנשמה שבורה לעזוב את העולם הזה שלמה, רגועה, נאהבת!
אלינור היקרה, אני בטוחה שקולה הביעה את התודה שלה מדי יום. אני רוצה שתדעי שגם אנחנו מעריכים כל כך את כל מה שעשית עבורה בארבע השנים האחרונות. בכאב שמתלווה למותה, אי אפשר שלא לזכור את מתנת החיים העצומה שהענקתם לה בשנותיה האחרונות.
זר לא יבין את התיסכול, הכאב והאכזבה שלנו כשכלב מבוגר ננטש אצלנו ואחרי שנים בכלוב מוצא גם את מותו בכלוב..תודה לך שאיפשרת לה לחיות ולמות בכבוד!
שתהיה לכולכם שבת שלום, קראו את מה שאלינור כתבה לנו ותראו שיש לכם מקום בלב לצרף אליכם הביתה מישהו שזקוק לכם:
"קולה שהפכה לנולי .
את קולה לקחתי בגיל 10 מהכלביה של תנו לחיות לחיות - כלבה לברדורית מעורבת שנטשו אותה לעת זקנה ושכבה בכלביה במשך שנה וחצי מבלי שהסתכלו עליה . הרי מי חושב לאמץ כלב מבוגר ? זה למעט שנים .
תחילה קולה הגיעה לביתי במטרה שאחפש לה בית חם - בסופו של דבר הפכנו לבית קבוע.
קולה הפכה לנולי . שם חדש - התחלה חדשה .
נולי הייתה צריכה להתרגל לביתה החדש . תחילה הייתה שוכבת בצד ליד הקיר , לא ניגשת , לא מפריעה , לא מתקשרת . נלחמת עם כלבתנו השניה על צעצועים ואוכל . לאחר מספר שבועות נולי הבינה בעזרתנו שאינה צריכה להילחם יותר . שיש לה בית , צעצועים משלה , אוכל משלה ופינה משלה . נולי הבינה שהיא יכולה לגשת לקבל ליטופים וחיבוקים ולהסתובב בבית חופשי . נולי הפכה לכלבה עם שמחת חיים מלאה באנרגיות. לימדנו אותה הכל מחדש - את השם שלה , לשבת , לבוא , אסור , לחצות כביש . כל מה שהייתה צריכה הסתכם במשפחה שתתן לה חום והרגלים של בית . נולי הייתה חברה טובה לכלבתנו השניה ולבני שאהב לשחק איתה , לחבק אותה ואפילו לטפס עליה. היא תמיד קיבלה אותו בהמון אהבה ואף פעם לא זזה ממקומה כדיי לתת לו את מלוא תשומת הלב .
לאחר 4 שנים בהן הייתה חלק ממשפחתנו , מלאה בשמחת חיים ואנרגיות, נולי נפרדה מאיתנו . היא עצמה את עיניה בגיל 14 בזקנתה . החלק היפה בכל הסיפור הזה , שאת חייה הקודמים היא כנראה שכחה , שכחה את מי שנטש אותה , שכחה את הכלוב בכלביה . היא נפטרה בידיעה שהייתה חלק מבית שאהב ודאג לה ולכן גם הפרידה הייתה בלב שלם ".
FR12 היקרים, הפוסט הזה מוקדש לכם
- בכל מהלך קריאתו לא יכולתי שלא לחשוב רק עליכם ועל ציפ היקרה מנוחתה עדן. שבת שלום!
אבל הסיפור הזה ריגש אותי עד דמעות!
תנו לחיות לחיות-העמוד הרשמי כתב:
כמדי שבת, פוסט השבת שלנו מוקדש למישהו שעושה משהו למען בעלי החיים. והשבת, בדמעות, אבל בלב שקט, אנחנו מקדישים את פוסט השבת שלנו לאלינור ומשפחה המדהימה.
קולה שלנו, כלבה שננטשה בגיל 10 היתה אחת הכלבו העצובות שהכרתי. שחורה, שמנה, שוכבת בפינת הכלוב, כואבת את כאב הנטישה עשרים וארבע שעות ביממה.
כלבה מדהימה. כלבה שכל כולה אהבה. הייתי יכולה לשבת איתה שעות בכלוב ורק להתחבק איתה ולשמוע אותה נאנחת את אנחות הכאב, להרגיש את הסדקים בליבה השבור.
במשך כמעט שנתיים שהיא שוכבת בכלוב עצובה ואנחנו חרדים שהלב הסדוק שלה יפסיק לפעום.
ואז באה אלינור. ולקחה אליה הביתה את קולה, היא נתנה לה את מלוא האהבה במשך השלוש שנים האחרונות. היא חיברה לה את הלב בחזרה, ריפאה את הנפש הפצועה.
לאלינור ומשפחתה יש כבר כלבה בבית, אבל אנשים כמו אלינור, מלאכים בודדים שמסתובבים בינינו, יודעים שזה מתפקידנו, אוהבי החיות האמיתיים, לפתוח את הבית והלב לאלו שהכי צריכים.
השבוע קולה נפטרה. היא עזבה את העולם שלנו נאהבת ואין דבר יותר חשוב מזה בעולם! רב האנשים לא מאמצים כלב מבוגר כי הם חוששים מהזמן המועט שיהיה להם איתו, הם חוששים לעצמם- רב האנשים לא מבינים את המתנה הענקית שיש להם, לתת לנשמה שבורה לעזוב את העולם הזה שלמה, רגועה, נאהבת!
אלינור היקרה, אני בטוחה שקולה הביעה את התודה שלה מדי יום. אני רוצה שתדעי שגם אנחנו מעריכים כל כך את כל מה שעשית עבורה בארבע השנים האחרונות. בכאב שמתלווה למותה, אי אפשר שלא לזכור את מתנת החיים העצומה שהענקתם לה בשנותיה האחרונות.
זר לא יבין את התיסכול, הכאב והאכזבה שלנו כשכלב מבוגר ננטש אצלנו ואחרי שנים בכלוב מוצא גם את מותו בכלוב..תודה לך שאיפשרת לה לחיות ולמות בכבוד!
שתהיה לכולכם שבת שלום, קראו את מה שאלינור כתבה לנו ותראו שיש לכם מקום בלב לצרף אליכם הביתה מישהו שזקוק לכם:
"קולה שהפכה לנולי .
את קולה לקחתי בגיל 10 מהכלביה של תנו לחיות לחיות - כלבה לברדורית מעורבת שנטשו אותה לעת זקנה ושכבה בכלביה במשך שנה וחצי מבלי שהסתכלו עליה . הרי מי חושב לאמץ כלב מבוגר ? זה למעט שנים .
תחילה קולה הגיעה לביתי במטרה שאחפש לה בית חם - בסופו של דבר הפכנו לבית קבוע.
קולה הפכה לנולי . שם חדש - התחלה חדשה .
נולי הייתה צריכה להתרגל לביתה החדש . תחילה הייתה שוכבת בצד ליד הקיר , לא ניגשת , לא מפריעה , לא מתקשרת . נלחמת עם כלבתנו השניה על צעצועים ואוכל . לאחר מספר שבועות נולי הבינה בעזרתנו שאינה צריכה להילחם יותר . שיש לה בית , צעצועים משלה , אוכל משלה ופינה משלה . נולי הבינה שהיא יכולה לגשת לקבל ליטופים וחיבוקים ולהסתובב בבית חופשי . נולי הפכה לכלבה עם שמחת חיים מלאה באנרגיות. לימדנו אותה הכל מחדש - את השם שלה , לשבת , לבוא , אסור , לחצות כביש . כל מה שהייתה צריכה הסתכם במשפחה שתתן לה חום והרגלים של בית . נולי הייתה חברה טובה לכלבתנו השניה ולבני שאהב לשחק איתה , לחבק אותה ואפילו לטפס עליה. היא תמיד קיבלה אותו בהמון אהבה ואף פעם לא זזה ממקומה כדיי לתת לו את מלוא תשומת הלב .
לאחר 4 שנים בהן הייתה חלק ממשפחתנו , מלאה בשמחת חיים ואנרגיות, נולי נפרדה מאיתנו . היא עצמה את עיניה בגיל 14 בזקנתה . החלק היפה בכל הסיפור הזה , שאת חייה הקודמים היא כנראה שכחה , שכחה את מי שנטש אותה , שכחה את הכלוב בכלביה . היא נפטרה בידיעה שהייתה חלק מבית שאהב ודאג לה ולכן גם הפרידה הייתה בלב שלם ".
FR12 היקרים, הפוסט הזה מוקדש לכם
