וואוו - אתמול ראינו דופק
הרשו לי להתנצל מראש על האורך... טוב, אז לאחר כל הלחץ שלי בימים האחרונים... אתמול בבוקר עשיתי עוד בדיקת דם... (שישית, למי שלא זוכרת) והבטא המשיכה לעלות, אבל כרגיל לא כמו שצריך... ואז בערב הגעתי לUS. הרופא לא אמר כלום, נכנסתי לUS ואז הוא ראה שק (יש), רק אז הוא קרה לבעלי, ופתאום, כאילו מכלום, הרופא ובעלי רואים נק' פועמת... וואוו יש דופק
. לקח לי כמה שניות להבין את זה, ואז זה היכה בי - ראינו את הבובי שלנו חי! הוא אמנם לא כ"כ גדול (3 מ"מ) אבל חי וקיים
מסתבר שאנחנו היינו אתמול בשבוע 5+5 (ההחזרה הייתה ב- 14/4). רק עכשיו הרופא הסביר לנו את כל החששות שהיו לו: הוא פחד שזה לא מתפתח כמו שצריך או שזה חוצרחמי.. והוא ניסה לא להלחיץ אותי - מה שלא כ"כ הצליח כי אני די לחוצה מטבעי... הוא אמר שהצפוי היה שהבטא תהיה עכשיו באזור ה 6000-7000, אבל... אי אפשר להתווכח עם הUS - רואים עובר חי... ההסבר שחשבנו עליו הוא שנקלטו שניים ו"שרד" רק אחד, אבל עדיין הבטא קצת נמוכה. בקיצור הוא אמר לי שהמצב הרבה יותר טוב ממה שהוא חשש, ואנחנו מאוד שמחים אבל אסור להיות שאננים.. (ברור לי בפנים שהכל יכול לקרות) הדבר היחידי ש"פחדתי" זה שישלח אותח לעוד בדיקות דם (כבר אין לי ורידים...) ואז קבענו US לעוד שבוע וחצי לראות באמת שהכל ממשיך ומתפתח כמו שצריך. אז... כל הערב אני עם חיוך על הפנים, מתה לספר לכל העולם, אבל עדיין שומרת לעצמי ואתן היחידות שאני יכולה לשתף ולפרוק את ההתרגשות (כמובן, מלבד המשפחה), אז תגידו, איך מחזיקים מעמד עוד שבוע וחצי? לסיום, רציתי להגיד
לכולכן על התמיכה והעידוד בימים נאחרונים. מקקוה להמשיך להיות כאן מאוד רגועה...
הרשו לי להתנצל מראש על האורך... טוב, אז לאחר כל הלחץ שלי בימים האחרונים... אתמול בבוקר עשיתי עוד בדיקת דם... (שישית, למי שלא זוכרת) והבטא המשיכה לעלות, אבל כרגיל לא כמו שצריך... ואז בערב הגעתי לUS. הרופא לא אמר כלום, נכנסתי לUS ואז הוא ראה שק (יש), רק אז הוא קרה לבעלי, ופתאום, כאילו מכלום, הרופא ובעלי רואים נק' פועמת... וואוו יש דופק