והנה עוד בשורה משמחת../images/Emo13.gif
ילדתי
בשבוע 39+3 בשעה 20:47 ביום שישי בבי"ח סורוקה תינוקת מדהימה במשקל 3.440 בלנל"ק מהיר אבל כואאאאאאב. מעדכנת בקצרה, כי המלאכה מרובה
זה קרה ביום שישי האחרון. ישנו כולנו צהריים במיטה שלנו: אני,הזוג ושני הילדים והקטנה שבבטן בועטת בחוזקה ולי בראש עוברת מחשבה "איך השק נשאר בכלל שלם...". והנה, המחשבה לא מספיקה לחצות את ראשי וירידת מים בשצף קצף ועוד ועוד ועוד. מזעיקים שכנה ונוסעים למיון. בנתיים אני בלי צירים. הגענו למיון בשעה 15:00. אני בפתיחה של 2.5 ומחיקה של 90%. במוניטור צירים יפים, אני מרגישה קצת אבל בקטנה, לא יותר מהצירצורים שהיו לי בחודשיים האחרונים. ממתינה בתור במיון לבדיקת רופא, הצירים מתחזקים ומתחזקים. אני מסמנת לבעלי שיכנס, כבר קשה לשאת את הכאב, אני מתחננת לאחות שיכניסו אותנו כבר לרופא. אני בפתיחה 3 ומחיקה מלאה, נכנסים לחדר לידה. לידה ראשונה היתה לי מדהימה,בלי אפידורל, לידה שניה קיסרית. ועכשיו, מאד רציתי לידה טבעית אבל אני חוששת שלא אוכל לעמוד בכאבי הצירים ומבקשת אפידורל. מחכים למרדים ומחכים ומחכים ומחכים. בבדיקה הבאה אני בפתיחה 5, בוכה עם דמעות לרופא שיקרא כבר למרדים כי אני עומדת למות. ובאמת ככה הרגשתי שהכאב קורע אותי מבפנים ואני לא יכולה לשאת את זה. בסוף המרדים מגיע. איש לא נחמד בעליל שמסביר , בהתאם לנוהל, את הסכנות שבאפידורל. אנחנו מקשיבים בחשש, אני מנסה להבין מה לעשות. הצירים כבר מאד חזקים וצפופים, כמעט ללא הפוגות. מבקשים לחשוב על זה קצת, גם ככה הוא אמר שלוקח 40 דקות עד שמתחיל להשפיע. אני כאובה, כאובה מנסה לנשום ולא מצליחה, מרגישה כמו ברכבת הרים שאני רוצה כבר לרדת ממנה ואין לי איך. כעבור כ-20 דקות המיילדת מגיעה ואומרת שאני ממש מתקדמת ואולי זה יהיה מאוחר לאפידורל. מוותרת בלב כבד. אחרי זמן קצר מרגישה לחץ עצום. צועקת למיילדת שתבוא כי יש לי לחץ. אני בפתיחה של 10. מתחילות הלחיצות שנמשכות כחצי שעה. מנסה כל מיני תנוחות לקדם את הלידה: כריעה, עמידת שש...התנוחות מתאפשרות כי התינוקת עם ניטור פנימי. הכאב חזק מאד, מנסה להרפות ולנשום. התינוקת כל פעם יורדת בציר ועולה במנוחה. אני מתחילה להתייאש ולאבד כוחות. שני רופאים מגיעים ומסבירים בעדינות שבזמן ציר נרשמות האטות דופק ובמנוחה יש התאוששות, אז בנתיים אפשר להמשיך אבל אם ההאטות ימשכו, יתכן ונגיע בסופו של דבר שוב לחדר ניתוח. זה נותן לי פתאום כוחות ואני לוחצת בכל העוצמה, מנסה למשוך עוד את הציר וללחוץ כמה שיותר. והנה הראש מבצבץ והגוף אחריו, צריבה חזקה ואחרי שניה היא בחוץ והנה היא עלי. מדהימה!!! אני מאושרת שזה מאחורי ושהכל עבר בשלום ושהנה אני עם ידיים מלאות. מרגישה אסירת תודה להשם יתברך שמו. השיליה יוצאת שלמה, אם כי אחרי מאמץ לא קטן. וזהו, הכל מאחורי, או שמא לפני
והריח הזה שלה, המשכר והעור החלק והמשהו הקטן והטהור הזה שמכיל סוד קטן-ענק של בריאה. הלידה נמשכה סה"כ שעתיים ורבע.לידה מהירה, ללא שום התערבויות אבל הכאב הזה עדיין חרוט בכל תא בגופי. והנשמה הקטנה הזו שנכנסה לחיי נמצאת כאן לידי בתוך גוף קטן, חם ומתוק. קוראים לה יעל ואני מאוהבת בה כבר לגמרי
מאחלת לכולן לידות קלות ובמועד ותינוקות בריאים
ילדתי
