והנה בעיה שסופרה לי הבוקר
מעניין מה דעתכם בנושא: חברתי ל´, בעצם הבה לא ניסחף, מכרתי ל´ היא אישה נשואה בת שלושים פלוס, אם גאה לשני ילדים בישראל. חברתי היא עצמאית שלא עבדה מזה כמה וכמה חודשים, מבחירה ושלא מבחירה. עד לפני כחודשיים משכורתו של בעלה הספיקה די והותר לצרכיהם (וכן עזרה ידידותית מהוריה שיחיו). היא כמובן במקביל המשיכה לחפש עבודה בתחומה, וכן ניהלה את תקציב הבית בצורה מעוררת הערצה. היא אף הגדילה ופיטרה את עוזרת הבית הצמודה, על מנת לחסוך ועל מנת לחדש הכרותה עם מוצרי הנקיון השונים הקיימים בשוק. אלא מאי? לפני כחודשיים פוטר בעלה ממקום עבודתו. אמנם פיצויים רבים יזרמו לחשבונם המשותף, אך הלחץ הכלכלי והדאגה לעתיד ילדיהם החלה מנקרת במוחה. הבוקר בישרה לי ל´ כי אכן נמצאה לה המשרה ההולמת את כישוריה (שלטענתה הם רבים אך איש אינו מבחין בכך), ובעוד שבועיים היא תחל לעבוד, ואם יורשה לי להעיר, תרוויח הון תועפות. השאלה שהיא שאלה את עצמה היא: בעלה עבד 9 שנים רצופות במקום עבודה אחד. הוא איש חרוץ לכל הדעות, שמספר ימי החופש שצבר במהלך שנות עבודתו הסתכמו במעל לחודשיים שלמים (!). הוא אף קיבל את הפיטורין בצורה שלווה אפילו, משום שלא היה מאושר כנראה בעבודתו, ודי חיכה לפיטורים הנ"ל (שנגרמו, כמדומני, עקב קיצוצים בחברה). ומאז, בעלה יושב רגל על רגל, נהנה מהחיים, מחכה לסכומי הכסף המגיעים לו, ואף לא טרח להרשם בלשכת האבטלה, משום שכנראה דבר לא בוער בישבנו. היא כמובן מיד מצאה עבודה ושניהם מעט נרגעו, אך היא שוקלת ברצינות להתחיל להניע את גלגלי מכונתו, ולשחק לו מעט על המצפון שיתחיל לחפש עבודה, כי אין לדעת מה יקרה מחר. הארה אחרונה: במהלך כל הכרותי עימה, גם בתקופות שלא עבדה, בעלה מעולם לא דרש/ביקש/רמז שעליה למצוא עבודה, לא הציק לה ולא נדנד לה, וכעת היא מרגישה שאולי עליה דווקא כן לנדנד לו. גם משום הדאגה, וגם משום שהיא חוששת שהוא בסוג של נירוונה, אליה הוא עוד עלול להתמכר. נו, אז מה דעתכם?
מעניין מה דעתכם בנושא: חברתי ל´, בעצם הבה לא ניסחף, מכרתי ל´ היא אישה נשואה בת שלושים פלוס, אם גאה לשני ילדים בישראל. חברתי היא עצמאית שלא עבדה מזה כמה וכמה חודשים, מבחירה ושלא מבחירה. עד לפני כחודשיים משכורתו של בעלה הספיקה די והותר לצרכיהם (וכן עזרה ידידותית מהוריה שיחיו). היא כמובן במקביל המשיכה לחפש עבודה בתחומה, וכן ניהלה את תקציב הבית בצורה מעוררת הערצה. היא אף הגדילה ופיטרה את עוזרת הבית הצמודה, על מנת לחסוך ועל מנת לחדש הכרותה עם מוצרי הנקיון השונים הקיימים בשוק. אלא מאי? לפני כחודשיים פוטר בעלה ממקום עבודתו. אמנם פיצויים רבים יזרמו לחשבונם המשותף, אך הלחץ הכלכלי והדאגה לעתיד ילדיהם החלה מנקרת במוחה. הבוקר בישרה לי ל´ כי אכן נמצאה לה המשרה ההולמת את כישוריה (שלטענתה הם רבים אך איש אינו מבחין בכך), ובעוד שבועיים היא תחל לעבוד, ואם יורשה לי להעיר, תרוויח הון תועפות. השאלה שהיא שאלה את עצמה היא: בעלה עבד 9 שנים רצופות במקום עבודה אחד. הוא איש חרוץ לכל הדעות, שמספר ימי החופש שצבר במהלך שנות עבודתו הסתכמו במעל לחודשיים שלמים (!). הוא אף קיבל את הפיטורין בצורה שלווה אפילו, משום שלא היה מאושר כנראה בעבודתו, ודי חיכה לפיטורים הנ"ל (שנגרמו, כמדומני, עקב קיצוצים בחברה). ומאז, בעלה יושב רגל על רגל, נהנה מהחיים, מחכה לסכומי הכסף המגיעים לו, ואף לא טרח להרשם בלשכת האבטלה, משום שכנראה דבר לא בוער בישבנו. היא כמובן מיד מצאה עבודה ושניהם מעט נרגעו, אך היא שוקלת ברצינות להתחיל להניע את גלגלי מכונתו, ולשחק לו מעט על המצפון שיתחיל לחפש עבודה, כי אין לדעת מה יקרה מחר. הארה אחרונה: במהלך כל הכרותי עימה, גם בתקופות שלא עבדה, בעלה מעולם לא דרש/ביקש/רמז שעליה למצוא עבודה, לא הציק לה ולא נדנד לה, וכעת היא מרגישה שאולי עליה דווקא כן לנדנד לו. גם משום הדאגה, וגם משום שהיא חוששת שהוא בסוג של נירוונה, אליה הוא עוד עלול להתמכר. נו, אז מה דעתכם?