"ואני רק רציתי.." [ט' רציני]

"ואני רק רציתי.." [ט' רציני]

...ולא מצליחה לגמור את השורה. קמה בבוקר, יושנת בלילה. הכל כבר נראה לי זהה. שומדבר כבר לא חשוב. לא מרגש לא משמח. מן כהות כזאת. לא זוכרת, לא יודעת , לא מרגישה. עייפה. עייפה. עייפה. מאוד עייפה. ואפילו בתחושה הזאת, אפילו בתחושה של חוסר יכולת לקום, פיזית ונפשית מהבור הארור, אני עדיין מפחדת. חה, חה, חה. מפחדת. מילה יפה- מ-פ-ח-ד-ת. חה, חה, חה. מפחדת?" הלוואי! חרדה!! מבוהלת למוות!! אני כבר לא מסוגלת לחשוב על כלום חוץ מעל שטות קטנה, שמטרידה את מנוחתי. אפילו בחלומות. אפילו בתשישות הנוראה הזאת אין לי מנוחה. אוי, את חתיכץ מטומטמת רז. פשוט חתיכת מטומטמת.. היא הבטיחה שיהיה קל יותר אם אני אשקול פחות.. היא הבטיחה שאני אצליח לאכול!! היא הבטיחה!! ואני לא רזה. ואני לא שמנה. ואני מבולבלת. והכל בכאילו. ומה באמת? אני חולה. בודדה. עייפה.
 

דניש21

New member
מבינה

מזדהה איתך... זה מכלה! מאכזב! הבטחת שווא! ברגע שארד קצת הכל יסתדר מעצמו! יביטו בי בהערצה! עצמות מרשרשות ותו לא! רחוק מהאמת...
 
את רואה את האמת...

חולה. בודדה. עייפה. את יודעת... יש קשר בין המילים הללו. הן לא סתם באות באותו משפט... חולה. אחרכך גם עייפה ואז לבד... בודדה. תשברי כבר את המעגל הזה. יש דרך אחרת, את זוכרת???
 
זוכרת טוב.

בגלל זה הכאב כל כך עמוק. האכזבה עצומה. הבטחות שווא. "הכל יהיה בסדר.." אני זוכרת את החולומות היפים.. את תהיי רזה... את תהיי מלכה...זוהרת.. שקרים. הבלים. אני מכוערת. אני מגעילה את עצמי. אני לא מסוגלת לשאת את זה עוד. אני אמורה להיות היום מושא החלומות של כל בן אדם. אני מרגישה כמו סמרטוט.. יהיה בסדר. אני מאמינה שיהיה בסדר. תודה משהי
 
למעלה