ואני חשבתי שגרידה זה החלק הנורא..הריון מולרי

[קרןאור299]

ואני חשבתי שגרידה זה החלק הנורא..הריון מולרי

שלום לכן..פעם ראשונה שלי כאן. בשנות השלושים המוקדמות, נשואה ואם לילד בן 3. החלטנו שהגיע הזמן לתוספת..ועל הניסיון הראשון הגיעה הצלחה, או לפחות כך חשבתי.. הבטא עלתה והבחילות הרגו אותי. לא היה מקום לספק...עד האולטרסאונד בו נצפה שק הריון ריק סביב שבוע 7..הקטבטא הגבוהה הבהירה שיש פה בעיה, אמורים לראות עובר ודופק..הופנתי למיון וקיבלתי ציטוטק. שלא עבד..התחלתי להקיא והגעתי למיון כשאני חלשה מאודף בדקו שוב בטא והיא ממשיכה לעלות..כאן התעורר החשד להריון מולארי. כמה ימים לאחר מכן החליטו על גרידה. הבטא עדיין עולה והגיעה כבר ל125,000. מנהל המחלקה שביצע את הגרידה אמר ששק ההריון שהוציא נראה הריון רגיל ושלל מולרי. התוכן נשלח למעבדה בכל מקרה...כעת עליי להמתין שבועיים לתשובות.
במידה וזה אכן מולרי (ולפי הבטא הגבוהה אין לי ספקות ) עליי להמתין חצי שנה מבלי להיכנס להריון...מרגישה שנפל עליי בניין. לא מצליחה להרים את עצמי או לחשוב על משהו אחר...מרגישה שהסביבה מצפה ממני כבר להביא את הילד הבא..הרי שלי בן 3...
איך מתמודדים עם הצער הזה? מרגישה כמו חייזר...למה דווקא לי?

 

[כבשה0פועה]

משתתפת בצערך

ראשית - משתתפת בצערך. קשה לאבד הריון, לא רק בהיבט הפיזי אלא באבדן התמימות וניפוץ חלום שנרקם.
בין כל מה שכתבת בלט לעיני המשפט לפיו הסביבה מצפה ממך כבר להביא את הילד הבא. הסביבה לא צריכה לשנות. יש בעולם שני אנשים בלבד. את ובן-זוגך. כל השאר - שלא ידחפו את האף, ואם יש בך כוחות להתמודד - מציעה לך לענות תשובות כאלה שתוצאנה לחטטני העולם את החשק לשאול (אני בזמנו הייתי עונה ל'מתענינים' בבטן 'לא, אני סתם שמנה' למרות שאני לא, רק כדי להביך אותם, ולשואלים מה עם שלישי - אם הם מתנדבים לגדל לי אותו במקביל לעבודה שלי ולגידול השניים שלשמחתי יש לי). אגב - אם הייתי מקבלת שקל על כל שאלה חטטנית לגבי ילד שני בזמנו או שלישי, היינו יכולות לשבת לארוחת בוקר בבית קפה ולדבר על זה.
איכשהו מתקשר לי גם לשאלת הלמה - מובן שלא באשמת אף אחד, ופעמים רבות אין תשובה (בעיקר כשמדובר בהפלה בודדת, והלואי שיישאר כך אצלך). מנסיון ומקריאה כאן בפורום - הצער משנה צורה עם הזמן, בתקוה שלא תצטרכי להמתין חצי שנה ושההריון הבא יגיע בהקדם ויהיה תקין ושלם. בכל מקרה, אם תרגישי שהצער לא משתנה ולא קהה, ממליצה לך לשקול טיפול אצל פסיכולוגית/עו"סית.
מאחלת לכם לחגוג את יום הולדתו הרביעי עם אח/ות קטן (או לפחות בהריון מתקדם).

 

[ענת 0111]

זה כ״כ קשה ומרסק את הנפש

אין לי ממש מילות עידוד או נחמה. ובטח שאין תשובה ל״למה לי״? התסכול, האכזבה, חוסר הצדק, הם קיימים וחלק מהתהליך כנראה לחלק מהנשים. ואלו שלא אפילו לא יודעות עד כמה הן ברות מזל (ומקווה שלעולם לא ידעו)
כן מאחלת ומקוה בשבילך שתחזרי לתהליך אחרי בירור והמתנה. והנפש לא תוותר עד שיהיה ילד בריא.
מחזיקה לך אצבעות

 

[שירהד1]

צר לי על אובדן ההריון-

אכן כואב מאוד לאבד הריון רצוי. כואב, עצוב מאוד וגם מכעיס. ואז גם שואלים את השאלה של "למה דווקא לי?"- למה דווקא לי קרה? ואם כבר קרה, אז למה הריון מולרי, שלא יאפשר ניסיון מידי להריון חדש?
אין תשובות על ה"למה" הזה. לצערי הרב, הפלות בנסיבות כאלו ואחרות הן חלק בלתי נפרד מעולם הילודה, וזה קרה, קורה ויקרה להמוני המוני נשים. כל יום אחת פוגשת נשים, שחלקן עברו דברים קשים בדרך להביא ילדים, ואת אפילו לא יודעת מזה, כי רובן לא מדברות על כך סתם כך בשיחות חולין.

אז את לא חייזרית. ממש לא.

לגבי הסביבה- כולם יכולים לקפוץ לך!!! אבל ממש, וגבוה! זה לא עניינו של אף אחד. רק פה בישראל אנשים מרשים לעצמם להיכנס לרחם של אישה ולשאול שאלות חטטניות או לומר דברים בעלי אופי חטטני.
מי זה הסביבה שאת מתכוונת אליה? ההורים שלך ושל בעלך? האחים והאחיות? חברות? שכנות?
אני באופן אישי לא אוהבת סודות, ולכן, על-פי הגישה שלי, הייתי ממליצה לך לספר לסביבה הקרובה מה עובר עלייך, גם כדי שיעזבו אותך בשקט לגבי עוד ילד, וגם כדי לתמוך בך.
יש כאלו, לעומתי, שממש לא בקטע של לספר. אפילו לא לסביבה הקרובה.
כל אחת צריכה לעשות מה שטוב ונכון עבורה.

ואגב, אם את חייזרית, אז אני חייזרית בריבוע- בתור מי שעברה 7 הפלות.
אגב- לאחר ההפלה הראשונה שלי ילדתי את בני השני.
ולאחר 6 ההפלות ברצף- את ביתי השלישית.
חייזרית או לא חייזרית?

 

[דניאל5000]

את לא חייזר

קודם כל צר לי האובדן . אין ספק שזה קשה מאוד במיוחד שהגעת לשלב שאת מוכנה ורוצה עוד ילד ואז זה התפוצץ בפרצוף...
לצער כולנו הפלות הן חלק מהחיים, נכון שרק שזה קורה לנו או לסביבה הקרובה מבינים כמה זה נורא!
מאחלת לך בריאות והתאוששות מהירה.
מציעה לך לדבר עם איש מקצוע אם את מרגישה שממש קשה לך. אני הסתפקתי באדם מספיק קרוב ורגיש ובפורום הזה שמחזק מאוד!
מקווה שההריון הבא יהיה משעמם ויסתיים בידים מלאות . חיבוק חזק

 

[דניאל5000]

את לא חייזר

קודם כל צר לי האובדן . אין ספק שזה קשה מאוד במיוחד שהגעת לשלב שאת מוכנה ורוצה עוד ילד ואז זה התפוצץ בפרצוף...
לצער כולנו הפלות הן חלק מהחיים, נכון שרק שזה קורה לנו או לסביבה הקרובה מבינים כמה זה נורא!
מאחלת לך בריאות והתאוששות מהירה.
מציעה לך לדבר עם איש מקצוע אם את מרגישה שממש קשה לך. אני הסתפקתי באדם מספיק קרוב ורגיש ובפורום הזה שמחזק מאוד!
מקווה שההריון הבא יהיה משעמם ויסתיים בידים מלאות . חיבוק חזק

 

[איןאריותכאלה]

בנין בגובה חצי שנה / יתרונות ההמתנה הבלתי נסבלת

קרן אור היקרה,
אני מצטערת כל כך שאיבדת את ההריון שלך, ועל הדרך גם את המשוואה הנעימה של "שני פסים = ילד עוד 9 חודשים" והגעת אלינו לפורום.

האינסטינקט הראשון - של כמעט כל מי שאיבדה הריון - תשאלי את הנשים פה - הוא להיכנס להריון עכשיו (ואם אפשר אתמול, או איכשהוא לישון עד החודש התשיעי, בכלל עדיף)

המתנה - בפרט שהיא כפויה על ידי הממסד הרפואי ולא פרי בחירה - ועוד בת 180 יום - מרגישה כמו נצח. נצח. נצח.

אני חושבת שלאור זמן ההמתנה הנדרש לא תהיה לך ברירה אלא לחזור אל חייך, להתמקד בכל הדברים האחרים שיש בהם, ואני בטוחה שיש המון.
אני מאמינה שיש למהלך הזה גם צד טוב, צד שממוסס את הלחץ העצום, שמחזיר אל ההווה, שמאפשר תהליך אבל אמיתי (ולא מצב של "הריון בתוך הריון").

יש פה רק נשים שאיבדו הריונות, בכל מיני שלבים, בכל מיני גילאים, בכל מיני אופנים - אני חושבת שאין פה אפילו אשה אחת שהיתה באותו המקום 20 יום אחרי האובדן ו- 180 יום אחרי האובדן. הכאב יהיה שונה. אז על סמך נסיוני האישי והנסיון הקולקטיבי פה - אני מבטיחה לך שתרגישי אחרת ותגיעי עם כוחות אחרים למסע החדש.


ולגבי הסביבה / ההפרש ה'נכון' בין האחים - אל תקשיבי לאף אחד, אל תתני להם להיכנס לך ללב, ובאמת שאין הפרש 'נכון'. יש את ההפרש שרצית ואיבדת - זה עצוב מאד, מאד.
אבל אחים יכולים להיות חברים מאד טובים במגוון רחב מאד של הפרשים.

 

[מקוםבלב]

היי יקרה,

צר לי על האובדן שלך.
מבינה לחלוטיןאת ההרגשה שלך. אבל את ממש לא חייזר. זו בסכ"ה התחלקות לא טובה של התאים.וזה יכול לקרות לצערי לכל אחת.
אני מקווה מאוד שהתשובה של השק תהייה תוצאה טובה.
אני יודעת שאת רוצה מאוד להתחיל לנסות שוב אבל חייבים לחכות ולתת לגוף להבריא ולהתאזן מחדש.
שולחת חיבוק גדול .

תעדכני מה קורה.

 

[קרןאור299]

אתן פשוט נפלאות...

תודה רבה על התגובות, החיבוק וההבנה...מרגישה יותר טוב בזכותכן..

 

[משנה שם לרגע1]

אחות לצרה - הריון מולארי

כבר לא נכנסת הרבה לפה, אבל ראיתי אותך אז נכנסתי בכל זאת, שלא תרגישי לבד

היה לי הריון מולארי לפני כחצי שנה. אצלי היה עובר עם דופק ואח"כ פסק הדופק. אחרי הגרידה קבלתי תשובה שזה היה הריון מולארי וצריך לחכות.
בהתחלה היה לי קשה עם זה ובמשך הזמן חיפשתי את נקודות האור וב"ה גם מצאתי. גם לך יש שם אופטימי - קרן אור. מקווה שגם את תצליחי להרים את הראש מעל המים..
היום אני יכולה לראות שנבניתי הרבה בתקופה הזאת..
אם יש לך שאלות אשמח לעזור. הנסיון שלי די טרי.
אגב, אמרו לך שאת צריכה לבדוק בטא עד לאיפוס? אחרי האיפוס את צריכה להמשיך לבדוק אחת לחודש במשך חצי שנה.
יפית

 

[רונית 294]

מאוד מבינה אותך

לי לקח הרבה זמן להיכנס להריון האובדן. הבת שלי הייתה כבר בת שנתיים וקצת כשעברתי את הלידה השקטה ולא חיכיתי אפילו את החודש שצריך להמתין על מנת לנסות שוב. נקלטתי רק כחצי שנה אחרי האובדן ובדיעבד זה היה בזמן הנכון. שנתן לי קצת מקום להתאוששות. אז נכון שבעז"ה אני אלד כשהיא כבר תהיה בת שלוש וחצי אבל גם לזה יש יתרונות. אימי הביאה אותי ואת אחרי במרווח של 4 וחצי שנים מבחירה וזה ממש לא נורא. בהצלחה.

 

[אם הבנות2]

מכירה את התחושה ככ

כשזה קרה לי בפעם הראשונה הייתי המומה. מה לא בסדר אצלי?
ואז נפתחתי וסיפרתי להמון נשים ביישוב שלי על מה שעבר עלי... הן לא ידעו שהייתי בהריון אז הרגשתי שאני מספרת על משהו רפואי שקרה לי... וגיליתי לתדהמתי שכמעט כולן עברו חוויה דומה.
לי מאוד עזר לראות שאני לא לבד.
ולגבי המולארי אל תהיי בטוחה. זה נדיר מאוד. והגוף הרבה פעמים לא מבחין שההריון נגמר.
בהצלחה

 

[orli12341]

אני חיכיתי שנה!

אמנם מבחירה אבל עדיין...
ואני עוד לא בהריון, רק התחלנו החודש לנסות....
אחרי אבדן הריון בשבוע 21
ואני כבר בת 37! ויש לי 2 ילדים גדולים בבית ברוך השם...
אז אצלי בע"ה אם יגיע עוד ילד ההפרש יהיה גדול ואני לא נהיית צעירה יותר...

אל תחשבי על ההפרש וזמן ההמתנה.

תנסי להנות ממשפחתך, מילדך המקסים, מהחיים...ותראי הזמן עובר גם אם לא רוצים!

שיהיה בהצלחה