ואני חשבתי שאנחנו אחרי

[דניאלההה]

ואני חשבתי שאנחנו אחרי

המשבר . בעלי והילדים ...... זוכרות? היה קשר מצויין ויפה איתי ואיתם ביחד היינו משפחה הם באו המון אליינו ומאז שאנו כאן ישנו משבר מאוד גדול לילדים של בעלי ( שני בנים 16,11) כעת הם מגיעים אחת לחודש וגם זה בקושי

אתמול הגדול התקשר ואמר לבעלי : " אבא אני מזכיר לך שאני מתחיל ללמוד נהיגה , ברור לך שאתה ואמא חצי חצי " בעלי קיבל חום ועצבים מאוד כעס . אמר לו אני לא אבא של מתנות אי אפשר לבוא פעם בחודש בקושי ולבקש ממני כסף או דברים לרכוש כל הזמן . אם אתה רוצה ממני משהו אתה חייב לתת . הבן כעס וכך נסגרה השיחה בכעס. הבן רשם אס אמ אס : תודה שהרסת לי את החשק להתכונן למבחן " בעלי ענה לו : תבדוק בגוגל מה זה בן סורר להורים גרושים .( לפי חוק כשיש בן סורר ישנה אפשרות לא לשלם מזונות החל מגיל 15 כמובן מורכב אבל ישנה אפשרות) הבן כתב לו : אתה חוצפן עשית שעורי בית . ועוד הבן כתב לי אס אם אס : שהוא שמח להכיר אותי וכל זה יכל להגמר אחרת . החזרתי לו תשובה זהה שאכן כל זה יכול להגמר אחרת. בקיצור הצילו אחד גדול

שניהם באותה דעה הבן יש לו אמא שתפטם אותו יופי יופי על בעלי וחלילה לא תעשה מאומה בכדי לעזור בעלי כועס ומבחינתו לנתק את כל הקשר ...... אני כבר לא יכולה להתערב.

 

[kmiki]

טיפול טיפול טיפול

לא מכירהא ת הרקע, אבל חושבת ששני הצדדים טעונים. גם חושבת שלא הוגן להוציא על ילד בן 16 תסכול על הגרושה, וצריך לזכור שאם היא זו שמחזיקה במשמורת, כלומר הם מבלים איתה יותר זמן, יש לה המון זמן לחמם אותם עליו, ולכן הם די כלים במשחק שלה. אני חושבת שחייבים למצוא מסגרת טיפולית שבה האבא וילדיו יכולים לפתור את המשברים הקיימים, באופן קבוע, לא משהו של 3-4 מפגשים, משהו קבוע, מעין מקום מפלט אליו מגיעים כל שבועיים או משהו כזה, עד שמגיעים למערכת יחסים כנה. מערכת יחסים כנה זה לא אומר גן עדן והכל ורוד, אבל זה אומר שזו מערכת יחסים שאינה מבוססת על צד שלישי, אלא נטו על מה שקורה בין האב וילדיו. אני דרך אגב לא חושבת שהילד טועה, אבא הביא ילדים לעולם, ויש לו מחוייבות כלכלית אליהם, בטוב וברע. אני לא יודעת מה הכוונה בבן סורר, ומה הוא עשה בעבר, אז לא יכולה להתייחס לזה, אלא רק למידע שיש ברשותי, וכן, אני מניחה שכשהוא העלה את נושא שיעורי הנהיגה בפניי אימו, היא קפצה ואמרה משהו על אבא, ולכן הוא עשה את הפניה.

 

[דניאלההה]

הורים צריכים לשלם לילדים שעורי נהיגה?

למה הוא לא יכול בקיץ לעבוד? מה בוער בגיל 16 להתחיל שעורי נהיגה? לא מסכימה . גם אני חושבת שהם צריכים צלע שלישית ישרה וכנה .

 

[kmiki]

אני אל אומרת שחייבים לשלם הכל

אבל כמעט בכל משפחה זה נושא נפיץ וקיים. ההורים חייבים להגיע להחלטה משלהם כמובן, וההחלטה גם לא חייבת להיות שהילד זכאי למימון של שיעורי נהגיה (אני עבדתי ומימנתי, עם עזרה מההורים), ואולי בכלל הוא לא חייב (אם תשאלי אותי, לא לפני גיל 18) ללמוד נהיגה. אבל כמו בכל דבר בחיים של הילד, עד גיל 18 הוא באחריות הוריו, ולכן זה לא נראה לי חריג שהוא פונה לאבא שלו (תהיה מערכת היחסים באשר תהיה). וכן, הם חייבים, אפילו אם לא פסיכולוג, אז סוג של מגשר, או דמות כלשהי שכולם סומכים עליה ומאמינים באובייקטיביות שלה.

 

[הים רגוע]

הורות

אישית לא מסכימה לשחות SMS עם ילדי, כמו שלא מוכנה לנתוק הטלפון בפניי, בעבר כשאישי היה איתי זה היה ברור ומובן , כשנפטר מערכות היחסים השתנו למקום לא טוב. לאחרונה לקחתי שוב שליטה וקראתי אותם לסדר, לא מוכנה לקבל ניתוקי טלפון ובטח שלא משוחחים עמי בSMS לגבי לימוד נהיגה בחרנו עוד בחייו של אישי שנהיגה היא מותרות ועליהם למצוא דרכי מימון, אחת הסיבות לכך היתה המחשבה שבגיל 17 הילד עדיין צעיר לאחוז בהגה, אבל אם ידאג לממן לימודים אלה אנחנו ניתן לו תמיכה ונפעל לידע על הסכנות שבכביש. . כשלמדו נהיגה אנחנו הגדלנו את דמי הכיס . מסכימה עם אישך שעליו להבהיר לילד שהקשר איתו חשוב לו ושהוא לא אבא של מתנות...צריך גם לזכור שבגיל התבגרות הקשר הכי חשוב לנוער הוא עם החברים, דבר המקשה על הקשר עם ההורה שלא חיי איתם ,לכן צריך להבהיר לילד שגם עם מעדיף לבלות עם חברים האב רוצה וצריך להיות שותף לחייו לקבלת החלטות, ברמה היומיומית..

 

[דניאלההה]

מסכימה עם שתיכן בנוגע גיל ההתבגרות

אין ספק שהוא קשה ואין ספק שילדים דורשים . הילד קיבל בקיץ לפי בקשתו 2 קורסים שמומנו ע"י ההורים שלו שילמנו מחצית . יש דברים שנשלם ויש דברים כמו נהיגה שאין אנו צריכים לממן זו השקפתנו כזוג . הרעיון הוא שהנער ידע כי עליו להיות בקשר עם האב לכל הדברים ולא רק כשצריך.

 

[אדמiנית]

אם השקפתכם העקרונית

אומרת ששיעורי נהיגה אתם לא אמורים לממן, לא היה צורך להכניס את עניין כמות הביקורים של הבן לתוך הויכוח/שיחה הזו. אני בכלל חושבת שהילדים לא צריכים להיות חלק מההתנהלות הכספית בין ההורים הגרושים. בסיטואציה כמו שתארת, כשהבן אמר: אני מזכיר לך שאני מתחיל ללמוד נהיגה, ואתה ואמא חצי חצי, כאן הייתי מפסיקה אותו ואומרת: אני אדבר עם אמא על הנושא. נקודה. לא מערבת אותו בכלל בענייני כספים. מה שכן, הייתי מדברת איתו בהחלט על כך שאני רוצה לראות אותו הרבה יותר ממה שקורה בפועל, בלי להזכיר את עניין "אבא מתנות" או בן סורר. חוץ מזה, כפי שכתבו לך, הילדים בגיל הזה מורידים לאט לאט את מינוני הביקורים שלהם אצל אביהם (שאינו משמורן כמובן). הגרוש שלי למשל, מסתפק בביקורים של הילדים שלנו, פעם בשבועיים. מה שכן, הוא מתאמץ ומגיע לאסוף אותם בשישי בצהרים ומחזיר אותם בשישי אחרי ארוחת השבת, בד"כ בסביבות 10 בלילה. הוא גר רחוק, וכל נסיעה כזו לוקחת לו כ-45 דקות לכל כיוון. אבל חשוב לו להתראות איתם פעם בשבועיים, אז הוא מתאמץ. אם הוא לא היה מתאמץ ונוסע לקחת אותם, הם, לדעתי, לא היו נוסעים אליו, בטח שלא בתדירות הזו. בעלי למשל, התראה עם הילדים שלו פעמיים בשבוע. וגם זה כי הוא הקפיד על כך מאד. הם גרים במרחק חצי שעה נסיעה מאיתנו, והוא עדיין התאמץ ונסע פעמיים בשבוע כדי להתראות איתם. הבן חייל שמגיע כל יום הביתה הבת עד עכשיו היתה תלמידת תיכון, ולכן זה התאפשר. עכשיו היא התגייסה, ואנחנו עכשיו מתגוררים בחו"ל למשך זמן מה, ולכן זה ישתנה לתקופה הקרובה.

 

[הים רגוע]

דניאלה יקרה

התמודדויות כל כך קשות אתן מתמודדים. כל משפחה נוהגת אחרת, ואין דרך נכונה או לא ,מעריצה את דרך התמודדותך והמשיכו לשוחח ולפעול ולשדר לילדים בטחון שאתם שם יחד כזוג עבורם. זה התחושה שלי מכל אשר את כותבת . אשרי הילדים שזכו בך למרות שעדיין הם לא מודעים לזאת יגיע עוד היום שהם יבנו זאת. ושוב שולחת לך חיבוק כוח.

 

[צלילי מיתר]

האם בהסכם גירושים שלהם מוזכר סעיף

של לימודי נהיגה ? אם כן - זה מחייב. אם לא - זכותכם המלאה להחליט האם אתם ממנים או לא.

 

[דניאלההה]

לא מצויין ודאי שלא.

 

[צלילי מיתר]

שאלתי כי אצלינו יש סעיף לזה , אביהם ואני נממן חצי חצי את לימודי הנהיגה והוצאת הרשיון.

 

[סמאדי]

דניאלההה, הורים לא ''צריכים'' לשלם על שעורי

נהיגה. אבל אם יש אפשרות, אין סיבה שלא. הילד לא יכול לדרוש. הוא יכול לבקש. כי ככה זה שצריכים עזרה.

 

[Sigali]

נכון מאד

זה בדיוק מה שאני עוברת עם הבנים שלי ,ואני בטוחה שאבא שלהם לא יעזור במימון.כולי תקווה שלא אזדקק לו ואוכל לממן להם את זה בעצמי. לצערי הם לא יכולים לעבוד מכיוון שמגיעים כל יום בשעה 6 בערב מהלימודים כך שאני לא יכולה לדרוש מהם לעבוד. לדעתי אם לגדי ולך יש את האפשרות לעזור לילד בשיעורי נהיגה,תניחו לאגו ותעזרו לו מכיוון שמה שלא תעשו הוא. יזכור לכם את זה לעד. ואסיים בסופר אישי....כשהייתי בת 17 הוריי היו גרושים,אבי ז״ל שילם את כל שיעורי הנהיגה שלי ובזכותו בגיל 17 היה לי רשיון, למרות שהיה קמצן את זה לא שוכחת לו. ותחשבו על זה

 

[דניאלההה]

אם היה לי אני בהחלט הייתי עוזרת ללא ספק .

 

[תפו ופוזה]

לא פשוט אבל בטח פתיר.

ממקום אישי: לא ממהרים לנתק קשרים עם ילדים במלחמה הנזק והכאב פוגעים בשני הצדדים לכל צד יש את המטען והכאב שלו. הבן מורעל על ידי אמו ואין לבעלך יכולת שליטה על כך. משחקי אגו לא יועילו. אין מה לעשות

האבא חייב לקחת את האחריות ולקדם שיחה במפגש משותף כל צד יניח על השולחן את הקלפים. עשיתי כך עם הבת שלי, "התכופפתי " שוחחנו ארוכות, והרווחתי אותה מחדש אין מאושרת ממני.

 

[matyc]

הם חייבים לשבת לדבר

הוא גם מורעל ע"י האמא וגם זה גיל הטיפש עשרה שהם בטוחים שמגיע להם הכל הוא צריך לתת כבוד לגדי לא עובד ככה לא מזלזלים באבא לא משנה שהוא לא גר איתם מקווה שהמשבר הזה יעבור מהר

 

[jesie12]

לא קל בכלל

דניאלה, קחי רק בחשבון שבגילאים האלה כבר יש להם עיסוקים משלה, גם אצלי בגיל ההתבגרות השבתות עם אבא התמעטו, אין לדעת אם אמא באנת מרעילה, גיל הטיפש עשרה הוא קשה ממילא אז על אחת כמה וכמה כשמדובר במשפחה מורכבת, אל תקחי את זה אישית, הגיל כאן גורם בעייתי, מה עם הבן הקטן? המצב שם רגוע יותר? שוחחו איתם מלה אל לב תזמינו אותם בלי קשר לביקורים ותדברו איתם על מה שכואב,אני בטוחה שהם לא ישארו אדישים גדי היה שם בשבילם כל הזמן, שלא ישכחו לו את זה. מאחלת לכם הרבה כוח

 

[mykal]

מבינה את הכאב,

את העלבון, את כעס. אבל, לך אין השפעה על הילדים, אבל יש לך השפעה על בעלך. ולכן, לטעמי, היה יכול להרויח אם היה עונה תשובה אחרת. כמו למשל, יש לי אפשרות לתת לך את כל לימודי הנהיגה, אבל יש לי תנאי--תבוא אלי לפי המחויב ואתן לך בכיף. כשאתה בוחר להתעלם ממני--לא נעים לי. ואז אחשוב על בקשתך. לפעמים 'צריך' 'להוציא עוקץ' --אם את חושבת שבאמת אמא שלהם מסיתה, הרי כאן אין לה שום טיעון. כשהוא אצליכם אפשר לשוחח על --ני נותן, אבל בוא תעבוד ונחסוך את הכסף הזה. ושזה יהיה חשבון משותף. הדרך ללב הילד ולבנות שותפות --מנטרלת רעל של מי שמנסה להכפיש. האחריות לקשר היא גם שלו, לא רק ברמת ההצהרה אלא ברמת היוזמה והעשיה. הוא צצריך לחשוב איך לבנות מחדש ולהתמיד 'לפתות' מעל הראש של האם.

 

[סמאדי]

דניאלההה...

במקרה הזה, אני הייתי אומרת לילד שאם הוא משנה את היחס ומתייחס לאביו כאל אב, הוא יוכל לשאול אותו איך האבא יכול לסייע לו ללמוד נהיגה, אחרי תקופה של מספר חודשים. בגרופי כללי רמי בעד לעזור לילדים, אם אפשר. אם לא, להסביר שהמצב לא מאפשר אבל ההורים יסייעו לילד למצוא עבודה, להסיע לשם ובמטה שצריך.

 

[recordion]

אני לא מכירה את כל הסיפור

אבל ממה שאני מבינה, הילדים בקשר עם אבא, רק לא באים הרבה. מדברים בטלפון? שולחים מסרים? כשגרים רחוק, ולכל ילד, במיוחד לבן 16, כבר יש חיי חברה עצמאיים, קצת קשה לצפות מהם לעזוב הכל ולבקר הרבה. אפילו אם האמא מלאך ועושה הכל שיהיו בקשר עם אבא, מגיע הרגע שהם מתמרדים, ולפעמים המרד הזה יוצא כלפי אבא. אני מניחה שניסיתם לדובב ולהבין למה אינם באים יותר, וכנראה לא קיבלתם תשובות מניחות את הדעת. לא לוותר, להסביר שאתם רוצים שיבואו יותר, כמו שהם אמורים. אם לא - לפחות שיתנו הסבר מניח את הדעת מדוע הם מגיעים לפחות, ומה צריך לעשות על מנת לא לאבד את הקשר. וגם החלטה של שיחה בת 10 דקות לפחות פעם ביומיים (ערב עם זה וערב עם השני) היא החלטה של שמירה על קשר. גם החלטה של ביקור אחד בחודש, שיחה שבועית של 10 דקות ומסרון מכל אחד מהם כל יום. רק לקבוע ולהקפיד. וגם למצוא על מה לשוחח איתם באותן שיחות. הילדים צריכים להבין שאבא רוצה להיות איתם בקשר ועומד על כך שיהיה בקשר. מה שנתון למשא ומתן הוא איך לקיים את הקשר והתדירות. ו-כן, יש קשר סיבה-תוצאה בין מה שמשקיעים בקשר ובין מה שמקבלים ממנו. עכשיו, אם ילד שלי היה גר אצל אבא שלו ודורש דמי נהיגה (או כל חוג אחר), כל עוד הביקורים לא מתקיימים כסדרם בגלל התנגדותו לבוא, הייתי מבטיחה לממן - תמורת עמידה בהסדר שהתקבל. אם הם אמורים להגיעכל שבועיים - יקבלו את חלקם במימון לשבועיים כל פעם. אם אמורים לבוא לחודש ולקיים קשר טלפוני - יקבלו לחודש אם קיימו הכל. והחשוב - לא יגיעו - לא יקבלו. שיהיה ברור. ההורה הרחוק מקיים רק תמורת קיום ההסכם מצידם. כי אם הם לא מקיימים הסכם - גם אבא לא ייתן מה שאינו חייב לו. לא מסתכלת על מה שהיה מעבר לנסיון להבין את הצד שלהם. גם אם לא מקובל - זה היה, ועכשיו אנחנו בזמן אחר. מתחילים מכאן, עם כללים ברורים, ועם משא ומתן מסודר והוגן. המטרה היא הרי ליצור קשר טוב עם הילדים ולכבד אותם כדי שיכבדו אתכם. ולשם כדאי לחתור.