ואם זה יהיה סתם סיפור עם מוסר השכל?

[ברבורה לבנה]

ואם זה יהיה סתם סיפור עם מוסר השכל?

 

[תיאולוגיה]

גם סתם סיפור וגם בלי מוסר השכל

כי סיפור טוב הוא סיפור טוב. ואת מלאכת הצביעה ממילא המספר עושה בעצמו.

 

[ברבורה לבנה]

מעשה במשפחת בין....

חלק ראשון: למרגלות ההר הירוק תמיד בארץ שמה "בלי שם" שוכן שנים רבות מאוד כפר טבול גגות אדום וירק שנושם.. אנשי הכפר קטנים גם הם וזהו ייחודם... ואין זוכרים שם – כבר שנים – מראהו של אדם... מאוד מתוק הכפר הזה ולצורך הסיפור.. נקרא לו, ככה סתם אז מה – נקרא לו "כפר בני שור" מיוחדים מאוד בני שור, מכל יצור אחר, מיוחדים בתלבושתם, במנהגם - אך בואו נקצר... כי סיפורנו לא מגיע לדבר סיפור על זה הכפר... אלא, על משפחה אחת – וזהו הדבר: אז בכפר בני שור בארץ בלי שם - שׁמה... חיה משפחה קטנה, יפה וחכמה.. והם היו ארבע בסך הכל אב ובן ואם... ונוספה שם עוד אחות – כאילו לתאם... וגם לכאן, כן בלי סיבה רק כדי שנוכל מה קורה להבין... נמציא למשפחה הזו´תי שם - אולי משפחת בין? אז היה שם אב´בין וא´מבין - והיו גם שני הילדים.. נקרא להם בשמות גם כן – מה יש כאן להבין? ? הבן נקרא לו טומיבין - בעצם למה לא? לבת נקרא בשם אתבין - זה די חמוד , הלא? באושר רב חיו להם - היה להם בסיס... אך עוד דבר היה להם – בחזיהם תפור יפה – היה להם שם כיס... ואף אחד אינו זוכר ולא יכול לומר? כיצד היאך וממתי הכיס הזה נתפר... היה זה כיס פלאים כזה – משהו מיוחד...כיס פלאים שאין אותו – לאף לאף אחד.. כיסי משפחת בין היו תמיד ממולאים במתנות במתוקים, ובכל מיני פלאים, אך דבר אחד הכיל הכיס – ובחיי איני מגזים... דבר שאין רואים אותו קוראים לו "warm Fazim" וכל הכפר ידעו הסוד והיו מפזזים – על אושרה של משפחת בין ועל ה"וורם פאזים" ומנהגי המשפחה היו מאוד ברורים, לא היו שם מריבות וגם לא קיטורים, ועת בבוקר לארוחה היו קמים מלאי תזזים – מיד שלפו מכיסיהם – מלא החופן "וורם פאזים" ומחלקים היו בחן את מנת האושר היומית ... וורם וופזי לזה נותן וזאת עוד וורם פאזית... וכך לפני כל התכנסות של בני המשפחה.. וורם פאזים מיד ליד היו עפים שם בשמחה... והיה להם נס פרטי מאוד – נס שהיה גם סודם... ככל שחילקו את הוורם וואזים – גדל לו מספרם.. ואיך שכחתי לספר , נו טוב , אספר זאת עתה... חוזקם של בני משפחת בין היה - בעמוד השדרה, עמוד שדרה היה להם - תפארת היצירה.. ישר , יציב ומבוסס – בנוי לתפארה. וכך חלפו שנים של אושר גדלו הילדים.. והשמחה תמיד שרתה בבית משפחת בין... ויום אחד יצאו ליער טומיבין ואחותו.. יום של שמש ואביב – שרבים היו כמותו.. מעץ לעץ היו דולגים שמחים ומפזזים.. וכמובן לא שכחו לחלוק הוורם פאזים... ופתאום.... ומאי שם נסתר מאוד – שאיש כלל לא צפה... יצאה אישה תמוכת מקל – אולי מכשפה? והילדים המאושרים אתה רצו להתחלק... "שלום אישה האם תרצי איתנו לשחק?" ויש לנו אם רק תרצי המון חמצמצים.. ומלוא הכיס הנה משנינו קחי גם וורם פאזים... הרימה הזקנה ראשה, ונדה כה וכה.. ממממ ילדי משפחת בין – חכו – אל תברחו... ראו אותי , זקנה אני - זקנה וגם ברה... שמעו מהר לעצתי - שמרו לעת צרה... כי אם כך תחלקו בלי קץ את הוורם פאזים שלכם... יבוא היום ויגמרו – ומה יוותר לכם? ופוף ...כהרף עין נעלמה אל תוך הערפל.. וטומיבין ואתבים – החלו להתבלבל... ישבו על אבן וחשבו - זה לא יכול להיות... אין כאן אלא מקח של טעות – אלו סתם שטויות.. אך לא היו יותר קופצים בשמחה בלי דעת... נו מה ? האיך אפשר כשמחשבה כזו ניטעת? וכשהחזרו הם לביתם בשעת הצהריים... הוציאו מכיסם וורם פאזי – לכל היותר שניים.. ובראש חפוי מסרו לאם וככה גם לאב.. וורם פאזי אחד ודי...וגם זה די כאב... ולהורים הנדהמים סיפרו את שארע להם ... וההורים שקעו גם הם לתוך הירהוריהם... ובחלק השני יסופר... כיצד נפל דבר..

 

[ברבורה לבנה]

משפחת בין - חלק שני...

ובו יסופר - כיצד טומיבין החליט דבר: ובימים שאחרי ההרהורים, ורצף מחשבות... דברים בבית משפחת בין - החלו להשתנות... וקרה גם דבר מוזר לכיסים - וזה כבר בגדר אסון... מיום ליום התמעטה תכולתם – והם החלו לקטון.. אך הדבר הנורא מכל קרה – למשפחת בין התכופף עמוד השדרה.... וכולם כאחד אבא ואמא ואח ואחות... שמרו שם בפנים וורם פאזי אחד לפחות... ושוב יצאו הם ליער טומיבין ואחותו.. אם לא לשחק לפחות לראותו.... ופוף מאין שם – הזקנה תמוכת המקל במהירות הגיחה... ואמרו טומיבין ואחותו – קיימה שהבטיחה... וכשראתה הזקנה את הילדים הכפופים – אמרה: טוב, ראו, – יש לי לכם תחליפים... וורם פאזים אין לי – הרי זהו הקייס.. אך אתן לכם במקום מלא החופן - COLD PRICKLS מלאו הכיסים – וחלקו לרווחה – אולי עוד תשוב לביתכם השמחה... וכך עם כיסים בקולד פריקלס מלאים, חזרו הילדים לביתם – ובעת התכנסו לארוחת המנחה – בקרירות חילקו אותם... חיוכים לא היו שם , השמחה לא חזרה... אך לפחות דבר טוב אחד קרה... הפסיק להתכופף להם עמוד השדרה... וכך עברו הימים – סתם עברו כי זה כך... כמו שהשמש כל בוקר עולה במזרח... ויכול היה זה, להיות סוף הדיון... אם לא טומיבין הבין כי עליו לקחת סיכון.. ובבוקר עת קם ובליבו גדול המורא... אל הוריו ואחותו ביראה הוא קרא: "די, נמאס , כך יותר אי אפשר... הקולד פריקלס האלה עושים רע ומר...." הנה...ולתוך כיסו את ידו הוא דוחק... יש לי וורם פאזי אחד – אתו נתחלק... וראה זה פלא – כל אחד בתורו... שלף מכיסו את הוורם פאזי שלו.. והכיסים שידעו ימים עצובים – החלו תופחים, מתמלאים וצובים... בוורם פאזים חמים ומכל הצבעים... וחזרה השמחה לבית משפחת בין... הרי את זאת כל אחד יבין... ואם תסתכל היטב – כשהם עוברים בשיירה – תיווכח כי התיישר להם עמוד השדרה...

 

[תיאולוגיה]

ברבורה מקסיםםםם !!!

אם זה הסיפתח, אז צפויים לנו ימי חורף מאושרים

עודדדדדדדדד שלך בחמימות, יפעת ולמה אמרת שאין מוסר השכל? יש. יש.

 

[ברבורה לבנה]

../images/Emo51.gifאבל אני...

אמרתי - עם מוסר השכל.. והלוואי שתתחדשי..