ואולי זה סתם..או שאולי אני אוהבת..
אתה יודע..בעצם אתה לא..אבל בכל זאת,אני כבר חודש וקצת חושבת עליך,פתאום חזרתי 3 שנים אחורה,לתקופה שכל כך כל כך רציתי אותך ולא יכולתי,כי לא היית שלי-או כמו שאתה אומר,רק שלי.פתאום אני יושבת בלילה ובוכה,פאקינג בוכה עליך-אחרי כל מה שעשית לי וכל מה שהכאבת לי.פאקינג בוכה עליך-כי אני אוהבת.וזה ממש מרגיש כמו פעם. כבר חשבתי שעברתי אותך,אפילו היה לי חבר שבאמת התאהבתי ובאמת אהבתי,אבל איכשהו השבוע הבנתי שאני תמיד יאהב אותך. אני לא יודעת מה קורה לי,אני לא יודעת איך ככה פתאום חזרת ללב שלי,אולי המשפט שאומרים שאף לא יודעים להעריך אתמה שיש לך עד שמאבדים אותו-נכון.אבל איבדתי אותך כל כך הרבה פעמים שידעתי את זה ממזמן.רק חשבתי שאחרי הפעם האחרונה,כבר התגברתי עליך לגמרי. אתמול בלילה ישבתי במיטה ופתאום מצאתי את עצמי נזכרת בכל מיני שטיקים קטנים שהיו בינינו ושכחתי כבר מזמן,איך שהערת אותי בלילה כי רצית חיבוק,איך שכבתי שם לידך שישנת וליטפתי אותך בלי סוף-הגנתי כדי שאף אחד לא יפגע בך או יקח אותך ממני,גם אם זה רק בחלום שלך.אני נזכרתי כמה התרגשתי לישון לידך,כמה נפעמתי ממך ומהסיפור שלנו,סיפור שרק באגדות יש. ואיכשהו אתה לאט לאט חוזר לי ללב,אז כמה רע זה שאני לא יכולה אותך-כמו פעם.כמה רע זה שהפעם זה באשמתי,כי לפני חודשיים רצית לחזור ואני מנעתי מעצמי.מנעתי מעצמי להיפגע ממך שוב,לבכות ממך שוב,אבל מנעתי מעצמי לאהוב אותך,שהיום אני יודעת שאף פעם לא הפסקתי.והלב שלי,כבר חודש כואב.וזה מוזר. לא ראיתי אותך 3 שנים,זה הכי הרבה שלא ראינו אחד את השני בקשר הזה,היו פעמים שלא ראינו אחד תשני שנה וקצת,אבל לא שלוש שנים.ואני-מתארת לעצמי איך גדלת,מה נהיה ממך,אם עדין החיוך שלך הוא הדבר הכי כובש בעולם,אם החיבוק שלך הוא עדין המרגיע ביותר,אם הריח שלך עדין אותו ריח,ואם הלב-עדין אותו לב,שאהב אותי. ושאני מדברת עם חברות הן לא מבינות מאיפה זה בא פתאום,וגם אני לא.תקופה ארוכה כל כך שנאתי אותך,כל כך תיעבתי את מה שעשית לי,וכל כך שנאתי את מה שגרמת לי להרגיש כלפיך,שהרסת לי את כל מה שחשבתי עליך,ועלינו.שהרסת.ששברת.שריסקת. ואז מתחילות בי המחשבות שאולי זה סתם,סתם כי אני לבד ובא לי מישהו,סתם כי אני כבר שנתיים לבד ורע לי.רע לי עכשיו.ואולי אתה פשוט סתם מישהו שפספסתי ויכולתי "לנצל" את מה שאני מרגישה כלפיו לקצת נחמה בזרועותיך.אבל לא. זה לא סתם. חברה שלי אמרה לי היום "אין מה לעשות-גורל,ואחרי הכל,אם זה נועד אז זה יקרה".וממי שלי,כלכך בא לי שיקרה,כלכך בא לי אותך. ולא סתם, בא לי אותך כי אתה משהו מאוד מיוחד בחייםשלי,הסיפור שלנו כמו שתמיד אמרנו-אם נכתוב עליו סרט אנשים לא יאמינו שזה אמיתי,ואנחנו נשב ולא נאמין שאנחנו מיליונרים מסיפור האהבה שלנו.חח. בא לי אותך כי אתה פשוט כל מה שאני רוצה עכשיו. ככה,בלי סיבה. שתהיה פה ושנישן ביחד. בא לי שתכתוב לי שנפרדתם,לא כי אני רוצה שיכאב לך,אלא כי הבנת שאנחנו זה גורל,כמו שאני הבנתי החודש הזה.ובא לי להפסיק להיות אגואיסטית שאני חושבת ככה שבא לי שתיפרדו. אני כבר מיואשת מזה כל כך,מצד אחד מנסה להיאחז בשביב של תקוה,מצד שני יודעת שאולי זו היתה הפעם האחרונה. ואם זו הפעם האחרונה,איך תדע?איך תדע מה אני מרגישה כלפיך?איך תדע שאני בוכה כאן כי פספסתי את הדבר הכי טוב שקרה לי?איך תדע שלמרות הכל אני עדין שלך? איך תדע? אם אתה הולך ממני.. ואולי זה סתם,באמת סתם,משו שחולף ומישו אחר יגיע וישכיח אותך,אבל ממש לא בא לי שיקרה.בא לי להתעורר בלילה מהטלפון שלך,כמו אז בטירונות שלי,שפתאום חזרת אלי כמו מלאך. ואולי זה לא סתם, אולי אני באמת אוהבת.. ואולי אלוהים יתן לנו צאנס -וכמה שיותר מהר.., להבין שזה לא אולי, אלא זה באמת. באמת לא סתם, באמת אוהבת...
אתה יודע..בעצם אתה לא..אבל בכל זאת,אני כבר חודש וקצת חושבת עליך,פתאום חזרתי 3 שנים אחורה,לתקופה שכל כך כל כך רציתי אותך ולא יכולתי,כי לא היית שלי-או כמו שאתה אומר,רק שלי.פתאום אני יושבת בלילה ובוכה,פאקינג בוכה עליך-אחרי כל מה שעשית לי וכל מה שהכאבת לי.פאקינג בוכה עליך-כי אני אוהבת.וזה ממש מרגיש כמו פעם. כבר חשבתי שעברתי אותך,אפילו היה לי חבר שבאמת התאהבתי ובאמת אהבתי,אבל איכשהו השבוע הבנתי שאני תמיד יאהב אותך. אני לא יודעת מה קורה לי,אני לא יודעת איך ככה פתאום חזרת ללב שלי,אולי המשפט שאומרים שאף לא יודעים להעריך אתמה שיש לך עד שמאבדים אותו-נכון.אבל איבדתי אותך כל כך הרבה פעמים שידעתי את זה ממזמן.רק חשבתי שאחרי הפעם האחרונה,כבר התגברתי עליך לגמרי. אתמול בלילה ישבתי במיטה ופתאום מצאתי את עצמי נזכרת בכל מיני שטיקים קטנים שהיו בינינו ושכחתי כבר מזמן,איך שהערת אותי בלילה כי רצית חיבוק,איך שכבתי שם לידך שישנת וליטפתי אותך בלי סוף-הגנתי כדי שאף אחד לא יפגע בך או יקח אותך ממני,גם אם זה רק בחלום שלך.אני נזכרתי כמה התרגשתי לישון לידך,כמה נפעמתי ממך ומהסיפור שלנו,סיפור שרק באגדות יש. ואיכשהו אתה לאט לאט חוזר לי ללב,אז כמה רע זה שאני לא יכולה אותך-כמו פעם.כמה רע זה שהפעם זה באשמתי,כי לפני חודשיים רצית לחזור ואני מנעתי מעצמי.מנעתי מעצמי להיפגע ממך שוב,לבכות ממך שוב,אבל מנעתי מעצמי לאהוב אותך,שהיום אני יודעת שאף פעם לא הפסקתי.והלב שלי,כבר חודש כואב.וזה מוזר. לא ראיתי אותך 3 שנים,זה הכי הרבה שלא ראינו אחד את השני בקשר הזה,היו פעמים שלא ראינו אחד תשני שנה וקצת,אבל לא שלוש שנים.ואני-מתארת לעצמי איך גדלת,מה נהיה ממך,אם עדין החיוך שלך הוא הדבר הכי כובש בעולם,אם החיבוק שלך הוא עדין המרגיע ביותר,אם הריח שלך עדין אותו ריח,ואם הלב-עדין אותו לב,שאהב אותי. ושאני מדברת עם חברות הן לא מבינות מאיפה זה בא פתאום,וגם אני לא.תקופה ארוכה כל כך שנאתי אותך,כל כך תיעבתי את מה שעשית לי,וכל כך שנאתי את מה שגרמת לי להרגיש כלפיך,שהרסת לי את כל מה שחשבתי עליך,ועלינו.שהרסת.ששברת.שריסקת. ואז מתחילות בי המחשבות שאולי זה סתם,סתם כי אני לבד ובא לי מישהו,סתם כי אני כבר שנתיים לבד ורע לי.רע לי עכשיו.ואולי אתה פשוט סתם מישהו שפספסתי ויכולתי "לנצל" את מה שאני מרגישה כלפיו לקצת נחמה בזרועותיך.אבל לא. זה לא סתם. חברה שלי אמרה לי היום "אין מה לעשות-גורל,ואחרי הכל,אם זה נועד אז זה יקרה".וממי שלי,כלכך בא לי שיקרה,כלכך בא לי אותך. ולא סתם, בא לי אותך כי אתה משהו מאוד מיוחד בחייםשלי,הסיפור שלנו כמו שתמיד אמרנו-אם נכתוב עליו סרט אנשים לא יאמינו שזה אמיתי,ואנחנו נשב ולא נאמין שאנחנו מיליונרים מסיפור האהבה שלנו.חח. בא לי אותך כי אתה פשוט כל מה שאני רוצה עכשיו. ככה,בלי סיבה. שתהיה פה ושנישן ביחד. בא לי שתכתוב לי שנפרדתם,לא כי אני רוצה שיכאב לך,אלא כי הבנת שאנחנו זה גורל,כמו שאני הבנתי החודש הזה.ובא לי להפסיק להיות אגואיסטית שאני חושבת ככה שבא לי שתיפרדו. אני כבר מיואשת מזה כל כך,מצד אחד מנסה להיאחז בשביב של תקוה,מצד שני יודעת שאולי זו היתה הפעם האחרונה. ואם זו הפעם האחרונה,איך תדע?איך תדע מה אני מרגישה כלפיך?איך תדע שאני בוכה כאן כי פספסתי את הדבר הכי טוב שקרה לי?איך תדע שלמרות הכל אני עדין שלך? איך תדע? אם אתה הולך ממני.. ואולי זה סתם,באמת סתם,משו שחולף ומישו אחר יגיע וישכיח אותך,אבל ממש לא בא לי שיקרה.בא לי להתעורר בלילה מהטלפון שלך,כמו אז בטירונות שלי,שפתאום חזרת אלי כמו מלאך. ואולי זה לא סתם, אולי אני באמת אוהבת.. ואולי אלוהים יתן לנו צאנס -וכמה שיותר מהר.., להבין שזה לא אולי, אלא זה באמת. באמת לא סתם, באמת אוהבת...