ואולי הכאב יצא לחירות בחג הזה
הוא חזר, ופגשנו בו היום אצל סבתי, מוקפת במשפחתי האוהבת. ובכל זאת הרגשתי ששניינו שם לבד, הרגשתי כאב וסלידה. הבטתי בעיניו ולא ראיתי דבר. עיניו חייכו וצחקו. רציתי לראות התנצלות, רציתי לראות חרטה, אבל הן היו רייקניות ללא אמירה. עיניי היו עצובות, חסרות בטחון ומושפלות. כולם שומעים חוויות וצוחקים ורק אני שותקת, מתאמצת לחייך. ``הכל בסדר?`` שאלה אותי אימי, ואמרתי שכן, קצת עייפה......מה יכולתי לומר? רק בעלי הבחין שמשהו באמת לא כשורה, שפת גופי הסגירה אותי בפניו, אבל הוא שתק ולא שאל.......פשוט היה לצידי וניסה לחזק אותי. חזרנו הבייתה בשקט דממה. לאורך כל הנסיעה בעלי החזיק את ידי ולא הפר את שתקתי. הגענו הבייתה והתפרצתי בבכי, הוא חיבק אותי ושאל לכאבי. סיפרתי לו את הסוד הנורא, הסוד שנשמר במשך ארבע עשרה שנה. הסוד, שאף אחד לא ידע, חוץ ממני ו``ההוא`` שחזר. פתאום אני רוצה לזעוק ולצעוק ``אני לא אשמה`` ולהצביע עליו. רוצה לשחרר זאת בקול רם. להוציא את כל מה שנסתר כל כך הרבה זמן. בלי לפחד מה יגידו, בלי לפחד שישפטו אותי. רוצה להרגיש חופשייה ונקייה. רוצה להוציא את הכאב לחירות........
הוא חזר, ופגשנו בו היום אצל סבתי, מוקפת במשפחתי האוהבת. ובכל זאת הרגשתי ששניינו שם לבד, הרגשתי כאב וסלידה. הבטתי בעיניו ולא ראיתי דבר. עיניו חייכו וצחקו. רציתי לראות התנצלות, רציתי לראות חרטה, אבל הן היו רייקניות ללא אמירה. עיניי היו עצובות, חסרות בטחון ומושפלות. כולם שומעים חוויות וצוחקים ורק אני שותקת, מתאמצת לחייך. ``הכל בסדר?`` שאלה אותי אימי, ואמרתי שכן, קצת עייפה......מה יכולתי לומר? רק בעלי הבחין שמשהו באמת לא כשורה, שפת גופי הסגירה אותי בפניו, אבל הוא שתק ולא שאל.......פשוט היה לצידי וניסה לחזק אותי. חזרנו הבייתה בשקט דממה. לאורך כל הנסיעה בעלי החזיק את ידי ולא הפר את שתקתי. הגענו הבייתה והתפרצתי בבכי, הוא חיבק אותי ושאל לכאבי. סיפרתי לו את הסוד הנורא, הסוד שנשמר במשך ארבע עשרה שנה. הסוד, שאף אחד לא ידע, חוץ ממני ו``ההוא`` שחזר. פתאום אני רוצה לזעוק ולצעוק ``אני לא אשמה`` ולהצביע עליו. רוצה לשחרר זאת בקול רם. להוציא את כל מה שנסתר כל כך הרבה זמן. בלי לפחד מה יגידו, בלי לפחד שישפטו אותי. רוצה להרגיש חופשייה ונקייה. רוצה להוציא את הכאב לחירות........