ואולי הכאב יצא לחירות בחג הזה

יצא הכאב ועוד איך

בטוח שמרגישה כעת חופשיה בטוח שמרגישה כעת נקיה סיפרת לבעלך איש קרוב אל ליבך עשית את הצעד הנכון כעת יחזור לך הבטחון. זה כמו עם אוכל מקולקל שלעולם לא יעוכל יש להקיא אותו ודי!
 
יעל

בבוקר ניסיתי לכתוב לך תגובה ולא הצלחתי... הרבה יותר קל לתת עצות מאשר לחיות בתוך הזוועה... בברכה שכתבתי לפני החג איחלתי שם לכולם שיאמצו את סמלי החג הזה, שהוא חג החרות... אני מקווה מאוד שאכן הכאב שלך יצא לחרות... שנשמתך תצא לחרות... וכל האשם... הכעס והכבלים הפנימיים שלך יצאו לחרות... יעלי... אין לי מילים להגיד לך כמה אני עצובה בשבילך ובשביל עוד המון נשים וילדות ונערות שנמצאות במצבך.... מי יתן וכל אחת מאותן נשים/נערות/ילדות, יפתחו את ליבן וכאבן הפרטי ויענישו את הגורמים לכאב.... אני יודעת שקל להגיד והרבה יותר קשה לבצע..... אבל אם כל אחת תתן את תרומתה זאת לחברה, אני מאמינה שיהיו הרבה פחות גברים שירשו לעצמן לעשות בגוף האישה ובנפש האישה ככל העולה על דעתם.... יעל... אני איתך בנפשי.......מחזקת ומאמצת ..... ורוצה לבכות יחד איתך... ליהי
 
ילדה יקרה

שלא כמנהגי לא יכל שלא להגיב.. כל אחד מאיתנו שומר משהו בפנים אחד או יותר מאותם סודות אפלים האחד את עצמו מאשים השני אומר ``דרכם של חיים קשים `` שלישי שופך את חמתו על סובבים רביעי סתם שומר זאת עמוק בפנים אך מכנה אחד משותף לכולם ליבם ונשמתם שותתים דם.. אומרים שאת הכל מרפא הזמן מה שלא תמיד נכון כמובן לכן אם רק נתן `לאותם דברים יפים כמו אהבה, משפחה ,חברים קרובים חיוך בת צחוק וסתם ארועים משמחים לתת לנו כח ממש כמו חיילים קטנים להלחם באותו אוייב של כאב וגם אם אותו לא להביס או להעלים אז סתם נצחונות קטנים שיצמקו אותו וירחיבו את הלב ויעלו אותנו על נתיב האושר לחיים שלך בחברות ואהבה אינדיאני
 

מיכל 1

New member
ליעל^

קראתי את שכתבת כאן והרגשתי את הדמעות מציפות את פניי הרגשת המחנק שעולה בגרון תחושת האין אונים שכל כך מוכרת... כשנכנסתי לצאט לפני הרבה זמן כתבתי כאן מסר לאיש בשם ניר. היום כשקראתי את שכתבת חפשתי הרבה כדי למצא אותו שוב כדי לכתוב אותו בשבילך ואולי גם בשבילי. את המסר הזה כתבתי בתאריך 7.1.2000 עברת מכאן סוף סוף...מוקדש לניר א היום הוא עבר דירה...הוא עבר.. הלך מכאן סוף סוף. הגיעה משאית גדולה שני פועלים מיוזעים גדולי מימדים סחבו את כל חפציהים מכאן. הורידו מקרר ישן..הורידו המון צעצועים..הורידו חתול בתוך כלוב.. וילדה קטנה שמנמונת עם עיניים כחולות צוחקות -נהנות לא יודעות ולא מבינות - שעוד מעט היא נוסעת מכאן רחוק רחוק.. נוסעת למקום אחר למקום מסתור. להסתיר את חטאיו של אביה - ואת האשמה של אימה להסתיר את כחול עיניו הצוחקות ברשע. להסתיר את תמימותה המדומה של האישה. הבית ריק פתאום ואין יותר אור בלילה - תמיד היה שם אור גדול כזה...אור מרגיז.. התריסים מוגפים הכל שחור הדמעות שלי זולגות אט אט .. איך נתתי לו ללכת מבלי שיבקש את סליחתי? איך נתתי לו ללכת איש רע ואכזרי? עם עיניך הכחולות - שכל כך הטעו אותי.. הלוואי ויכולתי לשמוח הכאב כל כך אמיתי... יעל היקרה קשה להוציא את הדברים עכשיו כשאני כבר הרבה זמן כאן אך עברה לה שנה והוא לא כאן יותר. קבלתי כוחות חדשים להאמין שאני לא אשמה וכך גם את יקרה אספי כוחותייך מתוקה היי חזקה - היי אמיצה מחבקת אותך בחום וכל כך מזדהה - מיכל 1
 

לורה...

New member
מיכלי ...

אני רוצה להגיד לך רק ש... אני אוהבת אותך יותר,אהבתי את כתיבתך ,אהבתי אותך דרך המיליםבשירייך,אבל כעת אני אוהבת אותך על מה שאת...ובאמת. פתאום מתחוור שאתה לא לבד....לפחות לי..,. אני אוהבת אותך מיכל,אוהבת באמת. שלך לורה
 
למעלה